מיחידים לקבוצה: הזעזוע ששינה את דנבר

הסיפור של דנבר נאגטס מודל 2024/25, שירשום תפנית דרמטית בכל תוצאה הלילה (ראשון) במשחק הרביעי בסדרה מול אוקלהומה סיטי ת'אנדר, עובר דרך שלושה פסקי זמן. שלושתם, באופן מפתיע, לא כללו מעורבות של מאמן אחד.

הלילה, 22:30, 5LIVE: המשחק הרביעי בין דנבר לאוקלהומה סיטי

הראשון, במהלך העונה, הראה את יוקיץ' מתחרפן על הספסל בפיגור 20 הפרש כשהקבוצה שלו מתקשה בעונה בה סיימה 50 ניצחונות. קצת לאחריו דנבר בחרה לפטר את המאמן מייק מלון ואת המנג'ר קלווין בות', שלושה משחקים לסוף העונה, בצד שזכה לגינויים מצד כל עולם ה-NBA ונראה כמו ניסיון נואש להציל את הקבוצה.

השני היה במשחק הראשון מול אוקלהומה סיטי, כשיוקיץ' תועד עומד בפסק הזמן ומעביר הוראות לשחקניו. זאת לא הפעם הראשונה בה הוא עשה כן, כאשר גם ב-10 באפריל, המשחק הראשון של המאמן הזמני דיוויד אדלמן, הוא תועד משרטט מהלכים הגנתיים.

פסק הזמן השלישי היה במשחק השלישי בסדרה, במצב של 102:109 לדנבר בהארכה, כשווסטברוק תועד מדרבן את השחקנים, כולל יוקיץ' עצמו, בדרך לניצחון בסדרה. שלושה מקרים בהם לא הייתה כמעט טביעת אצבע של המאמן, אבל כאלה שמעידים על השינוי בקבוצה. קבוצה שיכולה להרשות לעצמה משחקים אסוניים של יוקיץ' ולהוביל 1:2 בסדרה על הקבוצה הטובה בליגה בשנה האחרונה.

David Adelman on Coach Jokic: "I hope he grabs (the whiteboard) 15 times tonight.”

"If he wants to coach the team, all good.” pic.twitter.com/eMGjgeIP4V

— DNVR Nuggets (@DNVR_Nuggets) April 11, 2025

רואים שלא רואים
השם של אדלמן אולי מוכר, בפרט לוותיקים ביניכם. אביו ריק אדלמן היה המאמן של סקרמנטו הגדולה משנות ה-2000 (ויוסטון הלא-גדולה-אך-כן-מרגשת של 2009), והיה מי שהדריך קבוצות חכמות, כאלה שאוהבות לחשוב בעצמן. בנו, דיוויד, מאמן לראשונה אחרי שהתחיל כעוזרו של ריק במינסוטה ועבר גם באורלנדו ובדנבר.

"הוא לא מפחד לנסות דברים חדשים", אמר עליו ניקולה יוקיץ'. "הוא לא מפחד להגיד לשחקנים את דעתו ולתת להם להתבטא, כי בסוף הם משחקים. הוא מגיע למשחקים עם ראש פתוח". אדלמן עצמו אמר ש"יש לי עט ונייר. אם יוקיץ' רוצה לאמן את הקבוצה, אז הכל בסדר".

על פניו, מפתה להתייחס לאדלמן בתור דחליל. מי שנמצא שם רק כי הוא חבר טוב של יוקיץ' ובחור "נוח" יותר, קצת כמו הסטיגמה שהייתה על טיירון לו ב-2015/16, עת מונה לתפקיד מחליפו של דיוויד בלאט במה שסומן כלפי חוץ כצעד של לברון ג'יימס (בשונה מהמצב כאן, כשההנהלה של דנבר בחרה לפטר את מלון ואת בות'). למרות זאת, ההשפעה עשויה להיות גדולה יותר.

באופן די מדהים, דנבר בפלייאוף מוצלח בלי שראינו יותר מדי מיוקיץ'. הוא השחקן הטוב בעולם, אבל הקבוצה הצליחה לנצח את אוקלהומה סיטי כשהוא לא על המגרש במהלך האחרון או לנצח בהארכה במשחק של 8 מ-25 מהשדה, 0 מ-10 מהשלוש ושמונה איבודים. יוקיץ' עדיין המרכז של דנבר, אבל הוא כוכב מסוג אחר.

