שנת הכלב: על האליפות המדהימה של הניקס

הרכז שהגיע מתפקיד של שחקן משנה בדאלאס לחוזה "מופרז". המאמן שהיה, במקרה הטוב, הבחירה ה-6. הבעלים שהאוהדים התחננו שימכור, ונתן לסוכן שחקנים חסר ניסיון בניהול לבנות את הסגל. שום דבר באליפות הזו של הניקס לא הלך חלק. זה כנראה הופך את זה להרבה יותר מתוק. סורוקה נועץ שיניים בתפוח

ערן סורוקה
ערן סורוקה   14.06.26 - 09:14
Getting your Trinity Audio player ready...
1 ג'יילן ברונסון לא היה אמור להיות כאן. הוא אמנם היה שחקן מכללות מצוין בווילאנובה, אבל דוחות הסקאוטינג שלו לקראת הדראפט, בו נבחר על ידי דאלאס, הדגישו שהוא לא מספיק אתלטי, לא מספיק זריז, לא מספיק גבוה, יתקשה לשמור במקצוענים מול מובילי כדור גדולים ואתלטיים יותר, וגם נוטה לכדרר יותר מדי. למעשה, אם לוקה דונצ'יץ' לא נפצע בשוק במשחק האחרון וחסר המשמעות של העונה הרגילה ב-2021/22, יכול להיות שעד היום לא היינו יודעים כמה ג'יילן ברונסון יכול להיות טוב.

רק שדונצ'יץ' כן נפצע, וברונסון לקח את המושכות לשלושת המשחקים הראשונים בפלייאוף נגד יוטה. המאבס הפסידו במשחק הראשון וניצחו בשני הבאים, בהם ברונסון קלע 72 נקודות. דונצ'יץ' חזר והוביל את המאבריקס לגמר המערב, אבל היה ברור שברונסון סידר לעצמו את החוזה הבא. מוקדם יותר באותה עונה הוא ונציגיו ביקשו מהמאבריקס 55.5 מיליון ל-4 עונות, המאבס סירבו, והשחקן העדיף "להמר על עצמו". בכל זאת, הבחור הרוויח 6,111,270 מיליון דולר בארבע העונות הראשונות שלו בליגה, כשחקן שנבחר בסיבוב השני. אז הניקס, שמינו את אבא שלו לעוזר מאמן רגע לפני שברונסון הפך לשחקן חופשי, החזירו אותו לאולם בו התרוצץ כפעוט בן 3 בזמן סדרת הגמר של 1999. "חוזה מופרז, הרבה יותר מהשווי שלו", נכתב באתר בליצ'ר ריפורט, כשהניקס החתימו את ברונסון על 104 מיליון דולר לארבע עונות בקיץ 2022.

העונה הרביעית שלו בניקס הסתיימה זה עתה, אגב.

בליגה שבה סקאוטינג הופך למשמעותי יותר ויותר, ברונסון הוא עוד דוגמה מדהימה ביותר לסיפור סינדרלה. בדאלאס הוא היה רול פלייר, מחליף ראשון מהספסל ללוקה. הניקס שמו את כל הצ'יפים שלהם עליו והאמינו בו. אחרי ניקולה יוקיץ', ברונסון הוא השחקן השני בהיסטוריה שנבחר בסיבוב השני ומגיע להיות Finals MVP. אם מוסיפים גם את שיי גילג'ס אלכסנדר, חברו לדראפט 2018, זו הפעם השלישית בארבע עונות בה שחקן שלא נבחר בטופ-10 זוכה בתואר הזה.

45 הנקודות שקלע ברונסון במשחק 5, שהיו 48% מהנקודות של הקבוצה שלו, היו כנראה רק הדבר השני המשמעותי ביותר שגדול שחקני הניקס בכל הזמנים - כן, כרגע כתבתי את זה, תתמודדו - עשה עבור המועדון. בקיץ 2024 הוא נכנס לחדר המשא ומתן לאחר שתי ריצות פלייאוף שבהן הניקס לא עשו אפילו גמר אזורי, והחליט לוותר על שנה מובטחת ו-113 מיליון דולר מובטחים בחוזה, כדי להשאיר גמישות תקציבית סביבו. כעבור מספר שבועות הוא מונה לקפטן. כעבור כחודשיים נוספים, הניקס השתמשו בגמישות התקציבית הזו כדי להביא את קרל אנתוני טאונס. 

