Free cookie consent management tool by TermsFeed

דאב ניישן: ג'יילן וויליאמס קובע את התקרה של אוקלהומה סיטי

הכינור השני של הת'אנדר הוכיח שוב שכשהוא משחק כמו האולסטאר שהוא - קבוצתו בלתי ניתנת לעצירה. על משחק הדגל של ג'יי דאב, הדמיון לווריירס, הטעות של קרלייל והסיכוי של אינדיאנה

יואב מודעי, שליח ערוץ הספורט לארה"ב
יואב מודעי, שליח ערוץ הספורט לארה"ב   17.06.25 - 11:16

תגיות: NBA, אוקלהומה סיטי ת'אנדר, אינדיאנה פייסרס, ג'יילן וויליאמס

Getting your Trinity Audio player ready...
ג'יילן וויליאמס נרדם. כשאינדיאנה החזיקה ביתרון הכי גבוה שלה בסדרת הגמר, 76:86 כשתי דקות לסיום הרבע השלישי של משחק מספר 4 בביתה, וויליאמס ביצע את הטעות הכי מיותרת בענף - עבירת חצי.

אף אחד לא ממש לחץ את שחקנה הצעיר של אוקלהומה סיטי, שפשוט לא שם לב לשעון ולא הספיק לעבור על קו מחצית המגרש תוך שמונה שניות. השריקה הזו הטריפה את הקהל המוטרף של הפייסרס שכבר דקות ארוכות נעמד על רגליו, המצלמה התמקדה ברג'י מילר הנלהב וברגע הזה בדיוק הייתה תחושה שאולי זה קורה. אולי האליפות באמת בדרך לאינדי.

ואז ג'יילן וויליאמס התעורר. לקראת סוף הרבע הוא הרגיע את המומנטום עם שתי קליעות עונשין וחצי מרחק – וברבע האחרון, כשההתקפה של OKC הייתה תקועה לגמרי, היו לו שני סלים גדולים של יכולת אישית שהשוו ל-91:91 ו-95:95, ואפשרו לשיי גילג'ס אלכסנדר להשתלט על העסק בקלאץ' בדרך ל-2:2.

אותם מהלכים אישיים הצילו את אלופת המערב והכינו את הקרקע למשחק 5. משחק הדגל של ג'יי דאב.

וויליאמס שם את עצמו הלילה (בין שני לשלישי) בקדמת הבמה של הכדורסל, כשסיפק את משחק חייו עם 40 נקודות בדרך לניצחון 109:120 ו-2:3 בגמר. זאת הייתה הופעה של סופרסטאר שעושה הכל מהכל. זה היה הוולקאם הרשמי שלו לטופ. זה היה הסוף לשמועות הטיפשיות על טרייד עבורו.


הופעה אגדית
לארי בירד, האקים אולג'ואן, קארל מלון, קוואי לנארד, דירק נוביצקי, קליי תומפסון, טים דאנקן וסקוטי פיפן. מה משותף להם את שואלים? כולם אגדות, כולם עלו כמה וכמה פעמים על הפרקט של גמר ה-NBA, ואף אחד מהם לא קלע 40+ נקודות בגמר.

וויליאמס, בגיל 24 ובעונתו השלישית בסך הכל בליגה, עשה את זה בענק והוכיח שוב שהוא האיש שקובע את התקרה של אוקלהומה סיטי. גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך. בשורה התחתונה – כשג'יי דאב משחק כמו האולסטאר שהוא – זה גיים אובר.

לקראת דראפט 2022 וויליאמס אפילו לא היה בטוח שהוא יגיע ל-NBA, לפחות כבחירת סיבוב ראשון. כחודש לפני הדראפט האתלט מאוניברסיטת סנטה קלרה השתתף במשחקים ב'קומביין' כדי להוכיח שהוא ראוי להיבחר בסיבוב הראשון (דני וולף, למשל, לא שיחק במשחקים האלה ורק נבחן) – ושם המניה שלו נסקה.

וויליאמס כיכב לעיני הסקאוטים, הפך לפרוספקט לוטרי ולבסוף הוא נבחר במקום ה-12 ע"י הת'אנדר. כמה שבועות בתוך קריירת ה-NBA פגשתי אותו לראשונה במדיסון סקוור גארדן, אז הוא עוד היה רוקי ביישן שמתרגש שרוצים לראיין אותו, והוא אמר לי: "התרבות כאן מדהימה, כולנו באותו גיל אז אנחנו מסתדרים מדהים. אני שמח לגדול במקום כזה ואני פשוט מנסה להשתפר מיום ליום".

וכמה שהוא השתפר... אם הדבר הכי מדהים בריצה של אינדיאנה זה הקאמבקים, אז בריצה של אוקלהומה סיטי זה העובדה שהשחקנים הצעירים שלה מתבגרים ומשתדרגים לנגד עינינו.

