שנים רבות: האנרגיות שגרמו לאינדיאנה להאמין שזה אפשרי

אוהדי הפייסרס המתינו 25 שנה - וקיבלו לילה חלומי שהסתיים ביתרון 1:2 בסדרת הגמר. הרגע ביציע ששינה את המשחק, סמל הניצחון, התשובה של הליברטון והאם הת'אנדר צריכים לחשוש?

יואב מודעי, שליח ערוץ הספורט לארה"ב
יואב מודעי, שליח ערוץ הספורט לארה"ב   12.06.25 - 11:24

תגיות: NBA, אוקלהומה סיטי ת'אנדר, אינדיאנה פייסרס

Getting your Trinity Audio player ready...
אינדיאנה לא אירחה את גמר ה-NBA מאז שנת 2000, כשטייריס הליברטון היה בן שלושה חודשים. בהצגת השחקנים הלילה (בין רביעי לחמישי) מול אוקלהומה סיטי, דקות ספורות לפני משחק הבית הראשון של הפייסרס במעמד מזה 25 שנה, האנרגיות בגיינברידג' פילדהאוס היו מחשמלות. מד הדציבלים הגיע לגבהים חדשים ברבע השני בו המארחת קלעה 40 נקודות, אך בהמשך הת'אנדר דאגו להוציא את האוויר מהאולם.

אלופת המערב סגרה את הרבע השלישי עם ריצת 0:6 בחסות צ'ט הולמגרן (דאנק ועבירה) וג'יילן וויליאמס (שלשה), לוח התוצאות הראה 84:89 לטובתה והקהל המקומי התחיל להרגיש שהמומנטום אבד. האוהדים התעוררו מעט אחרי שבנדיקט מת'ורין צימק ל-93:91 עם שש נקודות מהירות וטי ג'יי מקונל חטף, אך עדיין היציעים שידרו תחושת לחץ במקום טירוף. ואז הגיע פאט מקאפי.

מקאפי, מאנשי תקשורת הספורט המוכרים בארצות הברית שנחשב לסוג של סמל תרבות ספורט באינדיאנה (גם היה שחקן NFL בעיר), תפס את המיקרופון ועם הכריזמה שלו הרעיד את האולם: "חלפו 9,126 ימים מאז הפעם האחרונה שהמדינה הנפלאה הזו אירחה את גמר ה-NBA", אמר מקאפי לאוהדים, "התזמון מושלם, כי עכשיו כולם חושבים שאוהדי OKC הם הכי רועשים וטובים בליגה (נענה בקריאות בוז), אבל העולם הולך לשים לב לאולם הכי רועש בהיסטוריית הכדורסל. Let's turn this shit on".

וכך, תוך כמה משפטים, אוהדי הפייסרס הבינו איפה הם נמצאים. האסימון לכך שהם בגמר ה-NBA לא נפל, אלא התרסק, ואפשר היה להרגיש את הרוח של השחקן השישי בצהוב. את 9:56 הדקות שנותרו אינדי ניצחה 14:25 בדרך ל-107:116 ו-1:2 בסדרה.

הקהל באינדיאנפוליס מפנטז על אליפות היסטורית, ואחרי הניצחון הזה, יותר מתמיד, הוא מצליח להחליף את האופטימיות הזהירה בתקווה אמיתית שהשנה זאת השנה. בזכות האנרגיות, ובעיקר בזכות העובדה שכתוצאה מהאנרגיות הללו – הפייסרס חזרו לשחק כדורסל וניצחו את הת'אנדר בכדורסל, בלי קאמבק בלתי מוסבר ובלי התערבות של אלוהי הכדורסל.




מצטיין הניצחון וסמל הניצחון
הזכרנו אותם קודם בקצרה, ועכשיו ניתן לשניהם את הבמה שהם ראויים לה. המצטיין – בנדיקט מת'ורין, עוד לא בן 23 למי שהספיק לשכוח, 22 דקות, שיא קריירה בפלייאוף של 27 נקודות ב-75% מהשדה, השחקן השלישי במאה ה-21 עם 25+ נקודות מהספסל בגמר (ג'ייסון טרי, מאנו ג'ינובילי), משחק חייו.

הסמל – טי ג'יי מקונל. ספק אם יש משחק שיכול לתאר את מקונל בצורה טובה יותר. הרכז הפך לשחקן המחליף הראשון בתולדות הגמרים עם לפחות 10 נקודות, 5 אסיסטים ו-5 חטיפות מהספסל, ויש שני מהלכים שמספרים את כל הסיפור שלו.





