מחוץ לקופסא: למה דנבר מחפשת שחקנים מהיורוליג?

גם שלוש שנים אחרי, הסצינה הזו מסמלת כל כך הרבה דברים. מייק מאלון, בהיי של החיים שלו, עומד על אוטובוס במצעד האליפות של דנבר נאגטס. לידו ברוס בראון, שחקן מפתח באליפות של 2023, בלי חולצה. "אנחנו הולכים להריץ את החרא הזה שוב!", צעק המאמן מאלון לקהל הנלהב, ושם את היד על הכתף של הגארד שלידו. "האם ברוסי בי הולך לאנשהו? בחיים לא!!".

מאלון בקושי הספיק להתאושש מההנגאובר, כאשר כעבור פחות משלושה שבועות, ברוסי בי הלך. אינדיאנה פייסרס שתתה אותו לנאגטס עם הצעה של 44 מיליון דולר לשנתיים. ברוסי בי עשה קופה של החיים שלו, הקריירה שלו דווקא הלכה אחורה וכעבור שנתיים הוא חזר לדנבר. הפעם הוא היה פחות משמעותי, בעיקר בריצת הפלייאוף: כשהנאגטס היו צריכים אותו, הם קיבלו ממנו 6.3 נקודות למשחק ב-27% לשלוש. בימים אלה הוא עדיין לא יודע היכן ישחק בעונה הבאה. מי שכן יודע שישחק בדנבר בעונה הבאה הם שני שחקני יורוליג בולטים מהעונה האחרונה: אלפא דיאלו ממונאקו, שנבחר לשחקן ההגנה של הליגה ב-2025/26 על ידי המאמנים, ולוני ווקר, שעזב את מכבי תל אביב.

האליפות של הנאגטס, בסיומה של סדרת גמר נגד מיאמי שחתמה פלייאוף משוגע, אמנם לא היתה הסדרה הכי מותחת או אטרקטיבית שהליגה הציגה בשנים האחרונות - אבל נחשבה לפיל-גוד סטורי מדהים. ניקולה יוקיץ', הבחירה ה-41 בדראפט, הילד הבלקני השמנמן וחובב הסוסים והבורקסים, קיבע את מקומו כשחקן הטוב בעולם. הבעלים של כל קבוצה חולם על הרגע הזה, אבל יודע שיש לו השלכות - בעיקר לאחר שבעלי הקבוצות, הזועמים על הבזבוזים של אלופת 2022 גולדן סטייט, אישרו לאדם סילבר לקבוע מדרגות מס חדשות, שהופכות את תקרת השכר בפועל, לראשונה בתולדות הליגה, לתקרה אמיתית. כזו שאם אתה נתקל בה זה כואב. ודנבר, שלוש שנים אחרי מצעד האליפות, מגיעה לקיץ 2026 כדוגמה חיה לקבוצה שמנסה, כמו בלימבו במסיבת אחוות סטודנטים, להמשיך במשחק מתחת לרף - ולצורך כך צריך לא מעט גמישות ויצירתיות.

הספנסר שתקע אותי (מעל התקרה)
סן אנטוניו ואוקלהומה סיטי - שהתחילו בשלב מאוד מוקדם את הנסיקה שלהן - אולי עוד יוכיחו אחרת, אבל חלונות אליפות ב-NBA כבר לא אמורים להימשך יותר מדי שנים. אתה מגדל ו/או רוכש שחקן אחד מעולה, ומשלם לו את החוזה הכי גבוה שאפשר (בדרך כלל 30%, ולפעמים 35%-40 מתקרת השכר), ואז כשאתה מגיע גבוה אתה מגלה שיש לך עוד כוכב, ומשלם גם לו בוחטות של כסף, משהו כמו 25-30% מהתקרה, ואם התמזל מזלך אז יש לך אפילו כוכב שלישי וגם לו צריך לתת ארגזים. לא יודע כמה אתם חזקים בחשבון, אבל אם שלושה כוכבים לוקחים לך משהו כמו 70-80% מתקרת השכר, לשאר הסגל נשאר בערך 20-30%, שצריכים להתחלק בין 12 שחקנים.