וויליאמס, למשל, קלע 10 מ-43 מהשדה (23.2%) במצטבר בשלושת משחקי 4-6 בסדרה מול דנבר, והיו כאלה ששלחו אותו למילווקי תמורת יאניס אנטטוקומפו. במשחק 7 הוא ענה להם עם 24 נקודות ב-58.8% ו-7 אסיסטים, ונגד מינסוטה בגמר האזורי היו לו עוד כמה הופעות גדולות, כולל 34 נקודות (שיא הקריירה שלו בפלייאוף עד הלילה) בניצחון הדרמטי במשחק 4 בחוץ.

אפילו בגמר אנחנו רואים את האופי והבגרות של וויליאמס, כאשר בכל משחק עד כה הוא קלע יותר נקודות מאשר בקודם. 17, 19, 26, 27 ו-40. אם הוא ימשיך את הרצף הזה במשחק 6 - הוא עוד ייקח לשיי את ה-MVP של הגמר.

 

פלאשבק לדאב ניישן
את הגמר של לפני עשור אנחנו זוכרים מצוין. דייויד בלאט על הקווים, קליבלנד האנדרדוגית ביתרון 1:2 וגולדן סטייט הצעירה מנצחת 2:4 ומתחילה את אחת השושלות הכי גדולות בתולדות ה-NBA.

את משחק 5 ב-2015 אלופת המערב ניצחה ב-13 הפרש כשסטף קרי קלע 37 נקודות ובמשחק 6 היא הניפה את התואר. הת'אנדר, שניצחו ב-11 הפרש את משחק 5 מול הפייסרס וקיבלו 40 מוויליאמס, רוצים לסגור עניין באינדיאנפוליס.

משחק 6 האחרון שהיה לנו בגמר נערך ב-2022, כשהווריירס ניצחו בבוסטון ושוב זכו עם 2:4 בחוץ, בדרך לאליפות רביעית בעידן המוזהב שלהם. אם יש קבוצה שיכולה ליצור איזושהי המשכיות כזו בעידן האנטי-שושלות הנוכחי, היא אוקלהומה סיטי. ועל פניו, לא נראה שהיא אפילו תצטרך החתמת ענק כמו קווין דוראנט.

לת'אנדר יש את הקבוצה הכי צעירה בליגה וגם כשיגיע היום שבו היא תצטרך לפתוח את הכיס בשביל הארכות חוזה (וכתוצאה מכך אולי להיפרד מאייזאה הרטנשטיין בין היתר) – עם שלישייה של גילג'ס אלכסנדר, וויליאמס וצ'ט הולמגרן היא תהיה מועמד לאליפות שנה אחר שנה.

אמנם נזכור ממשחק 5 את ההופעה של ג'יי דאב, אבל לא נשכח את ה-MVP, שסיים עם 31 נקודות, 10 אסיסטים (אחרי 0 במשחק הקודם!), 2 חטיפות ו-4 חסימות, והפך לשחקן הראשון ב*היסטוריה* עם השורה הסטטיסטית הזו בגמר. במהלך הריצה ברבע האחרון אחרי שהפייסרס הפכו פיגור 18 ל-2 - היו לו שתי חטיפות רצופות שתורגמו לאנד-וואן שלו וסל של ג'יי דאב בדרך ל-13 הפרש וטיים-אאוט של ריק קרלייל.

וצ'ט? הוא בסך הכל בן 23 וחודש, הוא שיחק רק 145 משחקים בקריירה כולל פלייאוף והוא ממשיך להתבגר במהירות (9 נקודות, 11 ריבאונדים ו-3 חסימות הלילה). יש לו פוטנציאל של אולסטאר ומעבר, זו הסיבה שהוא נבחר שני בדראפט 2022, ואם הוא יגיע לשם - הליגה תהיה בצרות עוד יותר גדולות ממה שהיא חושבת.
אם הוא יתפתח לאולסטאר, הליגה בצרות. הולמגרן (getty)
אם הוא יתפתח לאולסטאר, הליגה בצרות. הולמגרן (getty)
אינדיאנה עדיין בסיפור? 
התשובה הזו כנראה נמצאת ברגל של טייריס הליברטון. הכוכב של אינדיאנה רשם את אחד ממשחקיו הכי גרועים בכלל בקריירה, בלי אף סל שדה (0 מ-6) ו-4 נקודות לצד 7 ריבאונדים ו-6 אסיסטים (3 איבודים, מתוכם 2 בריצה האחרונה של OKC) ב-34 דקות, ספק בגלל מצבו הבריאותי.

הליברטון נפגע ברגל ואף ירד לחדר ההלבשה, אך הוא חזר ונתן תקווה לאוהדי אינדי. בפועל, הוא היה כבוי לחלוטין, שיחק בלי שום אגרסיביות והפך לשחקן הראשון מאז 1958 שנבחר לאחת מחמישיות העונה ב-NBA וסיים משחק גמר בלי סל שדה.

