בעונה של 82 משחקים, מפתה להגיד שיש משחקים קלים על הנייר. הניצחון של פורטלנד על ניו אורלינס הלילה (בין חמישי לשישי), לכאורה, היה אמור להיות משחק קל - ניו אורלינס איבדה סיכוי להגיע לפלייאוף לפני חודשים, פורטלנד חייבת לנצח בשביל המקום השמיני. בסופו של דבר זה הסתיים ב-108:116, אבל לקח לא מעט זמן לבלייזרס.פורטלנד נקלעה לפיגור 59:49, ובסופו של דבר ידה יצאה על העליונה. חלק משמעותי מהקרדיט מגיע ליום בו הם קלעו 20 שלשות ב-40% ולג`רו הולידיי, שמזכיר לכולנו מדוע הוא אחד השחקנים היחידים שזכו בשתי אליפויות בעשור האחרון. העיניים שלנו, איך לא, הולכות לאבדיה. אפשר להגיד בביטחון שדני חזר ליכולת שקדמה לפציעה, גם ברמת האינטנסיביות (25 זריקות עונשין בשתי משחקים) וגם ביכולת להמשיך ככה במשחקים סמוכים זה לזה, כשלא נותר לפורטלנד בק-טו-בק אחד העונה. האחוזים אמנם היו מכוערים, אך הוא הגיע ל-25/7/7 בפעם השנייה ברציפות, לאחר שלא עשה זאת מאז תאונת הדרכים ורצף הפציעות בגבו. אם מורידים את הרף ל-25 נקודות, 5 ריב` ו-5 אס`, אנחנו מגלים שאבדיה עשה כן ב-27 מ-62 משחקים, 43.5%. לו היה כשיר לאורך כל העונה סביר שהמספר הזה היה מעל 50%.העקביות של אבדיה ראויה להערכה, בטח בהשוואה לשחקנים כמו ג`יילן ג`ונסון (שעשה כן ב-25 משחקים, אבל 36% ממשחקיו ובקבוצה טובה יותר) או סקוטי בארנס באותו המעמד, כוכבים של קבוצות קטנות. מה שבלט מול ניו אורלינס היה הדקות הטובות ביותר של אבדיה ברבע השני, הדקות בהן פורטלנד הייתה צריכה מישהו שיעשה סל.ב-20 הדקות הראשונות של המשחק פורטלנד הפסידה 59:49. דני אבדיה קלע ב-2 מ-8 מהשדה, כולל 0 מ-3 מהשלוש, וניו אורלינס קלעה מולה ב-54.8%. זה נראה רע, רע מאוד. אולי כמו בעיטה כמעט טיפוסית בדלי, קצת כמו ההפסד לדאלאס. סימפטום של קבוצה צעירה בסיטואציה שהיא כנראה לא ציפתה להיות בה בתחילת העונה.רגע לאחר מכן קיבלנו סל לא אופייני של אבדיה. אחרי פסק זמן הוא עבר בין חסימות, זרק מחצי מרחק מהפינה וקלע שתי נקודות בעודו חופשי. לאחר מכן הוא קלע שלשה במעבר, שוב מאותו אזור, והמשיך עם שלשה ממסירה. תוך שתי דקות ה-59:49 הפך ל-62:60, כשאבדיה קולע שמונה מ-11 נקודות.זה לא היה משחק יוצא דופן של אבדיה. היו לו יותר מדי החטאות לא מחויבות של ליי-אפים, יותר מדי זריקות במרחק של 1.2-2 מ` מהסל (במקום ממש בטבעת) וכניסות "ראש בקיר", במה שהוביל מצד שני ל-10 מ-13 מהקו. הבעיה הזאת ליוותה את דני לאורך העונה הסדירה וכנראה תהיה שם גם בפלייאוף, למרות שאפשר להרגיש איך הוא משחק כדורסל אגרסיבי יותר במשחקים טובים יותר. מול הקליפרס, למשל, היה לו 8 מ-15 לא רע בכלל.זה אחד הדברים המעניינים ביותר באבדיה, ומה שמתפספס בחלקו בשיח ברשת האמריקאית שמיתגה אותו בתור סחטן עבירות. "טורבו" אמנם מתבסס על כוח פיזי ועל כניסות לסל בקבוצה מוגבלת מאוד, אבל אפשר להרגיש את הגיוון שמתפתח לאורך העונה בדרך בה הוא מגיע לאותם מספרים.אבדיה הגיע לרמה בה הוא יכול לסיים משחק עם 26 נקודות, 8 ריבאונדים ו-7 אסיסטים, וזה עדיין יהיה משחק לא טוב שלו. הוא פשוט היה שם ברגעים הנכונים. ברבע השני זה היה עם שמונה נקודות, ברבע הרביעי כשההגנה התמקדה בו זה הפך למסירות טובות לשחקנים כמו מת`ייס ת`ייבול וג`רו הולידיי.שימו לב למשל לאסיסט הזה, שהפך משחק של שבע נקודות למשחק של עשר. אבדיה מנסה להסתובב פנימה, אולי בדרך לסחוט עבירה, אבל הפליקנס מגיבים בצורה טובה וזה הופך לאסיסט להולידיי. לפני חודשיים הוא היה מאבד. כאן זאת שלשה. שני המשחקים הבאים של פורטלנד יהיו אולי החותמת הסופית בקשר ליכולת של הבלייזרס, שניצחו 8 מ-10 האחרונים ועשו כן בעיקר מול קבוצות רעות, מול הגנת פלייאוף. פורטלנד תפגוש בין שני לשלישי את דנבר ולאחר מכן את סן אנטוניו, כנראה שתיים מארבעת קבוצות הכדורסל הטובות בעולם כרגע לצד אוקלהומה סיטי ובוסטון.אבדיה רשם מול דנבר את אחד המשחקים הטובים ביותר בקריירה. סן אנטוניו כנראה סיפור אחר, בטח אם ויקטור וומבניאמה ישחק. אנחנו יכולים לדבר למשל על השמירה של ארון גורדון, על הניסיון להציב על אבדיה שומרים נמוכים וחזקים שימנעו ממנו להיכנס פנימה (כמו מול קווין דוראנט בשעתו) או על האיום של וומבי. כל זה נכון, וגם ניצחון על אחת מהן יהיה הצלחה.אבל מצד שני, המשחק הפנטסטי מול הקליפרס והמשחק הבינוני מול ניו אורלינס מראים משהו קצת אחר. אנחנו אוהבים כוכבי כדורסל כי הם עושים משהו לא צפוי, משהו שמפתיע את היריבים, את המאמן ואת מי שרואים באולם או בבית. דווקא במשחק כמעט גנרי, מול ניו אורלינס בחמישי בערב, ראינו את זה מאבדיה. אם וכאשר פורטלנד הזאת תגיע לפלייאוף, נקבל את הסטמפה. יש סופר-סטאר כחול לבן בליגה הטובה בעולם.