<strong>1 </strong>על פי הדיווחים מלפני 64 שנים ו-8 ימים, 4,124 איש נכנסו לאולם הקטן בהרשי, פנסילבניה, שם פילדלפיה ווריורס ניצחו 147:169 את ניו יורק ניקס. יש הזוכרים את המשחק הזה כמשחק 100 הנקודות של ווילט צ`יימברליין. מאז יש בערך 41 אלף איש שטוענים שהם היו שם, וכולם כנראה מספרים את אותו סיפור: עם עשר דקות לסיום, פילי די הפסיקה לשחק כדורסל. לווילט היו אז 75 נקודות, השיא הקודם שלו היה 77, והמשימה של הסיקסרס היתה אחת: "תנו את הכדור לווילט", כפי שדרש הקהל. צ`יימברליין (2.16) הענק קלע עוד ועוד, מול הניקס שדורגו אחרונים ושלא היה להם אף שחקן מעל 2.08 מטר, ובסוף הגיע ל-100. המשחק מעולם לא צולם בווידאו, והפך לאגדה אורבנית. הלילה הבנו כנראה איך זה קרה.<br /><br /><strong>2 </strong>אדריס פמי אדבאיו נולד ביולי 1997 למרילין בלאונט וג`ון אדבאיו, שני הורים מהגרים משבט היורובה הניגרי. מרילין המציאה לו את הכינוי "באם" על שם "באם באם ראבל" ממשפחת קדמוני, כשהוא הפך בטעות שולחן קפה בבית. אבא לא ממש היה באזור כאשר אמא גידלה אותו בקרוואן ובקושי סיימה את החודש. רק כשהגיע ל-NBA הוא יכול היה לקנות לה בית. הלילה היא ראתה אותו ביציע עם עיניים נוצצות מגאווה. <strong>3 </strong>עוד אנשים שיכולים להתגאות הלילה במה שקרה בקאסייה סנטר: בת הזוג אייז`ה ווילסון, וכנראה אדבאיו עצמו. שחקן צנוע שעבד קשה כל הקריירה כדי להפוך לסמל באחד הארגונים הכי מכובדים בליגה, עם מנג`ר ומאמן ששייכים להיכל התהילה, ולהגיע לסגל נבחרת הנוקמים של ארצות הברית במשחקים האולימפיים, שיכניס גם אותו להיכל התהילה. רק שלשום הוא הפך לשחקן השני בתולדות ההיט שמגיע ל-10,000 נקודות למשחק, והיה רחוק רק 11,555 נקודות מדוויין ווייד שבמקום הראשון. קצת מוזר שהוא ניסה לסגור את כל הפער בלילה אחד.<br /><br /><strong>4 </strong>אבל בינינו, שאף אחד לא ישמע, זה לא היה משחק שהוסיף הרבה כבוד לליגה. מכמה סיבות.<br /><br /><strong>5 </strong>עצם העובדה שיש קבוצה שאפשר לקלוע נגדה 31 נקודות ברבע ראשון בקלות כזו, היא עוד עדות לכמה שיטת הדראפט כיום קצת מקולקלת. כן, יש קבוצות גרועות בכל שנה. כן, הן יודעות שזה משפר את הסיכוי שלהן לקבל בחירה גבוהה בדראפט. אבל כנראה שאם המשחק הזה היה חשוב לוויזארדס - משהו שלא קרה בגדול מאז... תכל`ס, 2021? - אז טריי יאנג היה משחק ואולי אפילו אנתוני דייויס היה משחק. במצב הנוכחי הם העמידו ברבע הרביעי סגל שכלל אנשים כמו הרוקי וויל ריילי, ג`סטין שאמפני, ג`יידן הארדי שהגיע מדאלאס בטרייד, שאריף קופר שמשחק על חוזה דו-כיווני. הם באמת ניסו לעצור את אדבאיו, שלחו שמירות כפולות ומשולשות ועבדו בכל מחיר כדי למנוע ממנו את הכדור, אבל זה היה מאוחר מדי. זה לא שהם מסוגלים לשמור טוב מדי בשגרה, גם אם חייהם היו תלויים בכך. מזל שאף אחד מהם לא עושה מילואים ביחידה של כיפת ברזל.<br /><br /><strong>6</strong> אם היו אומרים לכם שיש שחקן בליגה שיכול לשבור את שיא 81 הנקודות של קובי בראיינט, כנראה שאדבאיו - בנאדם ששיא הקריירה שלו עמד על 41 - לא היה הבחירה הראשונה שלכם. או השישית. או ה-83. הייתם חושבים על לוקה או על יוקיץ`, או על סטף במשחק של 17 שלשות, או שיי או אנתוני אדוורדס או וומבי. לראות אותו שם בצמרת בין ווילט לקובי, באמת בלי לפגוע באף אחד, מרגיש קצת תלוש. בראיינט היה האליל של באם, כמו גם של עוד עשרות שחקנים בליגה, אלפי או רבבות שחקני כדורסל ומיליוני בני אדם. כשהיה בן 24, ביולי 2021, אדבאיו העלה ברשתות פוסט עם לבבות בצהוב סגול כהוקרה לקובי. כמה שאנחנו אוהבים את אדבאיו, קשה לראות מישהו אי פעם מעריץ את הסנטר של מיאמי באותה עוצמה. <strong>7 </strong>כחלק מהרומנטיזציה שעושים לאגדות עבר, היו מי שטענו שקובי בראיינט "היה מוציא את עצמו ממשחק כזה אחרי שלושה רבעים". תכל`ס מזל שאפשר להשוות כי באמת היינו במצב כזה. ליטרלי. בדצמבר 2005, מול דאלאס, קובי היה, כמו באם הלילה, על 