מוויראליות לדיכאון: סיפורו של פרדריק וייס

באולימפיאדת סידני הפך הצרפתי לאחד השחקנים המוכרים בעולם - מכל הסיבות הלא נכונות. מאותו רגע שורת החלטות רעות, חוסר מזל ובעיות במשפחה הובילו לניסיון התאבדות ופרישה מהענף. "סיפור לשבת" על האיש שחתום על הדאנק הגדול בהיסטוריה - מהצד הלא נכון שלו

גבע ינקלביץ'   16.08.25 - 16:01

תגיות: NBA, אולימפיאדת סידני, וינס קרטר, פרדריק וייס

Getting your Trinity Audio player ready...

מוויראליות לדיכאון: סיפורו של פרדריק וייס (GETTY, MIGUEL MEDINA/AFP, Darren McNamara/Allsport)

כדי לפתוח את הכתבה הזו בצורה הטובה ביותר, אעביר אתכם, הקוראים, סשן קצר של דמיון מודרך. שבו לכם בנחת, עצמו את העיניים (ואז תפתחו אותם, כדי שתוכלו לקרוא) ודמיינו. דמיינו שנולדתם בעיר קטנה בצפון מזרח צרפת, עיר שאין בה אפילו 50,000 תושבים. מגיל קטן התאהבתם בכדורסל ולמזלכם הרב, צמחתם להיות בגובה 2 מטרים בגיל 15 בלבד.

בגיל 18 חתמתם על החוזה המקצועני הראשוני בחייכם, בקבוצה צרפתית טובה שנלחמה על תארים ואז, אחרי 5 שנים עם הקבוצה, כשבדרך אפילו הספקתם להיבחר בסיבוב הראשון של דראפט ה-NBA, נקראתם לדגל, לנבחרת צרפת, שתייצג את הטריקולור באולימפיאדת 2000 בסידני שבאוסטרליה. אתם שמחים, מאושרים, ואז משום מקום במהלך משחק שגרתי נגד נבחרת ארצות הברית, אתם רואים חלציים של אדם אחר שמתעופפים ישירות לכיוונכם.

אתם עומדים על הפרקט ומסתכלים מסביב נבוכים, אחרי שמאות מיליוני אנשים ברחבי העולם צפו בכם מושפלים באולימפיאדה. מאחוריכם עומדים וינס קרטר וקווין גארנט, שלא יודעים את נפשם מרוב אדרנלין וטסטוסטרון וכדי לסגור את הכל עם פפיון, הרגע המביך הזה קיבל כינוי ייחודי ואפילו עמוד ויקיפדיה משלו, לצד מיליוני צפיות ביוטיוב. למזלכם, זה לא קרה לכם. לצערו של פרדריק וייס, שחקן נבחרת צרפת לשעבר, זה כן קרה לו. "סיפור לשבת" חוזרת עם מהדורה נוספת והפעם, סיפורו של האיש שחתום על אחד הדאנקים הוויראליים ביותר בהיסטוריה - מהצד הלא נכון שלו.

רגע שלא יישכח. קרטר (GETTY, Popperfoto)

מנייה בעלייה
פרדריק וייס נולד ביוני 1977 בטיונוויל, עיירה קטנה בצרפת ששוכנת סמוך מאוד לגבול עם לוקסמבורג וגרמניה. בגלל קשר משפחתי לכדורסל (אביו ואחותו שיחקו), גם וייס עצמו נמשך לענף. בגיל 10 הוא כבר יכול היה להטביע בסל של ליגת בוגרים ובגיל 14, כשהלך לאקדמיית ספורט בצרפת, הוא כבר הגיע כמעט ל-2 מטרים. בגיל 17 הוא חתם על החוזה המקצועני הראשון שלו במדי לימוז' ומשם, החלה לה קריירה מקצועית מבטיחה מאוד.

כשנרשם לדראפט של 1999, היה עניין לא קטן סביב הסנטר העצום. דוני נלסון, עוזר המאמן של דאלאס באותה שנה, התייחס לווייס עם ניתוח לקראת ערב הבחירה הגורלי: "מדובר בשחקן עם גודל מעולה והרבה יכולת. יש לו ידיים טובות ועבודת רגליים מדויקת. הוא לא מאוד פיזי, אך נראה שהוא יוצר מאותה התבנית כמו ז'ידרונאס אילגאוסקס. הוא ייבחר לדעתי באמצע הסיבוב הראשון".