הת'נדר עברו את התהליך הזה מאוד מהר. אחרי שנים של בנייה מתודית, הם לקחו את אליפות 2025 בעונה אותה התחילו עם השכר הקבוצתי ה-26 בגובהו בליגה. שיי גילג'ס אלכסנדר שזכה ב-MVP פעמיים ברצף קיבל בקיץ שאחרי האליפות הארכת חוזה של 285 מיליון דולר ל-4 עונות ושווה כל דולר מתוכם, אבל יחד איתו קיבלו חוזים מקסימליים או קרוב לכך ג'יילן וויליאמס וצ'ט הולמגרן. הראשון סבל בעונה האחרונה מפציעות ושותף ב-38 משחקי ליגה ופלייאוף בלבד; השני התחיל את גמר המערב נגד ויקטור וומבניאמה כצד אחד של יריבות מפוארת וסיים אותה בתור פירה. הקיץ הת'נדר כבר היו צריכים לחתוך בבשר החי - לוותר על שלושה שחקנים עם שכר של 8 ספרות או קרוב לכך, לו דורט, ארון וויגינס ואייזיה ג'ו, תמורת בחירות סיבוב שני - ולבנות על שיפור מבפנים, כדי להימנע משכר קולקטיבי של 250 מיליון דולר וקנסות של מאות מיליונים.

אחרי הצעדים הללו, לת'נדר נשארו בערך 7-8 מיליון דולר מתחת לתקרה המחמירה ביותר - ה"סקנד אפרון" - והם החליטו לתת חוזה של 12 מיליון לשנתיים לספנסר ג'ונס מדנבר, כנראה מתוך ידיעה שאו שהם מקבלים שחקן שמתאים להם מאוד, או שהם מסבכים את הנאגטס בצרות. הפורוורד הוורסטילי והלוחמני בן ה-25 היה "שחקן חופשי מוגבל", מה שאומר שקבוצתו הנוכחית, דנבר, יכלה להשוות כל הצעה עליו. אז הנאגטס הישוו - והקפיצו את עצמם אל מעבר למדרגה המחמירה ביותר.

כתוצאה מכך, עכשיו דנבר תקועה בטריטוריה הגרועה ביותר מבחינה כלכלית: מותר לה לתת רק חוזי מינימום, כמו שהעניקה לווקר, וגם בהם כל דולר שמשולם לשחקן מוכפל בקנס של כ-3-4 דולר שהולך לקופתה של הליגה; נכון לעכשיו, מס המותרות שהנאגטס מוערך בכ-80-85 מיליון דולר. וזה לא הכל. אסור יהיה לה להחתים שחקנים חופשיים שנחתכו במהלך העונה, אם אלה החזיקו בחוזה של כ-14 מיליון דולר ומעלה. אם היא לא תצליח לרדת מהתקרה עד סוף העונה, היא לא תוכל לסחור בבחירת הדראפט שלה 7 שנים קדימה - ואם היא תישאר שם גם עד סוף העונה הבאה, הבחירה העתידית גם תידחק אוטומטית לסוף הסיבוב הראשון בלי קשר לדירוג של הנאגטס. וגם, אסור לה לתת שני שחקנים ומעלה באותו טרייד.

כרגע, הדרך היחידה לצאת מהמצב הבעייתי היא לעשות טרייד (או יותר מאחד) בו תתן שחקן עם שכר גבוה ותקבל תמורתו שחקן זול יותר, או אפילו שום תמורה משמעותית. היחידים שמרוויחים יותר מ-6 מיליון הם שחקני הרוטציה הבכירה יוקיץ', ג'מאל מארי, ארון גורדון, קאם ג'ונסון, כריסטיאן בראון, ולצדם מי שנראה כמשקל המיותר על הכדור הפורח - זיק נאג'י. רק שבשביל זה, המנג'ר בן טנזר צריך למצוא איזושהי קבוצה שתסכים לקחת את 7.5 המיליונים שמרוויח נאג'י בעונתו השביעית בליגה, אחרי שלא ממש הוכיח את עצמו עד עכשיו. עד כמה המצב הזוי? למייק מאלון עצמו - כיום מאמן צפון קרוליינה, בכדורסל המכללות המתפוצץ ממזומנים - יש אפשרות לתת למגויס בן 19 חוזה גבוה יותר ממה שקבוצת ה-NBA שלו לשעבר יכולה להציע לשחקן בן 27.