הדבר האמיתי? פתיחת העונה של הלייקרס

הקבוצה של לוקה דונצ'יץ' עלתה למאזן 4:13, כשלברון ג'יימס שיחק רק בשלושת המשחקים האחרונים. מהסלובני, דרך הקפיצה של ריבס ועד השינוי בהתקפה, ההשפעה של ג'יימס בחזרתו והצוות המסייע של ג'יי ג'יי רדיק

רועי ויינברג
רועי ויינברג   28.11.25 - 19:18
Getting your Trinity Audio player ready...
Harry How/Getty Images
Harry How/Getty Images
מה הדבר החשוב ביותר באתרי ספורט? כנראה שהטבלה. לא משנה מה כותבים, אומרים, ואפילו לא בהכרח מה שהשחקנים עושים על הפרקט או על הדשא, אלא התוצאה הסופית. לכן השאלה הראשונה בכל פעם שאתם מצטרפים למשחק שכבר רץ היא כמה כמה, ולכן הכתבה אותה אתם קוראים תתחיל בטבלה.

נכון לעת כתיבת שורות אלה, מוליכת המערב היא אלופת ה-NBA אוקלהומה סיטי ת'אנדר שפתחה את העונה במאזן 1:18 היסטורי. אחריה נמצאות בשוויון דנבר נאגטס, המועמדת השנייה הכי בכירה לאליפות לפי ההערכות בקדם העונה, והלוס אנג'לס לייקרס במאזן 4:13. יוסטון במרחק משחק מהן כשהיא עם משחק חסר.

הת'אנדר, הנאגטס והרוקטס לא אמורות להפתיע אף אחת. אוקלהומה סיטי הייתה הקבוצה הטובה בליגה בשנה שעברה, יוסטון סיימה במקום השני בקונפרנס וצירפה אליה את קווין דוראנט. דנבר בנתה, אחרי שנים, ספסל סביב ניקולה יוקיץ'. אבל דווקא הלייקרס?

נכון, יש להם את לוקה דונצ'יץ'. נכון, לברון ג'יימס חזר מפציעה. ובכל זאת, מדובר בקבוצה שלפני העונה הייתה אמורה לסיים במקום החמישי או השישי. קבוצת התקפה סבירה וקבוצת הגנה בינונית ואחת שבמקום ה-14 בליגה בנט רייטינג, המדד שאמור לנבא איכות. אז איך הם ניצחו כל כך הרבה? התשובה נמצאת בתוך ריבוע הקסם.


יסיימו שניים במערב? (Gina Ferazzi / Los Angeles Times via Getty Images)
יסיימו שניים במערב? (Gina Ferazzi / Los Angeles Times via Getty Images)
צד א': לוקה דונצ'יץ'
דיברנו לפני העונה על השינוי החד במצבו הפיזי של דונצ'יץ', שלמעשה שוקל יותר בהשוואה ל-2024/25 אך חטוב בהרבה. מספרית הוא עם 35.2 נקודות למשחק, הכי הרבה בקריירה, כשהוא זורק את כמות הזריקות הגבוהה ביותר שלו מעונת הגמר. שחקן של 35 נק', 9 אס' ו-9 ריב' למשחק כנראה יתן לך ניצחונות, אבל זה לא מספיק לתאר את השינוי של דונצ'יץ'.

הפנומן הסלובני משחק כדורסל יעיל יותר. מכות פיזיות פחות משפיעות עליו בהשוואה לעונה שעברה, מה שהוביל לעלייה חדה בכמות זריקות העונשין, מ-6.6 בפתיחת העונה הקודמת בדאלאס ל-12.4 השנה. בחלקים גדולים מהמשחקים של 2024/25 היינו רואים את דונצ'יץ' פותח בצורה מדהימה ומתעייף. לא עוד. הוא עדיין סובל מדעיכה בין מחציות, אבל בצורה פחות קיצונית באשר בעבר.

הספקנו לראות את דונצ'יץ' קולע 49 נקודות מול מינסוטה או 41 מול מילווקי, והספקנו לראות אותו הולך 17 פעמים לקו במשחק אחר מול סן אנטוניו. בדומה לשינוי שעבר ניקולה יוקיץ' כשהוא הוריד ממשקלו, אי אז בתקופת הבועה, לא מדובר בדונצ'יץ' אחר. מדובר בדונצ'יץ' בתקרה גבוהה יותר, כזאת שצפויה רק לעלות ככל שהעונה תמשיך ונתקרב לפלייאוף.

