Free cookie consent management tool by TermsFeed

בין מדהים למה לעזאזל? הדעות ב-NBA על דני וולף ושרף

כמעט עם כל מי שתדברו, חוזרת אותה נקודת פתיחה: הנציגים שלנו בדראפט 2025 הם השחקנים שהדיבור עליהם הכי קיצוני - לטובה, ולרעה. סורוקה שוחח עם אנשי מקצוע מהליגה ומסביר למה

ערן סורוקה
ערן סורוקה   21.06.25 - 18:26

תגיות: NBAבן שרףדני וולף

Getting your Trinity Audio player ready...
המפגש הראשון מזה עשור בין שני רכזים גבוהים שנבחרו לחמישיות העונה, בסדרת הגמר של 2025, הוא הרבה יותר מפיקנטריה: יש שיגידו שזה חלק מהכיוון אליו הולכת ה-NBA כיום. ועדיין, גם כשהקבוצות שלהם מזכירות זו את זו במובנים רבים, ואף "התחפשו" זו לזו במהלך הסדרה המרתקת, סגנון המשחק של הרכזים הללו - שיי גילג'ס אלכסנדר מאוקלהומה סיטי, טייריס הליברטון מאינדיאנה - שונה לחלוטין. אפילו בסלים האיקוניים שלהם רואים את ההבדל: הליברטון יצא מהצבע אל מחוץ לקשת כדי לצלוף לשלוש במשחק 2 בקליבלנד ובמשחק 1 בניו יורק; שיי לקח את השומר האדיר ארון ניסמית' באחד על אחד, יצר וספג מגע, ונתן צ'אקה מחצי מרחק במשחק 4 בגמר. בן שרף עדיין רחוק מאוד משני הסופרסטארים האלה, אבל כאשר נשאל לאחרונה, לקראת דראפט 2025, למי הוא משווה את עצמו, התשובה שלו גרמה ללא מעט אנשים להרים גבה.

"שחקן שאני לומד ממנו המון הוא טייריס הליברטון, אני חושב שאנחנו די דומים ביכולות ובסייז שלנו", אמר שרף לעיתונות האמריקאית. מבחינת סייז - גודל, בעברית - יש באמת דמיון רב בין השניים. שרף הוא 1.98 עם מוטת ידיים של 2.05, הליברטון הוא 1.96 עם מוטת ידיים של 2.06. אבל ביכולות? הממ. למביט מהצד הוא נראה יותר כשחקן פיזי ומיומן שעובד גם בהגנה מהסוג של שיי, מאשר כשחקן שמתבסס על הקליעה וראיית המשחק כמו הליברטון. טייריס קלע העונה 3 שלשות למשחק ב-39% מעבר לקשת; שרף, ב-55 משחקי ליגה ופלייאוף העונה נכון לכתיבת שורות אלו, זרק רק 2.3 פעמים בערב מעבר לקשת, וקולע ב-28.9% בלבד מהטווח.

למי שתוהה איך למרות הצלחות מרשימות בפלייאוף הגרמני וניצחונות בליגה עתירת כישרון ושחקנים מבוגרים יותר, המנייה של שרף - שנחשב בתחילת העונה לבחירת לוטרי פוטנציאלית, וכעת נבחר באזור המקומות 20-34 ברוב התחזיות - לא מטפסת, מומלץ להסתכל בעיקר על הנתון הזה. "חלק מהתהליך של הדראפט הוא לשמוע את השחקנים ולראות עד כמה הם מודעים למי שהם", אומר לערוץ הספורט איש מקצוע מנוסה באחת מקבוצות ה-NBA, "אם בן חושב שהוא הליברטון, זו אולי בעיה - הוא משחק הפוך לחלוטין. הם כל כך שונים, שזה אפילו מעניין לשמוע. האם בן שרף יכול לקחת כמה צעדים בכדרור אחורה, כמו הליברטון, כדי לקלוע שלשת ניצחון? קשה לי לראות את היום הזה מגיע".

