כוכב אלפא: מה למדנו מעונת השיא של דני אבדיה בפורטלנד?

החלום שהפך למטרה, ה'קייס' לתואר השחקן המשתפר והמיקום של הישראלי בשחזור דראפט 20'. וגם: עתיד הבלייזרס והסיבה שצריך להתעודד מהאלמנט שלא השתפר כפי שקיווינו. סיכום 24/25

יואב מודעי, שליח ערוץ הספורט לארה"ב
יואב מודעי, שליח ערוץ הספורט לארה"ב   07.04.25 - 16:32
Getting your Trinity Audio player ready...

זה היה המשחק הכי טוב של דני אבדיה שראיתי בעיניים שלי, לפחות ב-NBA ולפחות עד אותו ערב. הישראלי בן ה-22 של וושינגטון קלע 23 נקודות בברוקלין, 2 פחות משיא הקריירה שנקבע בסן אנטוניו ימים ספורים קודם לכן, ובסיום שיקפתי לו את ההתלהבות המתפשטת במחוזותינו: "בארץ אומרים שדני של מכבי תל אביב ונבחרת ישראל חזר...". 

"עוד לא", אבדיה הבהיר. "יש עוד דרך עד שאני אגיע למקום הזה, אבל אני מאמין שגם את המקום הזה אעבור". 

"הוא יחזור?", שאלתי, ודני השיב: "הוא יחזור ואפילו יותר טוב". 

שנתיים וחודשיים קדימה – אפשר לומר שאם דני אבדיה של אפריל 2025 היה פוגש את אותה גרסה שלו מהמדים הצהובים או הלאומיים – הוא היה מעיף אותה עם הכתף לשורה השלישית ביציע, מסיים את החדירה בסל ועבירה, חוגג כמו ג'ון סינה וקובר אותה כמו האנדרטייקר. זה לא היה כוחות. 

אבדיה של השבועות האחרונים משחק כמו כוכב NBA שבקושי העזנו לחלום עליו. שורה סטטיסטית של 17 נקודות, 11 ריבאונדים ו-4 אסיסטים מול בוסטון כבר לא מרגשת אותנו, ההצגות היסטוריות (היחיד עם 10/15/30 בתולדות פורטלנד, למשל) והשיחות על ביטחון ויציבות נעלמו. הכל שם. הכל קורה.

כשנכנסתי לאחרונה לחנות ה-NBA הרשמית בשדרה החמישית במנהטן, בדקתי עם אחד המוכרים האם נשארו גופיות של מספר 8 בטרייל בלייזרס. "דני אבדיה סולד-אאוט", הוא אמר לי, "כולם רוצים לקנות את הגופייה שלו, הוא מככב. פורטלנד מתפתחת לקבוצה מדהימה". המוכר הזה הוא דוגמה קטנה מתוך מגמה גדולה: אמריקה פקחה עיניים. 

אבדיה סיים את העונה החמישית שלו ב-NBA עם ממוצעים של 16.9 נקודות ב-47.6% מהשדה, 36.5% משלוש ו-78.0% מהעונשין לצד 7.3 ריבאונדים, 3.9 אסיסטים, 1.0 חטיפות ו-0.5 חסימות, כאשר הדבר שהכי מרשים לגבי המספרים האלה – זה שהם אפילו לא מתחילים לספר את הסיפור. 

שבר את התקרה
עד המארץ' מאדנס של אבדיה האמנו שבתסריט אופטימי הוא יכול להתפתח לאולסטאר בעתיד, ואולי גם לאופציה שנייה-שלישית בקבוצה מנצחת, אבל אז הגיעה התפוצצות חריגה (בכל קנה מידה ב-NBA) שגרמה לנו לשכוח מהכל ולחשב מסלול מחדש. 