62 אחרי שלושה רבעים. דאלאס קלעה עד לאותה נקודה אחת פחות, 61. מאמן הלייקרס דאז פיל ג`קסון הושיב את קובי על הספסל כל הרבע הרביעי, מספר שלא היה בו צורך כי הניצחון כבר הובטח. <strong>ג`יני </strong><strong>באס</strong>, זוגתו של ג`קסון, סיפרה עם השנים כי זעמה על המאמן: "למה הוצאת אותו החוצה?", וכי <strong>ג`קסון </strong>ענה לה "כי זו לא הסיבה שבגללה משחקים כדורסל". גם בריאן שואו, עוזר המאמן, נדהם מההחלטה של ג`קסון. קובי זרם עם פיל, ואמר שהוא יודע שבקרוב תהיה לו הזדמנות לקלוע יותר. חודש אחר כך הוא המטיר 81 על הרפטורס.<br /><br /><strong>8</strong> ה-81 של קובי על הרפטורס באמת היו נחוצות. כמעט כולן. ללייקרס היתה אז קבוצה בינונית בימים טובים. בחמישייה שלה באותו ערב פתחו כריס מים, קוואמי בראון וסמוש פארקר. הם היו *צריכים* שקובי יקלע המון. היו לו יותר מ-35 נקודות למשחק באותה עונה. הם פיגרו בדו-ספרתי באותו ערב כולל ב-14 הפרש במחצית. אחת מהסיבות שהמשחק הפך למיתולוגי היתה שהרפטורס באמת שיחקו הגנה, וקובי פשוט היה בזון מטורף. ברבע האחרון הוא הושאר כדי לשבור את השיא, אבל עד לדקות האחרונות ולמצעד קליעות העונשין (18 מ-20 - זה נשמע הרבה, אבל זה 23 פחות מאשר אדבאיו), טורונטו היתה במשחק. וושינגטון לא באמת היתה במשחק הזה בערך מהרגע בו נחתה בשדה התעופה במיאמי.<br /><br /><strong>9</strong> באם עמד על 62 נקודות אחרי שלושה רבעים, שבר בכך את השיא של לברון לנקודות במשחק עבור ההיט, וזו היתה נקודה טובה להוציא אותו החוצה, להחתים כרטיס ביציאה ולתת לו לנוח עם קרח על הברכיים כשטרבור קילס ו-ולדיסלב גולדין מקבלים דקות בגארבג` טיים. אבל נראה שההיט כבר היו מחויבים מדי לשבירת השיא. ברבע האחרון אדבאיו איבד כדורים, החטיא שלשות בקצב מסחרר ועדיין ההיט המשיכו עם זה. <br /><br /><strong>10 </strong>"ברבע האחרון זה לא הרגיש כמו משחק כדורסל אמיתי", אמר <strong>בריאן </strong><strong>קיף</strong>, מאמן הוויזארדס. הוא צודק. כל מי שראה את הדקות האלה באמת לא ישכח את המשחק. לאו דווקא מהסיבות הנכונות. אם התעוררתם מהאזעקות ובמקביל התעוררה בכם אי-נוחות מסוימת מול המסך, תדעו שאתם לא לבד. כשתספרו לילדים ולנכדים שלכם על המשחק הזה, גם האמיצים שביניכם יתקשו להגדיר את המשחק הזה כאייקוני או גדול.<br /><br /><strong>11 </strong>יהיו שיגידו לכם שהמשחק הזה סימל את כל מה שרע ב-NBA בתקופה הזו. זה לא נכון: הוא סימל את כל מה שרע בשנת 2026 בעולם. גלוריפיקציה של שיאים אישיים, שאף אחד מהם לא יהיה מנותק מהקונטקסט כמו מה שקרה הלילה במיאמי. שיי גילג`ס אלכסנדר עשוי לשבור את השיא של ווילט למשחקים רצופים עם 20+ נקודות, אבל הת`נדר באמת צריכים אותו כל ערב. כאן? ההיט היו מנצחים בנינוחות גם אם אדבאיו היה קולע 27. "רציתי לוודא שאני עושה את עבודתי כדי לעזור, זה פשוט הגיע משום מקום", אמר המאמן <strong>אריק </strong><strong>ספולסטרה</strong>, וציין שכאשר השחקן הגיע ל-70 נקודות, הוא החליט "לא להפריע".  על פניו, נראה שכל אחד מ-19,700 הצופים היה עסוק בלתעד את הדקות האלה כדי להעלות לרשתות החברתיות. וכבר אי אפשר היה לאכזב אותם בשלב הזה. קצת כמו שבמדינת ישראל גילו פתאום את אהבת השם גורדון לפני הקרב נגד הטורקי ההוא שביזה את דגל ישראל, למרות שאולי 30 איש ידעו באיזו מסגרת הקרב נערך - גם ההיט יצרו לעצמם בזמן אמת משום דבר אירוע מדיה, ושיחקו את תפקיד התפאורה עד הסוף. <br /><br />בשלב מסוים זה הרגיש קצת כמו לחץ חברתי, כאילו כבר לא היה נעים לאדבאיו לא לשבור את השיא, עם כמה שזה נראה מאולץ ולפעמים מגוחך בדרך ל-83 הנכסף, וכל זאת מול יריבה חסרת אונים ועניין. בסוף, כמו אחרי לילה מטורף של הנגאובר בווגאס בו התברר שהוא התחתן עם עציץ, אדריס פמי אדבאיו יצטרך לקום בבוקר. הוא יראה את עצמו במקום השני בקלעי כל הזמנים במשחק אחד, יסתכל במראה וישאל את עצמו, כמו כולנו, האם הוא באמת שייך לשם.