שרף ודני וולף, שני נציגי הכדורסל הישראלי בדראפט 2025, מגיעים לקו הסיום בשבוע הבא כשהם על הרדאר של קבוצות רבות. אבל להיות על הרדאר לא תמיד מבטיח שאותן קבוצות גם יבחרו בהן. בעוד סגנון המשחק שלהם מסקרן ומגרה את הדמיון בקרב מנג'רים וסקאוטים, חולשות במשחק שלהם גורמות לאחרים להתייחס אליהם כאל הימור שעלול לאכזב. ערב הדראפט, פנינו למספר אנשי מקצוע ברחבי הליגה - חלקם הסכימו להתראיין שלא לציטוט, כדי שיוכלו לדבר בחופשיות - כדי לשמוע מה עומד בראש סדר העדיפויות של קבוצות NBA כשהן בוחרות את שחקני העתיד שלהן בשנת 2025. כמעט בכל פודקאסט שתשמעו, כמעט עם כל מי שתדברו, חוזרת אותה נקודת פתיחה: שרף ו-וולף הם שניים מהשחקנים בדראפט הנוכחי שהדעות עליהם הכי קיצוניות - לטובה, ולרעה.
הליברטון. השוואה שגרמה להרמת גבות (Getty)
הליברטון. השוואה שגרמה להרמת גבות (Getty)

הגובה שמרים את הרצפה
ד"ר דור מורג נכנס בתחילת העונה לתפקידו כמדען נתונים בכיר (Senior Data Scientist) בשארלוט הורנטס. כמו בן שרף, גם דור מגיע מעמק חפר; באחד המוק דראפטים האחרונים אף ניבאו לשניים איחוד בצפון קרוליינה, עם הבחירה ה-33 או ה-34 של ההורנטס. הבעלים החדשים יחסית של ההורנטס, גייב פלוטקין וריק שנאל, מביאים לכדורסל רקע מאוד אנליטי של גופי השקעות מובילים - בהמשך למגמה שהולכת ונכנסת לליגה בעשור וחצי האחרונים. בתפקידו, מורג אמון בין היתר על ההכנות לדראפט - כולל דו"חות סקאוטינג מפורטים. בראיון לפודקאסט "עושים NBA" שקיימתי איתו לפני כחודש, הוא הסביר את הצד האטרקטיבי אצל שני המועמדים הישראליים.

"שחקנים שגדולים ביחס לעמדה שלהם (Positional Size) זה משהו שקבוצות תמיד יימשכו אליו, במיוחד בדראפט", מסביר מורג. "למה? כי זה נותן לך 'רצפה' יותר גבוהה. הסיכוי שתבחר שחקן שיתברר כנפילה טוטאלית הוא יותר נמוך, מכיוון שלשחקן כזה תמיד יהיה את הגובה כמשהו שאפשר להישען עליו. זו תכונה מאוד מבוקשת". איש מקצוע נוסף ממשיך: "אם בשנים הגדולות של גולדן סטייט כולם דיברו על סמול בול ושהגודל לא חשוב, כל מי שהיה 2.10 מטר נהיה נטל וכולם נפטרו מהסנטרים ותהו 'מה יעשו הסטיבן אדאמסים של העולם' - אז עכשיו הגענו לנקודת איזון. גם בעמדות החוץ צריך גודל - אם זה גובה, אם זו מאסה כמו אצל שחקנים כמו לו דורט - וגם בעמדות הפנים. גם אם אדאמס כזה כבר לא יהיה שחקן המפתח, אתה לחלוטין צריך אותם, גם אם, כמו שעשו פורטלנד וממפיס עם דונובן קלינגן וזאק אידי, רק כדי להיות עוגן הגנתי בצבע".

אז אם אמרתם גובה, לוולף בהחלט יש כזה. 2.09 מטר ללא נעליים, מוטת ידיים של 2.19 מטר וגובה מהקרקע בעמידה של 2.75 מטר. "מימדים מאוד מרשימים עבור הביג מן שלפעמים משחק כרכז", חרץ ג'ונתן גבעוני המסקר את הדראפט עבור ESPN באתר "דראפט אקספרס", "והוא מספיק גדול בוודאות גם כדי לשחק ב-NBA בעמדת הסנטר". רק שאצל וולפי, הגודל הוא לא הדבר היחיד שקובע. "לא ראינו שחקן כמוהו מעולם", אומר לערוץ הספורט אחד הגורמים עמם שוחחנו. "אם יש שחקנים שהם אתלטים מטורפים, Freak Athletes, אז וולף הוא פריק מבחינת כישרון". הנתון הבא, זהירות, עשוי להפיל אתכם מהכסא - אז בהתאם להנחיות פיקוד העורף, סיגרו את דלתות הממ"ד בזהירות.