 

 

"אתה השארת על השולחן 113 מיליון דולר?!", נדהם פול פירס בתוכנית Undisputed, "זה אפילו לא נשמע הגיוני, נכון? זה לא מבטיח לך אליפות. גם לברון ויתר על כסף, אבל שם זה היה 2-3 מיליון. 113 מיליון?! זה כסף שאתה לא תקבל בחזרה. אני לא חושב שאי פעם ראיתי מישהו עושה לקבוצה שלו כזו הנחה. אולי שילמו לו מתחת לשולחן? אולי לא יקחו ממנו שכר דירה? אוכל בחינם? חייב להיות שם משהו". באיחור של שנתיים, פירס הבין מה המשהו הזה: גביע מוזהב שג'יילן ברונסון יילך לישון איתו הלילה. אם הוא בכלל יצליח להירדם.

הוא לט דה דוגס אאוט
2 מייק בראון לא היה אמור להיות כאן. ליטרלי. אחרי שהניקס החליטו לפטר את המאמן האהוב והמוערך טום ת'יבודו, שבנה את ההגנה ואת גאוות היחידה בין 2020 ל-2025, הם יצאו למסע חיפושים אחרי מאמן חדש ופנו קודם לחמישה מאמנים מכהנים: קווין סניידר מאטלנטה, בילי דונובן משיקאגו, ג'ייסון קיד מדאלאס, אימיי יודוקה מיוסטון, כריס פינץ' ממינסוטה. בכל המקרים הקבוצות שלהם סירבו; דונובן וקיד, אגב, כבר לא עובדים בקבוצות שלהם. בראון, עוזר מאמן בגולדן סטייט, הגיע לקו הסיום יחד עם טיילור ג'נקינס (שבינתיים מונה למאמן החדש של מילווקי) ומייקה נורי ממינסוטה (פיינליסט למשרת המאמן הראשי בפורטלנד). בסוף הם הלכו על בראון.

עד לעונה הזו, מייק בראון היה סוג של דמות קומית-טראגית. לא רק שהוא נכנס לנעליים גדולות; זו פשוט לא הפעם הראשונה שהוא נאלץ להתמודד עם ציפיות גדולות, ובדרך כלל זה נגמר רע. קליבלנד, ב-2005, כשהיה רק בן 35, שלפה אותו מהספסל של סן אנטוניו והאמינה בו כמאמן שייקח את לברון ג'יימס לארץ המובטחת. חמש השנים הקרובות הובילו להופעה אחת בגמר - עם סגל מאוד בינוני סביבו, זה הסתיים בסוויפ של 4:0 מול הספרס - לפני שהוא פוטר ולברון לקח את כישוריו למיאמי. אחר כך הלייקרס בנו עליו כמי שייכנס לנעליו של פיל ג'קסון, ופיטרו אותו 5 משחקים לתוך העונה השנייה שלו. הוא חזר לקליבלנד הצעירה, לקדנציה נוספת רק כדי להיות מפוטר שוב אחרי שנה - וכעבור מספר שבועות, לברון עשה את הקאמבק שלו לקבאלירס. 

שמונה שנים נוספות עברו עד שבראון קיבל עוד משרת אימון ראשית. כשזה קרה, הוא הפך את סקרמנטו להתקפה היעילה בהיסטוריה בעונת 2022/23, רק כדי לראות את הנהלת הקינגס מפטרים אותו 31 משחקים לתוך העונה הבאה (הקינגס גם פיטרו בתחילת עונה את מייק מאלון, שהפך לאלוף NBA עם הנאגטס; יופי של קבלת החלטות יש שם!). הוא עבר לספסל של סטיב קר בווריירס, וכשהגיע לניקס, מי שנחשב בתחילת דרכו לגורו הגנתי, עשה את ההתאמות הנדרשות כדי להפוך לאיש שפתר את שתי הבעיות המרכזיות מעידן ת'יבודו: רוטציה קצרה והתקפה מקובעת.