בנוסף, בקיץ בו נבחר לדראפט, לא מעט אנשים תפסו אותו כאחד הסנטרים הכי טובים באירופה באותו הזמן. עם שק הציפיות הזה הגיע וייס לערב הדראפט, שם הוא ראה את הניו יורק ניקס בוחרים בו בבחירה ה-15 בסיבוב הראשון. זו הייתה אמורה להיות ההתחלה של חלום ילדות שמתגשם, חלום ילדות שהיה מניב לו הרבה מאוד כסף, אבל בדיוק כאן שרשרת של החלטות רעות, חוסר מזל, אפס תמיכה ורגע אחד שהתפרסם בכל העולם, הפכו את חלום הילדות לסיוט.

משחק שיעדיף לשכוח. וייס בסידני (GETTY, TIMOTHY A. CLARY/AFP)

הצניחה
עוד לפני אותו ערב באולימפיאדת סידני החלה נפילת המנייה של וייס. אומנם הצרפתי הגשים חלום לעצמו, אבל מבחינת אוהדי הניקס היה מדובר באסון. עם בחירה די גבוהה בדראפט הקבוצה שלהם בחרה בשחקן אירופאי פחות מוכר, במקום ברון ארטסט, יליד קווינס, שהיה עדיין פנוי בעת הבחירה בצרפתי (הוא נבחר בחירה אחת לאחר מכן על ידי שיקאגו). גם אנשי הניקס עצמם, ובראשם המאמן ג'ף ואן גנדי, לא התייחסו יותר מידי לשחקן שהנחיתו להם וכבר בליגת הקיץ לפני העונה, היה נראה שאת ההזדמנות שלו הוא לא יקבל בקבוצה. 

אחרי המשחק הראשון שלו בליגת הקיץ הוא סיים עם 2 נקודות, 2 ריבאונדים ו-5 עבירות, מה שהוביל למחרת לכותרת בניו יורק פוסט: "פרנץ' טוסט: הבכורה של הפלופ של הניקס". למרות זאת, וייס יכול היה לחתום על חוזה בקבוצה מעצם העובדה שנבחר בבחירה בסיבוב הראשון, מה שהיה הופך אותו לשחקן NBA עם חוזה לגיטימי ועם עתיד מעט יותר מבטיח בליגה. 

הבעיה - הסוכן של הסנטר, "שכנע" אותו לוותר על ההזדמנות ב-NBA בשביל לחזור לאירופה, למדי פאוק, לאחר אי הבנה בין השניים. וייס סיפר בראיון כי הסוכן שלו היה צריך להיכנס לכלא וכדי להימנע מלגלות זאת, סיפר לו שאשתו הלכה לעולמה, אך האנגלית של הסנטר לא הייתה טובה והוא לא הבין את שהתרחש. הוא אמר לסוכנו "הכל בסדר, תתקשר מתי שתוכל" ומאז הטלפון הזה לא הגיע. בארה"ב כתבו לאחר מכן: "וייס, בחירת הדראפט הכי מושמצת שהייתה לניקס בסיבוב הראשון אי פעם, עבר ליוון. פרנק קפטאנו, סוכנו של וייס, לא ענה לקבלת תגובה בנושא". ובכך הסתיימה לה תקופתו של הצרפתי עם הכדורסל האמריקני.

הכותרות בארה“ב לאחר הדראפט (GETTY, NY Daily News Archive)

"לה דאנק דה לה מורט"
ואז הגיעה אולימפיאדת סידני. וייס, שחקנה החדש של פאוק, שהרוויח חוזה יפה מאוד של 1.3 מיליון יורו לעונה, נבחר לסגל נבחרת צרפת למשחקים האולימפיים באוסטרליה, במה שמבחינתו היה אמור להיות חוויה גדולה בה ישחק מול הכוכבים הגדולים ביותר: "היינו סגל בלי שחקן NBA אחד", הוא אמר  בראיון לבאסקט ניוז לפני מספר שנים, "היינו שחקנים טובים, אבל עם ניסיון אירופאי בלבד. לא הכרנו אישית את שחקני נבחרת ארה"ב שהייתה אז כמו ששחקני נבחרת צרפת מכירים בימינו, כי מבחינתנו הם היו כוכבים, אנשים שאי אפשר להגיע אליהם".

בהגיעם למשחק הגמר, למאבק על מדליית הזהב, הגענו גם לאותו הרגע הגורלי במהלך המחצית השנייה של משחק הגמר, הרגע שחוקק לעד את וייס עם ההיסטוריה של האולימפיאדה, מכל הסיבות הלא נכונות ובצורה שהיה מעדיף פחות לזכור.