דני וולף הוא ביג מן נדיר. מאוד. המהלך הפופולרי ביותר אצלו הוא פיקנרול, אבל לא כזה שבו הוא הגבוה שמבצע את החסימה - אלא כזה שבו הוא מוביל הכדור, שממשיך לחדירה או מוסר אסיסט. על פי נתונים שפירסם ג'ו ג'קסון אחרי כשני שליש מהעונה בבלוג Feed The Post, וולף הריץ עד לאותה נקודה 115 פיקנרולים - ומבין שחקנים שיזמו לפחות 5 מהלכים כאלה במשחק, הוא היה השחקן ה-11 מבחינת יעילות, נקודות שנוצרות מהפיקנרול, בכל כדורסל המכללות האמריקאי. כל העשרה שדורגו לפניו היו שחקנים בגובה 1.90 ומטה.

 

 

היכולת הזו היא שמבדלת את וולף משאר הגבוהים בדראפט שלו. "הוא שחקן מאוד מעניין, וקבוצות אוהבות את הגיוון ביכולת שלו", מספר לנו איש מקצוע אחר, שגם הוא ייקח חלק פעיל בדראפט הקרוב. "בעיקר כאשר כרגע קבוצות צריכות מישהו שיכול לספק ניהול משחק מעמדת הגבוה - בין זה עם הכדור ביציאה מחסימות, להיכנס לסל, 'פיק אנד פופ' (חסום וברח החוצה), או לעבוד ביתרון מספרי. הוא הראה שהוא יכול לעשות הכל, מה שיוצר תקרה גבוהה. הוא יכול לעזור מיידית לחמישיות שניות להיות פרודוקטיביות מבחינה התקפית - ותרומה התקפית משמעותית מהספסל, הרבה קבוצות רוצות ומחפשות. במקומות שבהם הוא אמור להיבחר - אמצע עד שלהי הסיבוב הראשון - נדיר למצוא שחקן כמוהו. יש לו חבילה מאוד מעניינת, ויכולה להימצא קבוצה שתחליט לקחת את ההימור".

בין מדהים לבין "מה לעזאזל?"
כמו שהגארדים שנפגשו בגמר 2025 שמים זרקור על שחקנים בעלי הפרופיל הפיזי של שרף, הרי שאלוף 2023 יוקיץ' - ויש כבר כאלה שמכנים את וולף Jewkic - עוזר מאוד לקייס של וולף. בשנים האחרונות, הודות לגאונות ההתקפית של הסנטר הסרבי מדנבר, יותר ויותר קבוצות מאפשרות לסנטר שלהן לקבל החלטות בהתקפה. יוקיץ' ודומנטאס סאבוניס מהווים את הציר ההתקפי של הקבוצות שלהם, יוסטון שמה את מבטחה יותר בידיים של אלפרן שנגון, וגם בקבוצות כמו אוקלהומה סיטי ואינדיאנה הסנטרים הפותחים, אייזיה הרטנשטיין ומיילס טרנר, יוצאים אל קשת השלוש, אם כדי לקלוע, אם כדי לחסום ולחפש גארדים שחודרים לסל.

וכך, אפשר לעצום עיניים בקלות ולדמיין את וולף, למשל, שולח מסירה מתוחכמת בין שניים לאלכס קארוסו שחותך לדאנק, ואולי מפעיל את ויקטור וומבניאמה בסן אנטוניו, או ג'יילן ג'ונסון באטלנטה בפיק אנד רול בין גבוהים. "השילוב בין הפיכת יוקיץ' לסופרסטאר שהליגה לא ראתה כמוהו, ועידן השלשות עם סטף ובוסטון - שגם זה חלק ממהפכת האנליטיקס", מזכיר מורג באגביות את חשיבות תפקידו - "יוצר הרבה ביקוש לגבוהים שמסוגלים לרווח, למסור, לקלוע מבחוץ ולהחליף בהגנה. ביג מן שיכול להחליף שמירה מול פיקנרול משנה לטובה את הטקטיקה שלך, וממקסם את הפוטנציאל של הקבוצה. לא אגיד שהעולם של שחקני פנים 'מסורתיים' נגמר, אבל סנטר שיכול לרווח, אם בחמישייה ואם כשחקן מפתח מהספסל? כל קבוצה מחפשת כזה".