דונצ'יץ' הראה שיפור הדרגתי גם בהגנה, וסביר שהמספרים ירדו ככל ש-2025/26. הוא לא צריך לקלוע 35.2 נקודות למשחק כשלברון ג'יימס משחק, אבל הוא כן צריך לתקוף את המצ'אפים שלו בצורה טובה והוא עושה את זה. כשדונצ'יץ' לא מושפע ממגע כמו פעם הוא שחקן שיכול לסחוב על המגרש בקלאץ'. הלייקרס עם מאזן 0:6 במשחקים צמודים (כאלה שהיו במרחק של 5 הפרש, 5 דקות לסיום), הרבה בזכות לוקה. אבל הוא אפילו לא הסקורר המוביל של הלייקרס.
לוקה מוביל את הליגה בזריקות עונשין (Matthew A. Smith/Getty Images)
לוקה מוביל את הליגה בזריקות עונשין (Matthew A. Smith/Getty Images)

צד ב': אוסטין ריבס
ככה נראה אולסטאר. אוסטין ריבס עלה מ-20.2 נקודות בשנה שעברה ל-27.9 נקודות השנה, כשהאחוזים מהשלוש הלכו אחורה (31.8, הנתון הכי נמוך שלו מאז עונת הרוקי). הוא משחק כדורסל מלא בביטחון, כזה שסייע ללייקרס לנצח שלושה מארבעה משחקים בלי לוקה, ומוסיף 7.6 אסיסטים למשחק. ריבס, ולא דונצ'יץ', הוא הקלע המוביל של הלייקרס בקלאץ' העונה.

מה השתנה? מעבר לפציעתו של לברון ג'יימס שהכריחה את ריבס לקחת תפקיד מרכזי יותר, הוא מסיים בצורה טובה יותר בטבעת. הנוכחות של דיאנדרה אייטון בצוות המסייע הפכה אותו לשחקן פיק-נ'-רול יעיל אף יותר, מהטובים בליגה, כשגם ריבס וגם דונצ'יץ' שחקנים עם ראיית משחק מספיק טובה בשביל להוציא את הכדור החוצה.

יש שישה שחקנים ב-NBA שקולעים מעל 27 נקודות ומוסרים מעל 7 אסיסטים למשחק: ניקולה יוקיץ', טייריס מקסי (ב-40 דקות למשחק!), קייד קנינגהאם, ג'יימס הארדן, לוקה דונצ'יץ' ואוסטין ריבס. ברגע ששני האחרונים משחקים ביחד ומצליחים לקלוע בצורה כל כך אפקטיבית, קשה מאוד לעצור אותם.

שימו לב לזה למשל כאן, במהלך מהניצחון על הקליפרס. לוקה דונצ'יץ' מתחיל את ההתקפה ומקבל חסימה גבוהה מג'קסון הייז, שמקבל את הכדור ומוצא את ריבס בפינה. השליטה הנפלאה של ריבס בכדור מייצרת לו מצב נוח שמסתיים בזריקה טובה, וכל זה כשלברון ג'יימס עומד הרחק משם. ההתקפה של הלייקרס השנה שמה דגש על תנועה בהשוואה לשנה שעברה, תנועה שהמטרה שלה היא לא חיתוכים פנימה סטייל דנבר אלא מצבי 1 על 1 כאלה.

ברגע שלוקה וריבס משחקים ככה הם מושכים אש אחד מהשני, ושניהם שחקנים מספיק טובים כדי לקלוע מול כל שחקן בליגה. אין כאן אתלטיות, בחירת זריקות או תרגילים יוצאי דופן. פשוט שני סקוררים אדירים שמנצלים את ההזדמנויות שאחד נותן לשני, קצת בדומה לשילוב בין דונצ'יץ' וקיירי אירווינג בדאלאס.

צד ג': לברון ג'יימס
ההבדל הוא שבמקום פי ג'יי וושינגטון, השחקן השלישי הוא הכדורסלן הגדול ביותר במאה ה-21. לברון ג'יימס, בן 41 עוד חודש, חזר לאחרונה מפציעה. הלייקרס היו ב-4:10 לפני שג'יימס חזר, ועד כה הוא ניצח שתיים מהחלשות במערב (יוטה פעמיים והקליפרס), לכן מדובר במדגם קטן ועירבון מוגבל, אבל ג'יימס משחק כדורסל שונה ממה שראינו עד כה. זה הורגש במשחק הראשון מול יוטה, הראשון מזה חמש שנים בו היו לו יותר אסיסטים מנקודות.