אפילו אבדיה, כששאלתי אותו בראיון ל'חמישיות' מה התקרה שלו, אמר "אולסטאר", והוסיף: "מעבר לזה – יש לי עוד ניצוצות להראות שאני באמת יכול להגיע לשם". הרשו לי לחלוק על האמירה הזו. דני הראה מספיק ניצוצות כדי שחלום האולסטאר יהפוך ל*מטרה*, אולי אפילו בעונה הבאה. והתקרה? מפורקת לחלוטין. אחרי השבועות האחרונים אנחנו לא יודעים כלום, לא רוצים לדעת כלום וזה כל הכיף. 

יש עוד הרבה מטרות בהמשך הדרך, ואחת מהן היא להקפיץ את מעמדו מהכוכב של פורטלנד (אותו הוא הרוויח לאחרונה) לפרנצ'ייז פלייר של פורטלנד. כוכב מקבל את הכדור ומוביל את הקבוצה. פרנצ'ייז פלייר מקבל את המפתחות לקבוצה ומוביל את המועדון שנים קדימה. 

במשחקו הראשון של אבדיה במודה סנטר, נגד בן שרף ואולם, דיברתי עם כתב הבלייזרס דני מרנג על עתיד הקבוצה והוא אמר שחסר לחבורה של צ'ונסי בילאפס את ה-איש. ה-מנהיג. ה-כוכב. ה-פנים. הישראלי, שבכלל הגיע כ"גלו-גאי" (ה"דבק" שמחבר בין כולם), לאט לאט מרוויח את התקן הזה. 

"אני שואל את עצמי שאלות על דני שלא חשבתי שאשאל", אמר לי מרנג לפני כמה ימים, "הוא מאוד קרוב להפוך לפרנצ'ייז פלייר של פורטלנד". ברגע שקיבלת את התווית הזו – משמע בונים עליך להיות האופציה הראשונה בקבוצה מנצחת, גם אם זה ייקח טיפה זמן. לדטרויט יש את קייד קנינגהאם, למינסוטה את אנתוני אדוורדס, לאורלנדו את פאולו באנקרו ולטרייל בלייזרס את דני אבדיה. זה נשמע סוריאליסטי, אבל לשם המציאות המטורפת הזאת הולכת ולשם דני צריך לכוון.

השחקן המשתפר של העונה?
במילה - לא. אבדיה לא יזכה בתואר האישי, למרות שיש לו 'קייס', אבל זה באמת פחות חשוב. דני משתפר משנה לשנה, הוא רשם עונת פריצה שנייה ברציפות ולנו יש הרבה דברים מעודדים לדבר עליהם. 

אם ב-2023/24 אבדיה עשה את הקפיצה הגדולה במספרים והתחיל לעשות קולות של כוכב בפוטנציה, ב-2024/25 הוא התחיל לשחק כמו אחד כזה. גם ברמת ההצגות (14 משחקים עם 25+ נקודות כולל שני טריפל דאבלים לעומת 3 משחקים עם 25+ בעונה שעברה), ובעיקר ברמת התרגום של אותן הצגות לניצחונות. כי בלי ניצחונות, בסוף, אתה עוד שחקן של מספרים ריקים.  

אחד הדברים שהכי הפריעו לי בתום ארבע העונות הראשונות של דני ב-NBA, היא שבקושי יכולנו לשים את האצבע על משחקים שהוא חתום עליהם. כל שמונת המשחקים שלו אשתקד עם 24+ נקודות נגמרו בהפסד, את העונה וושינגטון סיימה עם 15 ניצחונות וכמעט ולא היו לו מהלכים משמעותיים בקלאץ', כי החולשה של הוויזארדס כפתה עליו גארבג' טיים בלתי פוסק. 

העונה דני אבדיה הווינר יצא החוצה. הוא סחב את פורטלנד על הגב כל הדרך לניצחון בכמה וכמה משחקים והוכיח שהוא יכול לשחק כדורסל מנצח גם כשחקן מוביל. מהניצחון הדרמטי ביוסטון בו התעלה בקלאץ', דרך שני הניצחונות הגדולים על מילווקי ועד הניצחונות בחודש האחרון על אטלנטה, דנבר וממפיס בהן הוא היה רמה מעל המשחק. וזה רק על קצה המזלג. 