"יותר ויותר קבוצות NBA משחקות כיום עם שני גבוהים יחד", כתב מקסוול באומבך באתר No Ceilings. וולף שיתף פעולה במישיגן עם ולאד גולדין, וב-NBA יחכו לו חברים לקבוצה מוכשרים יותר. "מעט מאוד גבוהים מסוגלים לייצר התקפה לעצמם, בבידוד או אחרי חסימה, כמו וולף. עבודת הרגליים, יכולות הכדרור והעירנות המרחבית מאפשרים לו לנער שומרים ולתמרן את דרכו לטבעת באופן שיטתי. יש לו שילוב מרשים של קואורדינציה וכוח. שומרים איטיים הוא ינער בהטעיות, שומרים נמוכים הוא ידרוס בדרך לסל. האורך, היד הרכה וההטעיות ליד הטבעת הופכות אותו לשחקן שמסיים בצורה מסקרנת מאוד ליד הטבעת".
יוקיץ`. יצר ביקוש לגבוהים מסוגו (Getty)
יוקיץ`. יצר ביקוש לגבוהים מסוגו (Getty)

מצד שני, לצד היכולות הנדירות הללו של וולף - שחקן שעד לפני שנה בכלל לא היה על הרדאר של הסקאוטים - יש לו עדיין מגרעות גם בגיל 21, וזה כבר פחות אטרקטיבי. "למה היעילות בפיקנרולים לא היתה טובה? מפני שכאשר הוא נתקע, אין לו את הקליעה, הפלואטר, של יוקיץ'. זה כלי מטורף, אבל אם הוא לא מצליח, המהלך לא מגיע לשום מקום. הוא תקוע בין מדהים לבין 'מה לעזאזל?', אומר אחד מאנשי המקצוע, ועמיתו מוסיף: "חיסרון בולט הוא שהגנתית, אתה לא יודע על מי הוא יכול לשמור פה". גם אחוזי שלוש בינוניים, ואחוזי עונשין חלשים, מורידים את ההתלהבות. השאלה היא איזו קבוצה תחליט שהיא יכולה לתקן את הבאגים ולמקסם את הפוטנציאל. 

לקבל החלטות! עכשיו!!
על דבר אחד יש תמימות דעים: לפחות בדרך ל-NBA, גם וולף וגם שרף עשו בחירות קריירה מעולות. הביג מן ששיחק באוניברסיטת ייל, מסלול קלאסי עבור רואה חשבון, עלה על הרדאר באליפות אירופה 2023 - ועבר בקיץ שעבר לליגת הביג-טן החזקה, שם הרשים במדי מישיגן עם 13.2 נקודות ו-9.7 ריבאונדים לערב. שרף כבר שנה שנייה ברציפות מקבל את הכדור ליד בקבוצת בוגרים - קודם קרית אתא שהגיעה לחצי גמר ליגת העל, וכעת אולם, חממת פיתוח בליגה אירופית איכותית ותחרותית בגרמניה, ששיחקה ביורוקאפ, ושם רשם שרף מעל 12 נקודות ו-4 אסיסטים למשחק. מצד שני, אם היה משפר את הקליעה לשלוש ואת החדירה ביד ימין באולם, שרף יכול היה לשפר את המניה שלו בדומה לחברו לקבוצה נואה אסנגה, שצפוי להיבחר בין 15-20 הראשונים. "במצב הנוכחי", אומר אחד מאנשי המקצוע, "קצת קשה לקבוצות להתאהב בו".

מעבר לכך, לא רק הם בחרו נכון; גם בחירות של שחקנים אחרים השפיעו עליהם. בעידן ה-NIL, ההיתר לשחקני מכללות לקבל שכר שעשוי להגיע למיליוני דולרים לעונה, גרם לשחקנים רבים שעשויים היו להיבחר בין המקומות 20-45 להתחרט ולהישאר גם בעונה הבאה בין כותלי הקמפוס. על פי אחד מאנשי המקצוע איתם שוחחנו, גם זו סיבה לעלייה בתחזיות של וולף: כמות הכישרון בסוף הסיבוב הראשון ובתחילת השני הידלדלה, ו-וולף הוא "אחד הכשרונות היותר מעניינים שנשארו שם".