כמות הדקות שהחמישייה הפותחת של הניקס שיחקה יחד צנחה ב-43% לעומת העונה האחרונה של ת'יבודו, מה שאיפשר גם לשמור אותם טריים יחסית, וגם לתת ביטחון לשחקני הספסל, ואלה החזירו בענק. דוס מקברייד הפגיז מטח שלשות על פילדלפיה במשחק הסוגר של חצי גמר המזרח. לנדרי שאמט שינה את משחק 1 בגמר המזרח וסיים את הסדרה עם 92% לשלוש. חוזה אלווראדו היה ענק במשחק 4 בגמר. מיצ'ל רובינסון, עם זרת שבורה, לקח את ריבאונד ההתקפה הקריטי במשחק האליפות. הקבוצה עלתה מהמקום ה-28 בליגה בשלשות למקום ה-12 ומהמקום ה-21 בכמות קילומטראז' שהשחקנים שלה עושים פר משחק למקום העשירי. במשחק האחרון, באופן אירוני, ג'יילן ברונסון פשוט כידרר וכידרר רוב הערב. כאילו חזרנו לימי ת'יבודו.

 

 

על הפודיום, שחקני הניקס צעקו שיר אחד עם המאמן שלהם: "Who let the dogs out?"?. ה"דוגס" של הניקס, כולל המאמן שלהם, עשו את זה. ג'יילן ברונסון, שבקי האמון - כוכבת העבר של סן אנטוניו ועוזרת המאמן של פופוביץ' בעבר, אמרה שהוא לא יכול לקחת אליפות כאופציה "1א", עשה את זה כאופציה מספר 1, באולם של הספרס, שהרגיש כמעט כמו המדיסון סקוור גארדן עם אלפי אוהדי ניקס ביציעים. ג'וש הארט, פורוורד שיותר נמוך מכמה וכמה רכזים פותחים בליגה הזו, לקח 11 ריבאונדים במשחק המכריע. "לא משנה גודל הכלב בקרב, אלא גודל הקרב שבכלב", גורסת האימרה הפופולרית. הו לט דה דוגס אאוט? מייק בראון.

רוז גארדן
3 ג'יימס דולאן לא היה אמור להיות כאן. ב-1997 החברה של משפחתו, Cablevision, קנתה את המדיסון סקוור גארדן וקבוצות הספורט המשחקות בו. דולאן עצמו לקח פיקוד בפברואר 2000, כחצי שנה אחרי הריצה הראשונה לגמר, ומאז להגיד שהקדנציה שלו כבעלים הוגדרה כאסון יהיה אנדרסטייטמנט. המינוי של אייזיה תומאס לג'נרל מנג'ר היה רק הראשון בשרשרת: ב-20 השנים הבאות יהיו שם תביעת הטרדה מינית שבה הניקס יפסידו, קטטות גדולות על המגרש, חוזים הזויים לשחקנים בינוניים, רגעים בודדים של רלוונטיות עם כרמלו אנתוני ואמארה סטודמאייר, חודש אחד של לינסניטי, סכסוכים אינסופיים בין דולאן להנהלת הליגה, אפס בחירות סיבוב ראשון בדראפט שקיבלו חוזה שני, ואינספור תחינות של אוהדים: Sell the team. 

דולאן לא מכר את הקבוצה, שבינתיים השווי שלה עלה מכ-340 מיליון דולר לכמעט 10 מיליארד, אבל האליפות נבעה מכך שהוא עשה את הדבר הכי קרוב לזה: הוא זז הצידה ונתן למקצוענים לעבוד. במארס 2020, אחרי שהניקס לא הצליחו לשכנע את מסאי יוג'ירי לעזוב את האלופה טורונטו, הם הימרו על ליאון רוז בתור הסמכות המקצועית הבכירה. רוז, שהקליינט הראשון שלו אי פעם היה ריק ברונסון, היה אחד הסוכנים המקושרים והמוכרים ביותר בענף, אבל עם אפס ניסיון בבניית קבוצה. אחרי עוד עונה כושלת, רוז התלבט בין טום ת'יבודו לבין מייק בראון (!) - ובחר בת'יבודו כמאמן הניקס, במה שהתחיל את התהליך שהגיע לשיאו הלילה, עם בראון בתפקיד המאמן הראשי. 

