ב-NBA ממשיכים לחלק את הפרסים האישיים לכבוד סיום העונה הסדירה, והלילה (בין שני לשלישי), יוענק אחד התארים המסקרנים ביותר העונה, פרס רוקי העונה. בין שלושת המועמדים הסופיים נמצאים קופר פלאג, קון קניפל ו-וי ג'י אדג'קומב, אבל המירוץ נחשב למירוץ דו ראשי בין פלאג וקניפל, ומעורר דיונים גדולים בעולם הכדורסל האמריקאי בשבועות האחרונים.<br /><br />בכתבה מרתקת באתר 'dmagazine', הגדיר <strong>בריאן דמאריס</strong>, לשעבר ראש מחלקת הפיתוח של המאבריקס את המירוץ לתואר רוקי העונה הפעם כ"קרב בין אסכולות שונות של כדורסל", ומפרט: "בתוך הנהלות רבות עדיין מתקיים מאבק בין אלו שחושבים ש"אנליטיקה היא הכל" לבין אלו שסומכים על האינסטינקטים שרכשו בעמל רב. העומק וההשפעה של מחלקות האנליטיקה משתנים מקבוצה לקבוצה. לת'אנדר יש את המחלקה החזקה ביותר, בעוד שקבוצות ממוצעות מעסיקות בין שמונה לעשרה עובדים. ללא קשר לגודל, כל קבוצה עדיין תלויה רבות בסקאוטינג, בעוד שהשפעת המספרים על קבלת החלטות מפתח משתנה מאוד".<br /><br />ואיך זה מתקשר לענייננו? "המתח הזה בא לידי ביטוי בזמן אמת במירוץ לתואר רוקי השנה העונה. הדיונים ברשת והוויכוחים בפאבים משקפים את מה שקורה מאחורי דלתות סגורות בליגה בין הסקאוטים המסורתיים לבין 'אנשי המספרים'", טוען דמאריס וניגש להדגים את ההבדלים בין פלאג לקניפל.<br /><br />"<strong>קופר פלאג </strong>שייך למחנה הראשון. הצגתי את הטיעונים לטובת פלאג בחודש שעבר. מאז, הוא רק חיזק את הטענה שלו עם ממוצעים של 26.2 נקודות, 6.6 ריבאונדים, 4.4 אסיסטים ו-1.6 חטיפות לאורך 11 המשחקים האחרונים של העונה. במהלך הרצף הזה, הוא קלע 51 ו-45 נקודות במשחקים רצופים – הרוקי הראשון שמציג התפוצצות כזו מאז וילט צ'מברליין לפני 66 שנים. הוא גם הפך לרוקי הראשון מאז מייקל ג'ורדן שמוביל את קבוצתו בנקודות, ריבאונדים, אסיסטים וחטיפות. פלאג היה הרוקי היחיד שדורג בטופ 5 (בין הרוקיז) בנקודות, ריבאונדים, אסיסטים, חטיפות וחסימות. הוא רשם את ה-"Game Score" הממוצע ה-10 בטיבו לרוקי ב-42 השנים האחרונות, ומדד ה-DPS שלו (Defensive Pressure Score) – המעיד על כמות התשומת לב ההגנתית שהוא מושך – מדורג בטופ 20 בליגה כולה בקרב כל השחקנים".<br /><br /><br /> "לקניפל יש טיעון משכנע משלו, כזה שמושרש עמוק ב'אסכולה החדשה'. כן, הוא הוביל את הליגה בשלשות ועזר להוביל ההורנטס למשחקי הפלייאין. ועדיין, הטיעון בעד קניפל עובד הכי טוב כטיעון אנליטי, בקטגוריות שאהובות על חובבי הסטטיסטיקה. אחוז ה-True Shooting של קניפל (המשלב זריקות ל-2, ל-3 ומהקו למדד אחד) עמד על 63.3%, מה שהציב אותו במקום ה-22 בליגה. אם מוציאים מהדירוג את הסנטרים – שהיעילות שלהם מתחת לסל שוברת את המדד, הוא דורג במקום ה-13. במדד ה-VORP (ערך השחקן מעל מחליף ממוצע), קניפל דורג במקום ה-26 עם 3.1. והוא דורג במקום ה-19 בליגה ב-"Win Shares" (הערכת מספר הניצחונות שהשחקן תרם) עם נתון של 8. קניפל הוביל את הרוקיז בכל שלוש הקטגוריות הללו".לסיכום טוען דמאריס: "אין ספק שהאנליטיקה עיצבה מחדש את המשחק ושיפרה את היעילות. אבל להקשר יש חשיבות. פלאג ביצע בעקביות את המהלך הנכון – מסירה לחברים פנויים כשהוא משך אליו שמירה כפולה. הזריקות הללו הוחטאו לעיתים קרובות, בחלקו כי המאווריקס היו מוכי פציעות וסיימו בין מובילי הליגה באובדן ימי משחק של שחקנים. שחקנים נדחקו לתפקידים שהם לא בנויים עבורם. המדדים לא תופסים במלואם את ההשפעה הזו. בסופו של דבר, השאלה הגדולה היא כמה משקל יש לתת לאנליטיקה כשהיא מתנגשת עם מה שנראה כמו שכל ישר"."פלאג היה הבחירה הראשונה בקונצנזוס בדראפט האחרון, ורובם מסכימים שהתקרה שלו גבוהה יותר בטווח הארוך. הוא גם נמצא בראש תוכניות המשחק של היריבות וצריך לייצר התקפה בעצמו במקום להנות מריווח (Spacing), מה שמסביר מדוע רק 50% מהסלים שלו הגיעו מאסיסטים. מה שלא השתנה, וגם לא ישתנה לעולם, הוא הכוח שיש לקומץ שחקנים לשנות מקצה לקצה מועדון שלם, אם לא את ה-NBA כולה. רק אחד כזה נכנס לליגה העונה, והוא הופיע אפילו טוב יותר מהצפוי. הנתונים אמרו לי את זה. גם העיניים שלי".