השיטה שמעלימה את כל התרגילים מה-NBA

ה-NBA, ליגת הספורט הטובה בעולם, הייתה מאז ומתמיד ליגה של טרנדים. זה נכון עוד מהתקופה בה פול אריזין המציא את הג'אמפ שוטס וצרכנו מידע על הליגה רק מכתבותיו המופלאות של פרופ' מנחם לס, ונכון עד היום.

בשנות ה-90 זאת הייתה התקפת המשולש של ג'קסון ועוזרו הנאמן טקס וינטר, ההתקפה שבעצם זכתה ב-11 מ-20 אליפויות. קצת אחריה הגיע סטיב קר ואומנות החסימות ללא הכדור, כשבתווך מיאמי של אריק ספולסטרה זכתה בשתי אליפויות הודות לגישת ה"תנו ללברון את הכדור ותעופו מהדרך".

לפני חמש שנים, שם המשחק ב-NBA היה פיק-נ'-רול. הגישה הייתה שצריך לתת את הכדור לשחקן הכי טוב שלך, הגבוה הכי טוב יבוא לחסום לו ואז הוא יוכל לייצר זריקה טובה. ב-2020/21 למשל מילווקי באקס זכתה באליפות הודות לחסימות של אחד יאניס אנטטוקמפו, בשנה שבה 15 קבוצות, מחצית מהליגה, הלכו על זריקה של גארד אחרי חסימה עבורו בתדירות של 18% לפחות.

השנה המספר הזה ירד לחמש קבוצות בלבד, כששתיים עם 20% לעומת תשע לפני ארבע שנים. מה השתנה? התקפה אחת שכבשה את הליגה. זהו סיפורה של הדריבל דרייב מושן.

כנסו כנסו
כדרכם של רעיונות כדורסל קיצוניים, הדריבל דרייב מושן (להלן DDM) התחיל במכללות. ואנס וולברג, מאמן תיכונים שקפץ לפרסנו סטייט קולג' הקטן, רצה שהשחקנים שלו יכנסו לסל בכל מחיר.

הרציונל פשוט. ארבעה שחקנים עומדים בחוץ, גארד אתלטי חודר פנימה. הוא יכול לסיים בטבעת או להוציא החוצה לשלשה. אם לא הולך? מישהו אחר נכנס פנימה, השאר עומדים ומסתכלים. התנועות היחידות הן דריבל ודרייב, כדרור וחדירה.

הגישה הזאת למעשה יוצרת מרווחים גדולים על הפרקט ובעיקר מעלה את הסיכוי לשתי הזריקות הכי טובות בכדורסל - זריקה מתחת לסל ושלשה מהפינה. מתמטית, אלה שתי הזריקות ששוות בממוצע הכי הרבה נקודות. גם אם יש תנועה של השחקנים, מדובר בתנועה על הקשת שנועדה להקל על חדירות.

ג'ון קליפארי, המפיץ הגדול הראשון של השיטה, קרא לזה "פרינסטון על סטרואידים", זכר להתקפת פרינסטון שהשפיעה על דורות של מאמני כדורסל. "אם אתה יכול לזרוק לייאפ, תזרוק לייאפ", סיכם אחד משחקניו.

קליפארי השתמש בשיטה הזאת במכללת ממפיס של דרק רוז, מכללה קטנה שהגיעה לגמר ה-NCAA, וזכה כך באליפות עם קנטקי של אנתוני דייויס. המקום הדומיננטי לגארדים משך גם את ה-NBA, שהתעניינה בממציא השיטה וולברג. שנה לאחר מכן, וולברג הפך לעוזר המאמן של ג'ורג' קארל.

Dribble Drive Motion Offense Series:  Iverson Clear

This action will help create a super gap to flow into Dribble Drive Motion Offense (DDM).

Scroll up 🆙 to see video clip in game pic.twitter.com/2z0kMwOw1I

— Scott Peterman (@coachpeterman) May 12, 2024

נולד לרוץ
קארל, מוח כדורסל, הגיע עם סיאטל לגמר 1996 מול שיקגו הגדולה בזמן שוולברג אימן בתיכון. למרות זאת, הוא שינה את ההתקפה ונתן חופש חריג לטיי לאוסון, רכז ממוצע לכל הדעות.

דנבר זינקה מ-28:38, קצב של 47 ניצחונות בעונה מלאה, ל-57. קארל נבחר למאמן העונה, אך הקבוצה הפסידה בפלייאוף לגולדן סטייט והוא פוטר. למרות זאת, השיטה שרדה מחוץ לקולורדו.

וושינגטון של ג'ון וול ובעיקר יוסטון של ג'יימס הארדן הפכו לקבוצות שממקסמות את הפוטנציאל של הכוכבים שלהן. הרוקטס של 2017, שקפצו מ-41 ל-55 ניצחונות בעונה הראשונה של מייק ד'אנטוני, הייתה הדוגמה הטובה ביותר ומזכירה הרבה קבוצות מהליגה של 2025 בסוג של DDM מודרני.

הארדן יכול להיכנס לסל, אבל יכול לנצל את המרווח או את זה שמנסים לבנות "חומה" מסביבו בשביל לקחת צעד אחורה ולזרוק שלשה. אנתוני אדוורדס ודווין בוקר עושים את אותו התפקיד, כשהשיטה כמעט מושלמת לליגה של היום בה שחקני ההתקפה שלמים יותר.

בוסטון סלטיקס זכתה באליפות בעונה בה היא השליכה 42.5 שלשות למשחק, כשהריווח הזה מאפשר לג'ייסון טייטום וג'יילן בראון להיכנס לסירוגין לצבע. לא הייתה שם הנעת כדור של ממש, אלא רק "דרייב-אנד-קיק", חדור ומסור, שנועד לייצר שלשות ודרכים קלות לסל. טייטום, למשל, קלע ב-28% נוראי מהשלוש באותו פלייאוף ועדיין סיים עם 25 נקודות למשחק כשהסלטיקס שלו הפסידו ארבע פעמים בדרך לטבעת.

האלופה הנוכחית אוקלהומה סיטי ת'אנדר הייתה אמנם קבוצת התקפה ממוצעת, אבל הקיפה את שיי גילג'ס אלכסנדר בשלושה קלעים וגבוה שיודע למצוא אותם, איזייאה הארטנשטיין. שיי חדר עם הכדור 20.6 פעמים העונה, מקום ראשון בליגה בהפרש, והיה במאזן 13:63 במשחקים בהם שיחק. הת'אנדר קלעו ב-33.8% מהשלוש בפלייאוף וזכו באליפות.

Dribble Drive Motion Principles of Play pic.twitter.com/qNMQbN4uR2

— George Buaku™🙇🏾‍♂️ (@georgebuaku) May 24, 2024