מגיע מהפוטבול: המהלך שובר המוסכמות של אינדיאנה

זה מרגיש כאילו עבר מאז נצח, אבל אינדיאנה פייסרס הייתה אחד הסיפורים הטובים של פלייאוף 2025, הפלייאוף שייזכר כאן בארץ בשל מבצע עם כלביא שפרץ בדיוק באמצע סדרת הגמר. הקבוצה המגניבה של טייריס הליברטון, שנפצע בצורה שוברת לב במשחק השביעי בו הפסידה לאלופה אוקלהומה סיטי ת'אנדר, עשתה את הבלתי אפשרי.

אינדיאנה הייתה בפיגור 9 נקודות, 2:52 לסיום. הם היו בפיגור 7 נקודות, 40 שניות לסיום ו-57 שניות לסיום (בשני מקרים נפרדים), בפיגור 14 כשנותרו 3:44 דקות לסיום. הם ניצחו בכל משחק ומשחק. זה קרה בזכות השילוב בין האומץ של הליברטון לריק קרלייל, אחד ממוחות הכדורסל הכי טובים בעולם, אבל גם בגלל יצירתיות שלא ראינו מקבוצות אחרות.

אינדיאנה פייסרס מודל 2024/25, סגנית אלופת ה-NBA, ניצחה משחקים בזכות מהלך פוטבול, מהלך שמזכיר את הקבוצה השנייה של אינדיאפוליס, הקולטס. הם לקחו מהלך מספורט אחר לחלוטין, כזה עם קבוצות שונות להגנה ולהתקפה וכדור לא עגול, והצליחו לנצח ככה משחקים בליגת הכדורסל הטובה בעולם. ככה משחקים? כנראה שכן.

נתחיל, איך לא, מתיאור המהלך של הפייסרס, כאן בגמר המזרח של 2024 מול בוסטון. אינדיאנה בפיגור 114:111, 1.7 שניות לסיום. שלושה שחקנים רצים בבת אחת קדימה. אנדרו נמהארד מוציא את הכדור לארון נייסמית', שרץ לצד וזרק.

במקרה אחר, במרץ 2025, זה עבד. שלושה שחקנים עומדים בחצי המגרש שלהם, לפני הנקודה בה הכדור יוצא, ורצים לכיוונים מנוגדים ביחד. טירייס הליברטון מתרומם לשלשה בפיגור 114:111 מול מילווקי, סוחט עבירה מיאניס אנטטקומפו וקולע מדאון טאון. הפייסרס ניצחו.

במבט ראשון או שני בצמד הסרטונים שמחכה לכם כאן למטה, זה נראה כמו כאוס. הפייסרס רצים לכל הכיוונים, בלי שליטה או היגיון, אבל למהלך הזה יש שם - Four Verts. ארבעה שחקנים בכיוונים אנכיים שונים, ומישהו אחד מתרומם לשלשה. צפו >>>

גם במקרה של נייסמית' וגם במקרה של הליברטון אפשר לטעון שמנסים לסחוט עבירה לשלוש ולא להגיע לזריקה טובה בהכרח. שלוש זריקות עונשין הן הדבר הטוב ביותר שאפשר להשיג בכדורסל, מה שמסביר אגב את ההגנה הלא קיימת על שלשות. לאחד זה עבד, לאחד לא.

מול הסלטיקס ראינו את מיילס טרנר, השחקן הגדול ביותר, רץ קדימה בניסיון "לחסום" ולנקות את השטח. דאג מקדרמוט וארון נייסמית' שיכולים לזרוק רצו באיקס כמעט מושלם, כשפסקל סיאקם הצטרף מאחוריהם בתור שחקן אחר שיכול להרים את הכדור. נמהארד בחר בסופו של דבר להוציא את הכדור לשחקן הקרוב אליו, אבל גם מקדרמוט וגם סיאקם היו בעמדות טובות לזריקה, כשטרנר סייע לכך עם החסימה שלו.

זה מהלך קשה מאוד ברמה הקבוצתית. שנייה אחת של חוסר ריכוז יכולה לפגוע בו, ולכן אנחנו רואים את קרלייל משתמש בו רק בסיטואציות ספציפיות - בפיגור שלוש עם מעט שניות, סוג של "הייל מארי" (מהלך אחר מעולם הפוטבול שמתאר זריקה חסרת סיכוי בשניות הסיום). קואוץ' מארק הרט, יקיר המדור, שרטט עבורנו.

