בנגן למעלה: גבריאל היידו מסכם את המשחק של אבדיה מול מינסוטהמשחקים רעים, כמו שאתם כבר יודעים, הם חלק מהספורט. דני אבדיה חווה את זה הלילה (בין רביעי לחמישי) מול מינסוטה, אחת מקבוצות ההגנה הטובות ב-NBA ומועמדת, לכל הפחות בעיני עצמה, לאליפות. הטימברוולבס הגבילו את אבדיה ל-3 מ-14 מהשדה, שמונה נקודות, שלושה אסיסטים וחמישה איבודים בתבוסה 133:109, המשחק הרע ביותר של אבדיה העונה.הפעם האחרונה בה אבדיה קלע באחוז כזה הייתה בתחילת הדרך בפורטלנד, לפני ההתקדמות המקצועית האדירה שעשה. כשמוסיפים לזה יותר איבודים מאסיסטים, דבר חריג בפני עצמו עבור אבדיה, מקבלים תצוגה עגומה מאוד. קשה לבוא בטענות למי שעדיין מחלים מפציעה או מול ההגנה הזאת של מינסוטה, אבל צריך לעקוב מקרוב. כל הציפיות שלנו סביב אבדיה השתנו בצורה חסרת תקדים, וכרגע אנחנו מצפים ממנו ומהבלייזרס להגיע לפלייאוף או לכל הפחות לפליי-אין. לקבוצה נותרו 27 משחקים, מתוכם 10 מול קבוצות שבאופן אקטיבי מנסות להפסיד (כולל שניים מול ברוקלין). דני עצמו נבחר לאולסטאר לראשונה בקריירה ובצדק מוחלט. קבוצות מתמקדות בו כל ערב וזה בטח מה שיקרה בפלייאוף, בו הוא צפוי להתמודד מול השומרים הארוכים של אוקלהומה סיטי או סן אנטוניו, אם וכאשר. אי אפשר לפסול תסריט בו הוא משחק מול מינסוטה בקרב על המקום השביעי.האם הן יעקבו אחרי הדרך של מינסוטה? בשביל זה אנחנו צריכים להבין מה הטימברוולבס עשו, במשחק בו דני החטיא את תשע הזריקות האחרונות שלו. הוולבס אחת הקבוצות הארוכות ב-NBA, כשהמטרה שלהם הייתה לנעול את הצבע ולתת לאבדיה לזרוק כמה שיותר מהשלוש, כסוג של "עקרון על".זה עבד בצורה לא רעה. אבדיה החטיא שש שלשות ממסירה לאורך המשחק בעודו חופשי לחלוטין, זריקות שהוא קולע לאורך העונה ב-40.1%. ההסתברות שהוא יחטיא שש שלשות כאלה אם מתעלמים מכל פקטור אחר, היא 4.6%. משהו שיכול לקרות פעם ב-21 משחקים. אבדיה קלע טוב מדי בשביל שזה יעבוד מולו בכל משחק, והוא הראה בעבר שהוא נוטה לתקופות טובות יותר ופחות בכל מה שקשור לקליעה מהשלוש. תנו לו זמן והוא יחזור לאחוזים שלו.למרות זאת, לפתור את המשחק הזה בתור "סגרו את הצבע ונתנו לאבדיה לזרוק מרחוק" מקטין את מה שמינסוטה עשתה פה. הטימברוולבס עשו משהו שמעט מאוד יריבות הצליחו לעשות לאורך 2025/26, ודאגו להשאיר מישהו לפני דני. בזריקה הראשונה שלו זה היה רודי גובר, אך לאורך רוב המשחק היה מדובר בג`יידן מקדניאלס.מקדניאלס, אחד השחקנים הכי פחות מוערכים ב-NBA, הוא אולי השומר המושלם. בגובה 2.06 מ` עם מוטת ידיים חריגה של 2.13 מ` הוא משלב בין מהירות לפיזיות, כשהוא אחד השחקנים היחידים בליגה שיכולים לעמוד בקצב של אבדיה. הוא מספיק חכם כדי לזהות את שינויי הכיוון של אבדיה. תראו למשל את המהלך הזה. מול שומר אחר אבדיה היה מצליח לייצר מרווח קטן ולקלוע, וייתכן שאם היה בריא לחלוטין הוא היה מצליח לסחוט פה עבירה. מול מקדניאלס? סיפור אחר. ארבעה מחמשת האיבודים של אבדיה הגיעו מול מקדניאלס, כשהוא הגיב בצורה טובה לשינויי הכיוון של דני בעודו מוביל כדור במה שאפשר לבלייזרס לשלוח עזרה מבלי להסתכן או להקשות על חבריו לקבוצה לקבל את הכדור. יש למעט מאוד קבוצות שחקן הגנה ברמה הזאת, אבל לא מופרך שנראה קבוצות אחרות שומרות עליו באותה הדרך, כשקוואי לנארד למשל יכול לעשות כן בתסריט הסביר בו פורטלנד והקליפרס יפגשו אחת את השנייה למשחק פליי-אין על המקום התשיעי או השמיני.