יש פציעות וכאבים חמורים יותר ופחות, אבל בשלב הזה של העונה אף אחד לא כשיר ב-100% ואין הצדקה להופעה כל כך גרועה של הליברטון, שנמצא בסדרה מאכזבת מאוד (פרט למשחק 3 ולשנייה האחרונה במשחק 1). אם הוא מוגבל פיזית עד לרמה שככה הוא יכול לשחק, והמצב לא ישתפר, אין סיכוי לאליפות צהובה.

אבל אם הליברטון כן יתאושש – הכל פתוח. הופעה טובה של הליברטון במשחק 6, ביחד עם האנרגיות של הקהל הביתי, והתסריט של משחק 7 ראשון בגמר מאז 2016 נראה ריאלי לחלוטין. יש תחושה שלחבורה הזו (שסופרת שני הפסדים רצופים לראשונה מאז מרץ) יש יותר מדי אופי כדי לסיים את הפלייאוף המופלא שלה בבית. ובמשחק 7, עם הניסיון של פסקל סיאקם והלחץ שיהיה על הת'אנדר, לכו תדעו.
אם הוא יתאושש, הכל פתוח. הליברטון (getty)
אם הוא יתאושש, הכל פתוח. הליברטון (getty)
3 נקודות לסיום: 
1. אייזאה הרטנשטיין קיבל את הכדור. מארק דייגנולט פתח עם הרטנשטיין בפעם השנייה ברציפות בסדרה וחזר למה שעבד כל כך טובה העונה – כשהריץ את ההתקפה שלו דרך הסנטר. פעם אחר פעם במחצית הראשונה ראינו את הגרמני מנהל את ההתקפה של הת'אנדר רחוק מהטבעת (לא ברור למה זה לא קרה יותר במשחקים הקודמים בגמר) וסוף סוף היה שטף ותנועה בלי כדור.

במחצית הרטנשטיין עמד על 3 נקודות, 5 ריבאונדים ו-4 אסיסטים  - והוא היה סיבה משמעותית לכך שקבוצתו הוליכה 45:59 בהפסקה. פחות מדקה בתוך החצי השני נשרקה לחובתו העבירה השלישית, הוא ירד לספסל ושיחק רק 7 דקות במחצית הזו (לעומת 14 בחצי הראשון). חמישה משחקים בגמר מאחורינו – באף אחד מהם הרטנשטיין לא קיבל למעלה מ-22 דקות. ראוי ליותר.

2. איפה היה טי ג'יי מקונל ברבע הרביעי? יש סיבה אחת מרכזית לכך שהמשחק הזה לא נגמר ב-20 הפרש והיא מקונל. האיש הכי נמוך על הפרקט קלע ברבע השלישי 13 נקודות (מתוך ה-18 שלו) על 6 מ-7 מהשדה והניע כמעט לבדו את הקאמבק של האורחת. מי שלא ראה את מה שהוא עשה להגנה הכי טובה בליגה – שירוץ לתקציר.

דקה ו-10 שניות בתוך הרבע האחרון, מקונל ירד לקבל מנוחה, וקרלייל החזיר אותו רק בגארבג' טיים, במינוס 14 פחות משלוש דקות וחצי לסוף. בין לבין סיאקם צימק את הפער ל-2, הליברטון נראה מנותק מהאירוע והת'אנדר ברחו בזכות חטיפות. איך בתוך כל רצף האירועים הזה קרלייל לא מצא לנכון להכניס את בעל הבית שלו ששיחק עם הלב הכי גדול על המגרש?

3. הזמן של שיי גילג'ס אלכסנדר. הקנדי בן ה-26 רחוק ניצחון אחד מאליפות ותואר ה-GOAT של אוקלהומה סיטי. וכנראה גם ה-GOAT הקנדי. טבעת תקפיץ אותו מעל ראסל ווסטברוק ותציב אותו (לפחות בהמשך הקריירה) מעל סטיב נאש ברשימת הקנדים הגדולים בכל הזמנים.
אם וכאשר זה יקרה, כשנחזור אחורה לגמר 2025, מה נזכור משיי? אוהדי הת'אנדר יזכרו לו בעיקר את תצוגת הקלאץ' במשחק 4, אבל נדמה שהאוהד הממוצע יזכור מאותו ערב דווקא את תצוגת השיפוט. ה-MVP צריך הופעה אייקונית, או רגע, שייצרב בזיכרון של האוהדים הניטרליים. זו הדרך להפוך לאגדה של ממש – ויש לו הזדמנות (או הזדמנויות) לעשות את זה ולחתום בצורה הראויה ביותר את אחת העונות המרשימות שראינו.