Pacers EOG - Need a 3

Football Set@FastModel pic.twitter.com/PnvkeSVyHS

— Marc Hart (@CoachMarcHart) May 26, 2024

כאן זה נייסמית', כשבמקרה אחר זה היה הליברטון. יש לפייסרס חבורה של שחקנים שיכולה לקלוע זריקות "בלתי אפשריות" במאני טיים, מה שסחב אותם לגמר והפך אותם למועמדת המובילה לחזור אליו עד שהליברטון נפצע לעונה שלמה. כאמור, הוא יכול להוביל גם למצב של שלוש זריקות עונשין במקרה בו שחקן מאחר בסגירה.

הליברטון היה זוכה לזה אלמלא הכדור היה נכנס, ואז יריבת הפייסרס במצב בו שחקן של 85% מהקו זורק שלוש זריקות עונשין. אם מגן היה מגיע באיחור, הם הצליחו לייצר זריקה פתוחה לחלוטין לאחד מקלעי השלשות הטובים שלהם ממצב שבו היריבה לרוב "לוחצת". רק רווח, כמובן בתנאי שהמהלך הזה מבוצע טוב.

מעבר למהלך עצמו, שבסופו של דבר בוצע פעמים ספורות בליגה הטובה בעולם, מה שמעניין אותנו הוא החשיבה מאחוריו, מעין אינטרדיסציפלינריות ספורטיבית. מחלקות נוער רבות לוקחות השראה מענפי ספורט אחרים וגם פפ גווארדיולה הודה שהוא לוקח אחת מבוסטון סלטיקס, אבל המקרה בו תרגיל אחד מועתק באופן כמעט שלם מענף עם קשר קלוש נראה חריג. הסיפור מאחורי ההחלטה הזאת מרתק לא פחות.

קרלייל נתן את הקרדיט לעוזרת שלו, ג'ני בואק, ששימשה בתור מאמנת סיאטל סטורם מה-WNBA. ההשראה הגיעה לבואק ממשחק חובבני של פלאג פוטבול, מעין גרסה חסרת מגע של המשחק האמריקאי הפופולרי. בואק ניסתה לשכנע את סו בירד, משחקניות הכדורסל הגדולות בהיסטוריה, וזה עבד.

קרלייל נתן קרדיט גם לניק נרס, מאמן פילדלפיה (וטורונטו לשעבר), שדיבר על שימוש בחוקים של ליגת הפוטבול הקנדית כדי להתחיל את התנועה לפני שהשחקן שמוציא את החוץ מקבל את הכדור. משם נשאר העיקרון הבסיסי של ה-NFL: כמה שחקנים רצים בכיוונים שונים. הקוורטרבק במקרה הזה הוא מוציא החוץ, וכל אחד יכול לזרוק.

אחד הדברים היפים בדיוני טקטיקה הוא הווריאציות השונות. גולדן סטייט של סטיב קר השתמשה ב-four verticals משלה השנה, בזמן שהפייסרס השתמשו בגרסה אחרת של המהלך בגמר המזרח, כשנייסמית' ניסה לסחוט עבירה מאו ג'י אננובי והצליח. ניו אורלינס, לעומת זאת, לא ממש הצליחה כשחוזה אלבארדו נשאר חופשי, אבל היה היחיד שביצע אותו בצורה טובה.

The Pelicans tried the Pacers four verts play tonight at the end of the 4th. Please watch Jose Alvarado run that route with no defender anywhere near him. pic.twitter.com/6qy3oPnRiz

— Rob Perez (@WorldWideWob) March 16, 2025

המהלך הזה יצליח רק במקרה של תיאום קבוצתי, או של קבוצה חכמה. הפייסרס מודל 2024/25 היו כזאת, ויכול להיות שנראה אותו יותר בעונה הקרובה. מה שמעניין אותנו באמת הוא לא הביצוע של ה-Four Verticals עצמו, אלא דפוס המחשבה.

כבר עכשיו אנחנו רואים קבוצות כדורגל עושות מעין פיק-נ'-רול וחסימות שמזכירות כדורסל או כדוריד בקרנות. האם נראה עוד מהלכי פוטבול בכדורסל ובכדורגל? בסוף יש כאן אלמנטים משותפים - תנועה קבוצתית שמובילה למצב בו השחקן הטוב ביותר נשאר פנוי, ובעיקר הפתעה של היריבות. מה שאינדיאנה התחילה בעונה הקודמת ושכללה השנה עשוי להיות הסוד הגדול הבא של עולם ה-NBA.