כבר לפני כמה שבועות הישראלי הכפיל את כמות הניצחונות שלו מהעונה שעברה ובילאפס למד להאמין בו במאני-טיים. דני קלע העונה 42 נקודות בקלאץ', שזה לפחות פי שניים מכל עונה אחרת (18 נקודות קלאץ' אשתקד) ובאופן די מדהים הוא עמד על 15 מ-15 מהקו באותן דקות מכריעות. 

אין עוד שחקן ב-NBA שעשה העונה קפיצה זהה לזו של אבדיה והפך פתאום לאולסטאר בהתהוות ואופציה ראשונה של קבוצה, ולכן יש לו מקום בדיון, אך העלייה במספרים שלו לא מספיק משמעותית כדי שהוא יקטוף את התואר או אפילו יקבל את אותה כמות קולות כמו בעונה שעברה (10) שהציבה אותו במקום השישי במירוץ.

לולא הפתיחה הצולעת בפורטלנד, ייתכן שהישראלי היה ה-MIP. הבחירה שלי, אגב, היא דייסון דניאלס מאטלנטה שהיה חלק שולי בטרייד של דז'ונטה מארי וכנגד כל הציפיות סיפק עונה הגנתית היסטורית והשתפר בצורה מופלאה בהתקפה (14.2 נקודות בממוצע ב-49.4% לעומת 5.8 ב-44.7% אשתקד).  

אבדיה ליטש את הקפיצה מהעונה שעברה. הוא המשיך את המגמה החיובית בחדירות לסל (764 במצטבר לעומת 644 אשתקד ו-770 בעונות 1-3) ועשה שני דברים נוספים: למד לסחוט עבירות באומנות באמצעות שימוש נכון יותר בגוף שלו וניצל את העלייה במסת שריר כדי לסיים טוב יותר תוך כדי מגע.

וזה, רבותיי, מה שאפשר לו לטפס למקום השביעי ב-NBA במהלכי "אנד-וואן" (50), אחרי יאניס אנטטוקומפו, שיי גילג'ס אלכסנדר, קארל אנתוני טאונס, אנתוני אדוורדס, דמאר דרוזן וניקולה יוקיץ'. בנוסף, אבדיה שדרג את היכולת שלו לקלוע שלשות מכדרור (פול-אפ) וכך להעניש בהרבה מקרים שומרים שהולכים מתחת לחסימה. היו לו העונה 29 שלשות כאלה ב-40.8%, לעומת 22 ב-32.4% בעונה שעברה.

כן ציפינו לראות התקדמות משמעותית בקליעות מחצי מרחק (קלע רק 12 אחרי 15 אשתקד) ובסיומות נוספות בין קשת השלוש לצבע, כמו 'פלוטרים' למשל, משום ששמענו לקראת העונה שהוא שם על כך דגש בקיץ הקודם, אבל אם דני הפך לכוכב של פורטלנד בלי כל האלמנטים הללו – זה רק מראה לנו לאן עוד יש להתקדם.

 

 

 

דראפט חוזר
זוכרים ששעות ספורות לפני דראפט 2020 דיברו על אבדיה כמועמד לבחירה השנייה על ידי גולדן סטייט? ואת הציוץ של פרשן ESPN מייק שמיץ (כיום עוזר ה-GM בפורטלנד) שדני עשוי להיות גניבת הדראפט? ואת הקבוצות שוויתרו על הישראלי וגרמו לו לאבד גובה ביחס לתחזיות? אז היום כולנו הרבה יותר חכמים, מספר ג'נרל מנג'רים מרגישים הרבה יותר טיפשים ודני הוכיח שהוא שייך לטופ של המחזור הזה. 