עם 16 דקות שנותרו על השעון (בתקופה ההיא כדורסל באולימפאידה שוחק לפי 20 דקות למחצית) וכשארצות הברית הוליכה על צרפת ב-15 נקודות, זריקה של גארי פייטון קפצה על הטבעת ויצאה החוצה. אחרי ששחקן צרפתי תפס את הריבאונד, קרטר השתלט על הכדור, כדרר פעמיים בדרכו לסל ולאחר מכן התפוצץ על השחקן שהיה שם במקרה באותו רגע - וייס.

חשוב לציין. קרטר מתנשא לגובה של 1.98 מטרים והוא קפץ מעל הסנטר הצרפתי, שהתנשא בעצמו לגובה של 2.18 מטרים. 20 סנטימרים שנמקו לחלוטין על ידי אחד מהמטביעים הגדולים ביותר בהיסטוריה. מיד לאחר מכן האולם התפרץ בשיגעון ואפילו השדרים הצרפתים לא הצליחו להסתיר את התרגשותם מהרגע שראו. לאחר המשחק הגיב וייס על הרגע הוויראלי עם בדיחה: "לפחות עכשיו כולם יכירו את השם שלי. אין לי ספק שהתמונה תהיה על פוסטר איפשהו".

הדאנק הגדול בהיסטוריה. וייס וקרטר (GETTY, Darren McNamara/Allsport)

השנים הקשות וההתאוששות
אבל מה שהגיע לאחר מכן לא היה מאוד מצחיק. לאחר המשחק הזה וייס די נמחק ב-NBA. בעוד לניקס היו את הזכויות עליו לעונה שאחרי האולימפיאדה, הם לא דחפו אותו לעלות בסגל וזמנו במועדון הסתיים עוד לפני שרשם שניית משחק אחת. הוא עבר למדי פאוק ומשם למלאגה ועד שנראה היה שהקריירה מתחילה להתרומם והוא אפילו הביא ילד חדש לעולם, אותו הילד אובחן עם אוטיזם.

וייס התקשה מאוד לקבל את העובדה הזו. הוא נכנס לדיכאון ובשלב מסוים היחסים שלו עם אשתו הגיעו עד לכדי פרידה, כשאשתו אף לקחה את הבן שלהם איתה. כל אלה הובילו בסופו של דבר ליום אחד בינואר 2008, בו ניסה וייס להתאבד. בזמן שנסע לבקר את אשתו ובנו, הסנטר הצרפתי עצר את מכוניתו בצד הדרך ובלע קופסא שלמה של כדורי שינה שהייתה בתא הכפפות ברכבו.

למזלו ולשמחת כולנו, ניסיון ההתאבדות הזה לא צלח. וייס פשוט נרדם לכ-10 שעות ולאחר שהתעורר הוא הבין את שאירע. "זה הרגע הכי בר מזל שהיה לי בחיי", הוא נזכר בראיונות לאחר מכן. בשנים שעברו אחר כך וייס עוד שיחק מעט כדורסל, במדי מנורקה (קבוצה שכבר לא קיימת) ובמדי לימוז' הצרפתית, במדיה החל את הקריירה ושם גם סיים את הקריירה שלו. לאחר פרישתו ניהל וייס חנות טבק ששימשה גם כבר והוא אפילו החזיר לחייו את אשתו ובנו, אנזו.

אותו רגע גורלי אז באולימפיאדת סידני לא היה הדבר שהוביל להתדרדרות במצבו של וייס, אבל קשה שלא לראות איך ההשפעה של הדאנק הפחיתה את המנייה של הסנטר. היחס הכללי, בשילוב עם הדאנק הובילו לכך שהוא לא נספר בליגה הטובה בעולם, מה שהוביל לחזרה לאירופה ובסופו של דבר בשילוב עם האבחון של בנו ואיך שקיבל זאת, הכל הפך ליותר מידי מבחינתו של וייס.

אחרי שהתרחק מהענף לאחר הפרישה, וייס חזר לתלם בימינו. כפי שצוין, הוא חזר להיות עם אשתו ובנו, הפסיק לשתות אלכוהול ובימינו הוא אפילו משמש כאנליסט במשחקי הליגה הצרפתית בצרפת. לא פעם ולא פעמיים התבדח וייס על הדאנק הזה, כשב-2020 אפילו הציע ל-NBA לשחזר את הדאנק בתחרות ההטבעות עם וינס קארטר. 25 שנים אחרי, נראה שוייס התקדם הלאה מהרגע הזה, שגם אם לא באופן ישיר, תרם לא מעט לשנים הקשות שעבר בחייו. אבל כמו שאמר האדם עצמו - אם לא הדאנק הזה כנראה שלא הייתי כותב עליו, וכעת גם במדינת ישראל הרחוקה יודעים מי זה פרדריק וייס.