שני מהלכים שמטריפים את הקהל. בשניהם מקונל חטף אחרי הכנסת כדור של OKC. בשניהם הוא חדר לסל במהלך הקודם (פעם אחת מצא את ארון ניסמית' ללייאפ, פעם שנייה הקפיץ את שיי גילג'ס אלכסנדר וארון נימהרד לבסוף קלע). בשניהם הפייסרס היו בפיגור 4 ובהמשך הפכו את המומנטום.

מקונל הוא מסוג השחקנים שניזונים מאנרגיות ואף פעם לא מורידים את הרגל מהגז, כך שזה כנראה מה שקורה כשהוא מגיע למשחק ביתי בגמר. תהיו בטוחים ש-15 הדקות שלו במשחק 3 מול הת'אנדר ייזכרו הרבה מאוד שנים באינדיאנה.

אז למקונל ומת'ורין היה משחק אייקוני הלילה, לאובי טופין היה משחק אייקוני בגיים 1, להליברטון היה כמובן רגע אייקוני בסוף המשחק הראשון. ומה קורה בצד של הת'אנדר? שם עוד אי אפשר ממש לשים את האצבע על שחקן שעשה משהו יוצא דופן שנחרט בזיכרון של האוהדים שלו (אולי אלכס קארוסו וארון וויגינס במשחק 3) – וזה יצטרך להשתנות כי אנחנו בגמר.
משחק היסטורי. מאת`ורין (GETTY)
משחק היסטורי. מאת`ורין (GETTY)
הסופרסטאר הגיע
בשני המשחקים הראשונים הליברטון העמיד ממוצעים של 15.5 נקודות ו-6.0 אסיסטים למשחק (14 נקודות ו-6 אסיסטים במשחק הראשון ו-17 נקודות מתוכן 12 בגארבג' טיים ו-6 אסיסטים במשחק השני). היום היו לו 7 אסיסטים רק במחצית הראשונה והוא סיים עם 22 נקודות, 9 ריבאונדים ו-11 אסיסטים. רק לברון ג'יימס, לארי בירד, ג'ימי באטלר, ג'רי ווסט, סטף קרי, לוקה דונצ'יץ' וניקולה יוקיץ' הגיעו למספרים הללו במשחק גמר. וזה עדיין לא קרוב לשיא שלו, כפי שראינו במשחק 4 מול הניקס למשל.

הליברטון היה הרכז הכי טוב על הפרקט, הוא חדר את ההגנה של הת'אנדר, היה אגרסיבי כפי שמצופה ממנו ולא במקרה עלה למאזן 1:20 העונה במשחקים עם 20+ נקודות ו-10+ אסיסטים. הוא ניסה (והצליח) לדחוף את הכדור קדימה במהירות ורק ככה, כשהמנוע של הפייסרס עובד, יש להם סיכוי לאליפות.

את השוויון האחרון במשחק, 98:98, הליברטון שבר עם שלשה גדולה, ואחר כך הוא מצא מיילס טרנר, ארון ניסמית' ופסקל סיאקם לסלים שגמרו את הסיפור. כמו שאמרנו לפני הסדרה – המשחקים הצמודים ישרתו את אינדיאנה ומלך הקלאץ'.


אוקלהומה סיטי צריכה לדאוג?
80.5% הקבוצות שניצחו את משחק 3 אחרי שוויון בגמר ועלו ל-1:2 גם זכו באליפות, כך שלפי הנתון הזה התשובה היא כן. מצד שני, הת'אנדר לא נראו מודאגים יותר מדי בסיום, שכן הייתה אווירה קלילה בחדר ההלבשה שלהם ושחקנים רבים חייכו וצחקו. אולי דווקא בגלל הגישה הזו יש סיבה ממשית לדאגה? זה כבר לשיפוטכם.

"כבר היינו במצב הזה בעבר", אמר ג'יילן וויליאמס בסיום, זכר לסדרה מול דנבר שהתחילה גם כן עם הפסד לאחר גיים-ווינר, ניצחון קליל והפסד בתום מותחן. משחק 4 ההוא הסתיים בניצחון 87:92 של הת'אנדר, שיהיו חייבים להדק את ההגנה ולשחזר את אותו תסריט. הפעם עומד מולם ריק קרלייל, אלוף NBA ולא מאמן מתחיל, וקבוצה קשוחה ורעבה שאסור להסתבך איתה.