ג'יימס חדר 15 פעמים בשלושה משחקים השנה, כשבממוצע הכמות קטנה במחצית ממה שראינו בעונה הקודמת. אנחנו רואים את הלייקרס "מפנים" לו את השטח ומנסים לסדר לו את הוויקסייד, הצד החלש, כדי שיכנס פנימה לסלים קלים יותר. בשלושת המשחקים בהם שיחק דונצ'יץ' וריבס נגעו בכדור משמעותית יותר ממנו, דבר מובן בהתחשב בחזרה מהפציעה.

כמה זה יחזיק? אפשר להיות אופטימיים. זאת הקבוצה הטובה ביותר שהייתה סביב לברון ג'יימס מאז 2013 (ואולי בכלל), והשנה הראשונה בקריירה בה אפשר לטעון ששני שחקנים טובים ממנו כרגע. הוא לא השחקן שצריך לקלוע 30 נקודות למשחק, בשונה מהפלייאוף האחרון בו הוא קלע 25 נקודות ב-41 דקות למשחק בקבוצה קצרה. 

ההתקפה של הלייקרס נבנתה כאמור סביב לוקה (וריבס), אך גם מתוך מחשבה על ג'יימס. הוא קיבל שותף נהדר לפיק-נ'-רול בדמות דיאנדרה אייטון, יהיו דקות בהן הוא יהיה לבד על הפרקט לצד ריבס או דונצ'יץ'. כששלושתם בריאים, הלייקרס יכולים להרשות לעצמם לתת 32-34 דקות לכל אחד ועדיין להיות במצב בו שניים מהשלושה על הפרקט בכל רגע. כשלברון מנצל את הגודל שלו כדי לחסום יותר ולנוע בלי הכדור הוא חלק אינטגרלי מאותה התנועה שכל כך חשובה למשחק של הלייקרס.




צד ד': הצוות המסייע
האם הלייקרס מספיק טובים כדי ללכת עד הסוף? האם יש קבוצה בליגה שמספיק טובה כדי לנצח את אוקלהומה סיטי בסדרה של שבעה משחקים? התשובה הזאת תלויה בצוות המסייע של לוקה, לברון וריבס. אין קבוצת NBA עם שלושה שחקנים שיכולים לייצר נקודות לעצמם ולחבריהם לקבוצה ברמה הזאת.

דיאנדרה אייטון, בשנת חוזה, נראה מחובר ועושה פעולות חשובות בהתקפה ובהגנה. רוי האצ'ימורה וג'ייק לארביה עושים לא מעט פעולות נכונות גם הם, אבל קשה להגיד שהדקות של מרקוס סמארט, דלטון קונקט או ג'ארד ונדרבילט מספיק טובות. בשנה שעברה הלייקרס קרסו בפלייאוף מול מינסוטה בין היתר בגלל הסייז והרוטציה הקצרה, שהכריחה את לוקה ולברון לשחק מעל 40 דקות כל אחד ולהגיע לדקות הסיום בלי האוויר.

שיטת המשחק של הקבוצה השנה, כזאת שאמנם מבוססת על תנועה אבל גם על "תורות" בהתקפה, אמורה להשאיר אוויר לכוכבים לדקות הסיום. הספקנו לראות העונה דקות בהן לוקה משתלט על המשחק וריבס בתפקיד נמוך יותר או הפוך, ובדרבי האחרון של לוס אנג'לס הם לקחו 59 מ-87 זריקות.

היו קבוצות שהתבססו על שלישייה כזאת ולקחו אליפות, אבל הן הראו הגנה או התקפה טובות באופן משמעותי מהלייקרס הנוכחית. הלייקרס אחת מקבוצות השלשות הכי גרועות בליגה. בשביל שהביג טרי יצליח, הם צריכים שהשחקנים סביבם יקלעו את השלשות הפנויות, יקחו ריבואנד וישמרו. יכול להיות שהם מרחק חתיכה אחת מאליפות (מישהו אמר ג'רמי גרנט?), יכול להיות שההתחלה המוקדמת מתבססת בעיקר על מזל בקלאץ'. אף פעם לא משעמם ב-LA. הפעם, עם מעט מזל והרבה לוקה, זה עוד יכול להסתיים באליפות.