על בסיס היכולת של השחקנים עד כה, הפוטנציאל שלהם (היסטוריית פציעות נלקחת בחשבון) ובלי חשיבות לקבוצות ולהתאמה הספציפית, כך הלוטרי של דראפט 2020 היה צריך להיראות היום בעיניי:

1. אנתוני אדוורדס
2. טייריס הליברטון
3. טייריס מקסי
4. דני אבדיה
5. לאמלו בול
6. דזמונד ביין
7. ג'יידן מקדניאלס
8. דווין ואסל
9. עמנואל קוויקלי
10. אונייקה אוקונגוו
11. פייטון פריצ'רד
12. ארון ניסמית'
13. אייזאה סטיוארט
14. אייזק אוקורו

אבדיה הפך לבאנקר טופ 6 בכל דראפט חוזר שתראו, כשהשאלה המרכזית לגביו היא איפה נכון לדרג אותו בהשוואה לביין ולאמלו. נכון להיום ביין טוב ממנו ולאמלו עדיין נחשב כישרוני ממנו, אבל הצלף של ממפיס יחגוג בקרוב 27 והאולסטאר לשעבר של שארלוט לא שיחק יותר מ-51 משחקים בארבע מתוך חמש העונות שלו ב-NBA. 

עכשיו נסו לדמיין את דני בגיל 27, שזה אומר בעוד שלוש שנים. יכול מאוד להיות שבשלב הזה הוא כבר יהיה יותר קרוב ל"טייריסים" מאשר לשאר חבריו למחזור. אם לאמלו (25.2 נק' ו-7.4 אס' בממוצע העונה) יצליח להישאר בריא או יגלה יותר תכונות של שחקן מנצח בשני צדי המגרש, נדבר עליו אחרת בהמשך. שאפו לוושינגטון שנתנה לפורטלנד לגנוב את הגניבה שלה.

 

 

ועכשיו מה?

עכשיו אנחנו ניפרד, אולי לתמיד, מהימים של ישראלי אחד ב-NBA. כשאבדיה יפתח את עונתו השישית בליגה הטובה גם בן שרף יהיה חלק מהחגיגה, וביחד עם דני וולף זאת תהיה ההתחלה של המהפכה בכדורסל הישראלי/יהודי. אחריהם יגיעו עוד ועוד שגרירים והמפגש המרגש בעשור הקודם בין עומרי כספי לגל מקל יהפוך לשגרה. 

בעונה הזו אבדיה גרם לכדורסלנים ישראלים צעירים להאמין. להאמין שאפשר להיוולד בקיבוץ ולהיות אחד השחקנים הכי פיזיים בעולם. שאפשר לככב עם טריפל דאבל ו-30 נקודות ב-NBA, פעמיים בתוך חודש. שאפשר להיות הפנים של מועדון בליגה הזאת ולא רק שחקן משלים.

ספק אם כל זה היה קורה (בטח העונה) לולא אותו טרייד בליל דראפט 2024. דני סוף סוף קיבל את הבמה להראות מי הוא, כשחקן המוביל של אחד השלדים הצעירים הכי מסקרנים ב-NBA, ובפורטלנד עוד מנסים לעכל את התופעה כי מאז דמיאן לילארד לא קרה להם משהו כל כך טוב. 

בניגוד לוושינגטון מלאת הרוקיז והטינאייג'רים שבונה על קופר פלאג, הבלייזרס מוכנים להתפוצץ, ייתכן שכבר בעונה הבאה. כמו דני, גם טומאני קמארה בן 24, שיידון שארפ שמתפתח לכוכב בעצמו יחגוג 22 במאי, סקוט הנדרסון בן 21, כנ"ל דונובן קלינגן ובדראפט הקרוב יגיע/ו עוד חיזוק משמעותי. רצוי קלעי (קון קניפל מאוניברסיטת דיוק?) שיהיה מוכן לתרום במיידי. ועם עוד קפיצה של כולם – החבורה הזאת בראשות אבדיה צריכה לעשות פליי-אין ב-2026 ויכולה לעשות פלייאוף. 

את סדרת הטורים הזו, "אמריקה גוט טאלנט", התחלתי לכתוב אי שם ב-2020. זה לקח קצת זמן ובדרך עברנו גם תקופות פחות מעודדות, אבל אחרי כמעט חמש שנים אפשר להגיד שאמריקה הבינה איזה טאלנט הגיע אליה. והיא עוד לא ראתה כלום...