גילג'ס אלכסנדר (24 נקודות, רק 3 ברבע הרביעי) יצטרך להיראות כמו MVP במשחק 4, אחרת העונה ההיסטורית של OKC עלולה להתחיל להתפורר לקראת סוף חמוץ מבחינתה. הת'אנדר מחזיקים במאזן 2:17 העונה אחרי הפסדים (2:18 כולל הגביע), הפייסרס לא הפסידו שני משחקים ברצף מאז אמצע מרץ ושני הנתונים האלה גורמים לנו לדמיין גיים 7 ראשון בגמר מאז 2016.

בין שישי לשבת מחכה לאוקלהומה סיטי מבחן בגרות שהיא לא הכירה, ובסיומו כנראה נגלה האם היא מוכנה לאליפות או שכל הסיפור הזה קצת מוקדם לה. את משחק 3 היא הפסידה למרות ערב של 9 מ-27 משלוש של הפייסרס (היא קלעה 10 שלשות ב-45.5%), מה שעשוי להגביר את רמת הלחץ שלה.
שלוש נקודות לסיום:

1.     למה מארק דייגנולט ממשיך להתעקש על סמול בול? הת'אנדר המשיכו להתעלם מהציוות של צ'ט הולמגרן ואייזאה הרטנשטיין שעבד להם כל השנה, והשינוי הזה בחמישייה שוב בלגן את הרוטציות. הייתה חמישייה קבועה שנבנתה במיוחד בשביל לזכות בליפות, וקייסון וואלאס בן ה-21 (מדד פלוס מינוס 10- במשחק 3, השני הכי נמוך בקבוצה) הוא לא התשובה.  

ב-10 הדקות הבודדות בגמר של הולמגרן ביחד עם הרטנשטיין, המדד ההגנתי של OKC עמד על 62.5. זה הכי טוב בפער מבין 71 הצמדים ששיחקו לפחות 10 דקות משותפות בגמר, כשבמקום השני נמצאים הרטנשטיין ולו דורט עם 83.6. ובמשחק 2 גם קיבלנו אלי-אופ של הרטנשטיין לצ'ט. לא ברור למה לשנות את מה שעובד.

2.     הנוקאאוט מהספסל. המחליפים של אינדיאנה קלעו 48 נקודות, לעומת 19 בצד של אוקלהומה סיטי, וזה נתון שאלופת המערב לא יכולה לחיות איתו בשלום. למה הרטנשטיין שיחק רק 18 דקות? למה אייזאה ג'ו, שקלע 2 מ-2 משלוש, שותף במשך 4 דקות בלבד?

במשחק 2 האקס פקטורים של הת'אנדר היו אלכס קארוסו וארון וויגינס שקלעו 20 ו-18 נקודות מהספסל, והפעם היה להם 8 ו-0 נקודות בהתאמה. המנצחת של כל אחד משלושת המפגשים הראשונים גם ניצחה את קרב הספסלים. נצטרך לשים לב לזה במשחקים הבאים.

3.     מיילס טרנר. במחצית אוהדי הפייסרס כמעט שלחו בטרייד את השחקן הכי ותיק שלהם, אבל למרות שחש ברע והציג יכולת מזעזעת בשני צדי המגרש – הוא הגיע למאני-טיים.

טרנר (9 נקודות על 3 מ-11 מהשדה) סיים עם לא פחות מ-5 חסימות, כולל 3 על הולמגרן (שפתח טוב ונעלם) ב-5:25 הדקות האחרונות. הסנטר הקפיץ את האוהדים ולפני כן קלע סל חשוב שהעלה ליתרון 100:103. תזכורת נוספת לכך שתמיד זוכרים את הסוף.

אינדיאנה היא פצצת אנרגיה בלתי נגמרת שמתדלקת את עצמה כל פעם ממקור אחר. קשה לעכל את התופעה הזו אבל אין לנו ברירה, כי אם נמשיך להסס ולתהות לגביה, עוד נתעורר יום אחד ונגלה שהיא כבר האלופה.  
עומד בפני מבחן. גילג`ס אלכסנדר (GETTY)
עומד בפני מבחן. גילג`ס אלכסנדר (GETTY)