זה עדיין לא אומר שכל כך קל לעצור את אבדיה. המשחק מול מינסוטה היה משחק התקפה חריג לרעה של הבלייזרס בו הקבוצה שברה שיא איבודים עונתי, כשג`רו הולידיי המנוסה איבד שש פעמים וסקוט הנדרון עוד חמש פעמים מהספסל. כמכלול הקבוצה לא הצליחה להניע כדור בצורה מספיק טובה, ויש מי שיטענו שהסיבה להפסד היא בכלל 41 הנקודות של ג`וליוס רנדל הפנטסטי. נגענו כאן לאורך העונה ביכולת של אבדיה כפוינט גארד, עמדה אותה הוא נאלץ למלא לאורך רוב העונה בין היתר מחוסר ברירה. הוא עשה את זה בצורה טובה מאוד, כי הוא שחקן כדורסל טוב מאוד, אך ברגע שהכדור אצלו הלחץ עליו. אם הוא מול שומרים כמו מקדניאלס, קוואי או לו דורט, מדובר ביכולת שלהם לחצוץ בינו לבין הסל, לנסות לסגור לו את צד ימין הדומיננטי ולכפות עליו איבודים.המאבק בין ההגנה להתקפה לא מפסיק אף פעם, וכאן נכנס השינוי בהתקפה של פורטלנד. כזה שהורגש במשחקים האחרונים של אבדיה, כולל באלו בהם שיחק פצוע מול ניו יורק ומול וושינגטון, ובמידה פחותה היום. מה שנועד בדיוק לפתור את הבעיה הזאת ולהוסיף טוויסט לכניסות ה"רגילות" של אבדיה לסל. החלק הראשון של השינוי מגיע מריבאונד ההתקפה. היכולת של אבדיה לקחת כדורים חוזרים לא מוערכת דיה, גם בישראל, ובמשחקים האחרונים אנחנו רואים אותו הולך יותר פנימה. היו לו ארבעה ריבאונדי התקפה מול פילדלפיה וארבעה מול וושינגטון, שתי הפעמים היחידות בהן הוא הגיע לנתון הזה העונה, לצד עוד משחקים בהם חצה את רף שלושת ריבאונדי ההתקפה ב-2026.אבדיה לוקח יותר ריבאונדים השנה מאשר בשנה שעברה, כשהוא עומד במקומות טובים יותר ו"מצפה" לכדור, גם אם המרחק הממוצע של ריב` ההתקפה שהוא לוקח ב-2026 גבוה מעט מאשר בחודשים הראשונים של 2025. ברגע שהוא חופשי לקחת את הכדור החוזר בהתקפה ולא חייב לרוץ חזרה להגנת המעבר, הוא יכול לנצל את ההזדמנות כדי לנצל את יכולת ההאצה שלו בזמן שההגנה מתארגנת מחדש. זה שווה נקודות, ולא בכדי זה הושג מול פילדלפיה ומול הוויזארדס. נגד מינסוטה עם רודי גובר וג`וליוס רנדל זה קשה משמעותית.אלמנט מעניין אחר במשחק של אבדיה טמון דווקא בדרך בה פורטלנד מייצרת עבורו. בחודשיים האחרונים של העונה השחקן שמסר את רוב האסיסטים לאבדיה היה דווקא דונובן קלינגן, סנטר הבלייזרס שרושם התקדמות מקצועית אדירה. מאז ה-1 בינואר, אבדיה זורק 3.8 פעמים למשחק כתוצאה ממסירות של קלינגן לעומת 1.9 פעמים בחודשים הראשונים של העונה, מחצית מכך.החסימות של קלינגן למוביל הכדור של פורטלנד, כשלרוב מדובר באבדיה, מתחילות כמעט כל פעולה התקפית של הבלייזרס. ראינו לא מעט מקרים בהם אבדיה מתחיל להאיץ ומקבל את הכדור באמצע התנועה מקלינגן, מה שתופס את ההגנה לא מוכנה ומאפשר לו להיכנס בנינוחות לסל או לייצר עבירה. הנשק הזה עשוי להיות אחד הדברים המשמעותיים ביותר של פורטלנד, ולהסביר ברמה מסוימת את הבחירה ביאנג האנסן שיועד לשמש בתור סנטר שיכול לנהל את המשחק מעמדה חמש, גם אם כרגע הוא רחוק מכך.ברגע שאבדיה מסוגל לשחק בלי הכדור ברמה מספיק גבוהה, הרבה יורת קשה להיצמד אליו במשחק מלא בדומה לדרך שעבדה לטימברוולבס. ברגע שהוא בריא לחלוטין העוצמה של החדירות שלו תחזור לעצמה, אך בפלייאוף עוצמה לא מספיקה. דרוש גם תחכום. הלילה זה לא נראה טוב, חד משמעית, אך הבלייזרס בדרך הנכונה. מי היה מאמין שאלו יהיו הצרות של אבדיה.