שום דבר לא הלך חלק. הניקס היו צריכים לזרוק בחירת לוטרי כדי לפנות מקום להחתמה של ברונסון על החוזה ה"מופרז" ההוא בקיץ 2022. בעוד הטריידים על ג'וש הארט ואו.ג'י אננובי נחשבו למוצלחים מהרגע הראשון - למרות שהניקס היו צריכים להיפרד מאר.ג'יי בארט ועמנואל קוויקלי חביבי הקהל תמורת אננובי - שני המהלכים הבאים נתפסו כהרבה יותר מעוררי מחלוקת. 

 

 

"לקח לי שלוש שעות וחצי להירגע מהטרייד על מיקאל ברידג'ס", כתב ג'פרי קמפבל באתר KnicksfanTV ביוני 2024, "אין דרך אחרת להגיד את זה - חמש בחירות סיבוב ראשון זה מחיר מופרז בטירוף". קמפבל גם ציין כי עם אננובי וברידג'ס יהיו לניקס שניים משחקני ה"הגנה ושלשות" הכי טובים בליגה, אבל בתקופות בהן ברידג'ס התקשה לבוא לידי ביטוי התקפית - אפילו בתחילת הסדרה נגד אטלנטה ממש לפני חודשיים - תג המחיר הכבד שב וריחף מעל הראש שלו. ברידג'ס מעולם לא היה אולסטאר לפני שעבר לניקס, אבל נתן מספיק משחקים גדולים בפלייאוף הזה, והגנה מעולה בסדרת הגמר, כדי שאף אוהד ניקס לא יקטר יותר על הטרייד הזה לעולם. 

הטרייד על טאונס, רגע לפני 2024, היה כואב לא פחות. אחרי שהניקס כינסו יחד את החברים מימי וילאנובה - ברונסון, ברידג'ס, הארט ודונטה דיוינצ'נזו - הם נתנו את שחקן הנשמה דיוינצ'נזו, יחד עם רנדל שהספיק להיבחר לאולסטאר ולשחקן המשתפר של העונה, ולגלם את הנשמה והקשיחות של הניקס בכל מהלך, למינסוטה, שפחדו להיכנס עמוק מדי למס המותרות. בהרכב שרובו שחקני משנה, טאונס היה אמור להיות ה-1A של הניקס, האיש שיקפיץ אותם מעבר לטופ. אחרי שקלע ב-35% בפלייאוף הקודם והתקשה להתמודד הגנתית מול אינדיאנה, בליצ'ר ריפורט קראו לו "החוזה הכי גרוע בליגה". למרות שמול ויקטור וומבניאמה, בעיקר בשני המשחקים האחרונים, טאונס הסתבך בעבירות, אף אחד לא מערער על כך שטאונס היה כנראה השחקן השני בטיבו בריצת הפלייאוף המדהימה הזו. 

אז טאונס, שהתלונן על כך שלא משתמשים בו מספיק, הפך לרכז במשרה חלקית והפך את ההתקפה של ניו יורק למכונה, כל הדרך לתואר, באחת מריצות הפלייאוף הכי מרשימות ומטורפות בהיסטוריה, עם המדד הגבוה ביותר אי פעם. רוז, שבנה קבוצה של "אליפות או כלום", עם שחקנים שכולם בשיא הקריירה עכשיו, לקח את האליפות על חשבון הכוח העולה של הליגה. בראון, שנחשב למאמן שמתקשה לעשות התאמות בפלייאוף, עשה את ההתאמה החשובה מכולן, וידע לשמור כוחות כך שהשחקנים שלו יגיעו טריים לגמר מול קבוצה פייבוריטית, שההימורים הפופולריים ביותר לפני הגמר היו על 1:4 לזכותה. וברידג'ס? ברוקלין השתמשה בבחירות שקיבלה ב-2025 כדי לקחת את נולאן טראורה ובן שרף, ויהיו לה עוד בחירות ב-2027, 2029 ו-2031. גם אם האחרונות שביניהן יתבררו כבחירות גבוהות, מה אכפת לליאון רוז: לניקס יש באנר.

אגב באנר, אולי עכשיו דולאן ירצה לתלות גם דגל לרגל הזכייה בגביע? בכל זאת, ניו יורק היא הדאבליסטית הראשונה בהיסטוריה.