אמנם אין הבדל משמעותי בכמות הנגיעות בכדור של יוקיץ' או באחוז ההתקפות שנגמרות בידיו, אבל הוא משחק כדורסל אחר. זורק מעט יותר זריקות ממסירה, מעט יותר פוסט-אפ ושומר אנרגיה, דווקא אחרי שתי סדרות שהיו מצ'אפ רע עבורו עם הפיזיות של איביצה זובאץ האנדרייטד או של איזייאה הארטנשטיין וצ'ט הולמגרן בסיבוב השני.

אדלמן עצמו דיבר על כך שדנבר רוצה שיוקיץ' ינהל את ההתקפה אבל יהיה פחות דומיננטי, וזה מתבטא גם בדקות בלעדיו. הוא יכול לנצח במשחקים של 4 מ-13, 6 מ-14 או 8 מ-25 מהשדה. באופן חריג, בטח בהשוואה למה שראינו בשנים האחרונות, יוקיץ' עבר את ה-30 פעם אחת ב-6 משחקיו האחרונים בפלייאוף ופעמיים בלבד בפוסט-סיזן. זה לא עצר את דנבר.

Nikola Jokic postgame on David Adelman:

"I don't think he's new. He's with us last 5, 6, 7 years.

We always heard him, he was always vocal, always giving us tips that can help us. I think right now he's more emphasizing those tips, those little details he wants to amplify." pic.twitter.com/U8HUZjgF9f

— Joel Rush (@JoelRushNBA) May 4, 2025

גדול מסך חלקיו
השיפור הזה מתבטא גם בהגנה. מייקל פורטר ג'וניור, שספג ביקורת לאורך שנים על המאמץ, משחק למרות פציעה ועומד על שלו בהגנה, מה שלא קרה גם כשהיה בריא. הוא שיחק 42 דקות במשחק השלישי. ארון גורדון, אחד השחקנים הכי מגניבים בליגה, הספיק לקלוע שני סלי ניצחון ונראה כמו גרסת 2025 של רוברט הורי.

השינוי הזה מתבטא בעיקר אצל ראסל ווסטברוק, שמשחק את הכדורסל האחראי ביותר שלו מאז 2016. בין אם מדובר בסל הניצחון מול הת'אנדר או בפסק הזמן במשחק השלישי, הוא לא "עושה ראס". ווסטברוק לא זורק יותר מדי, מניע כדור בצורה טובה ובפלייאוף של 14.2 נקודות, 3.1 אסיסטים ו-3.1 איבודים למשחק, כולל 36.4% מהשלוש, הנתון הגבוה ביותר שלו אי פעם בפוסט-סיזן. גם הוא נראה מחויב יותר הגנתית מאי פעם.

זה נכון גם במקרה של פורטר, שבקושי מצליח להרים את היד ושיחק 42 דקות. הוא חבוט, הוא אנדרדוג והוא בעמדה הטובה ביותר מבחינת דנבר, מועדון שאמנם זכה באליפות ב-2023 אבל ראה מעט מאוד ריצות פלייאוף אמיתיות בעידן ניקולה יוקיץ'. דנבר מרגישה כאילו השלם שלה גדול יותר מסך חלקיו, וזה מתבטא גם במקרה של ג'מאל מארי, הברומטר שהוביל במשחק השלישי והשתלט בהארכה.

דנבר, כקבוצה, חושבת הרבה יותר. הת'אנדר לא הצליחו לתקוף את יוקיץ' או את פורטר בדקות הסיום של המשחק השלישי בזכות אדלמן ובזכות הניסיון בפלייאוף, זה שמאפשר לפיק-נ'-רול של יוקיץ' ושל ג'מארי לפרק הגנות ולהחליף ביניהם תפקידים. מאפשרת להם להתאמץ בהגנה ולנטרל גם את שיי גילג'ס אלכסנדר, מה שנתפס בתור מדע בדיוני במהלך העונה.

אפשר להמשיך ולדבר על החילופים האוטומטיים של דנבר בהגנה, על התרומה של ארון גורדון ושל כריסטיאן בראון או לרדת לרזולוציות נמוכות יותר בקרב בין שתי קבוצות בלי נקודת חולשה אמיתית בהגנה, כשהנאגטס יודעים לבנות הגנה טובה יותר סביב יוקיץ', אבל הסיפור כאן הוא לא בהכרח טקטי. זה מרגיש שהרעב חזר לנאגטס.

#Nuggets got 3 coaches? Russ, Jokic and Adelman https://t.co/eQv0XxuKJF

— Faisal Hassan (@Faazzla) May 10, 2025