ופרט לגודל, יש עוד שני דברים משותפים שעובדים לטובתם. הבנת משחק ברמה גבוהה, והגיוון שמאפשרים מימדי הגוף שלהם. בעידן בו משחק 4 בסדרת הגמר מוגדר על ידי העיתונאי נייט דאנקן כ"משחק הכדורסל עם ה-IQ הגבוה ביותר ששוחק אי פעם", הצורך בשחקנים אינטליגנטים שמסוגלים לקבל החלטות טובות ומהר - לא רק מצד הכוכבים אלא גם מצד שחקני המשנה - הופך לקריטי עבור קבוצות מנצחות. די לראות את השפעתם של שחקנים כמו אנדרו נימהארד, אלכס קארוסו, טי.ג'יי מקונל ומיילס מקברייד על ההצלחה של קבוצותיהם - כל אלה ניצלו את ההתמקדות בכוכבים כדי להשיג מצבי קליעה נוחים להם ולחבריהם לקבוצה תחת לחץ. הקבוצות הטובות, הצעירות והזריזות בליגה מכריחות אותך לחשוב מהר ומחוץ לקופסה. "מבחינת קריאת מצבים, יכולת מסירה, הבנה של ריווח, ביצוע בפיק אנד רול - יש לשרף המון אפסייד", אומר אחד מאנשי המקצוע.

 

 

לא ברור באיזו עמדה אתה משחק? התקבלת!
עניין הגיוון כבר שנים שולט בשיח ברחבי הליגה, אבל אחרי עונה בה נשבר שיא טריפל דאבל עם כמעט 150 כאלה מצד עשרות שחקנים, ברור שיותר ויותר שחקנים, גם בתפקידים משניים, נדרשים לעשות יותר ויותר דברים על המגרש. "ברור שכולנו רוצים שחקנים שיכולים לשחק בכמה תפקידים, שיכולים לשמור על עמדות 1 עד 5", אומר אחד מאנשי המקצוע ששוחחנו איתם, "כי על כל סטיבן אדאמס, יש ניק באטום או ג'יילן וויליאמס שיכול לשחק כסנטר בגובה 2 מטר פלוס מינוס. האידיאל זה חמישה שחקנים שיכולים לשחק בשלוש עמדות פלוס".

לאחרונה, בפודקאסט Mind the Game, דנו המגישים לברון ג'יימס וסטיב נאש עם לוקה דונצ'יץ' בכך שילדים כבר לא יורדים לשחק עם חברים - ויצאו נגד המיסחור של הכדורסל בגילאי הילדים והנוער. אחת התופעות שהזכיר ג'יימס היתה מאמני הכישורים - שהפכו פופולריים כתגובה לצורך של שחקנים להגיע לליגה "אפויים" יותר מבחינת מגוון היכולות שלהם, שיאפשר להם לשחק בעמדות שונות ולמלא תפקידים שונים על המגרש. אנשים כמו מאמן הכישורים דרו האנלן, שעבד גם עם דני אבדיה, הפכו בעצמם לסלבריטאים - מה שמעלה את השאלה האם מצאי השחקנים, שמהם הקבוצות יכולות לבחור, באמת כולל יותר שחקנים ורסטיליים.

"ביחס למה שהיה לפני עשר שנים, אני מניח שכן", מסכים אחד מאנשי המקצוע, "אבל זה קצת ביצה ותרנגולת. אם פעם, כששחקן היה מגיע לדראפט ולא היה ברור אם הוא משחק בעמדה 3 או 4, היו קוראים לו 'טווינר' וזה היה פוגע במעמדו - אז ה'טווינר' של פעם זה ה'מגוון' של היום. פעם אם לא ידעו איפה לשים אותך על המגרש זה היה פועל נגדך, וכיום שחקנים בעמדות 3 ו-4, למשל, צריכים לעשות בגדול את אותם דברים, כך שזה דווקא יתרון".

ביום רביעי הקרוב, "חדרי מלחמה" בכל רחבי אמריקה הצפונית ירעשו ויגעשו. דיונים סוערים יתקיימו, נתונים סטטיסטיים יישלפו בהתראה של שניות, אנליסטים, סקאוטים ועוזרי מאמן יקבלו החלטות שיכולות להביא לקבוצה שלהם את הערך המוסף בדרך לאליפות 2026, להפוך אותה לשושלת הבאה - או לגרום לפיטוריהם בתוך שנתיים. דני וולף ובן שרף מקווים להיות מן הסתם בחלק הראשון של המשוואה. הקבוצה שתהמר עליהם היא כנראה כזו שכן התאהבה בהם, ראתה והעריכה את הפוטנציאל, תשקיע בהם מאמצים כדי לחזק את הנקודות החלשות - ועכשיו נותר לשניים משחקני העתיד של הכדורסל הישראלי רק החלק הקשה: להוכיח למנג'רים ולמאמנים שהם צדקו.