החטאות חכמות: האסטרטגיה החדשה של אבדיה

פחות זה יותר. הישראלי החטיא תשע שלשות בניצחון הגדול על אוקלהומה סיטי ועקף את המלכודת שצפויה לחכות לו בפלייאוף הקרוב, גם אם הכדור לא נכנס הפעם. ניתוח

רועי ויינברג
רועי ויינברג   12.11.26 - 15:55
Getting your Trinity Audio player ready...
עדיין לא הגענו לאמצע נובמבר, אבל פורטלנד סיימה את השבוע הקשה ביותר שלה העונה. הבלייזרס פגשו את הלייקרס, הספרס ואת הת'אנדר, פעמיים, ויצאו מזה במאזן 2:2, כולל 108:118 הלילה (בין רביעי לחמישי). הקבוצה במקום הרביעי במערב, והיא עשתה את זה בלי אחד מכוכביה, ג'ה מוראנט.

השבוע הזה, וביתר שאת שני המפגשים מול אוקלהומה סיטי יום אחרי יום, העניקו לבלייזרס הזדמנות להתנסות באווירת פלייאוף מול הטובות ביותר במערב. שחקני הת'אנדר ניצחו שש סדרות פלייאוף בשתי העונות האחרונות, יותר מכל קבוצה אחרת. הניסיון הזה דחף את דני אבדיה מחוץ לאזור הנוחות.


האולסטאר הישראלי זרק 13 שלשות בניצחון הלילה, שיא קריירה, כשהוא התמודד במשך דקות ארוכות מול הסנטר איזייאה הארטנשטיין. ראינו אותו זורק בשלב מוקדם יותר של העונה תשע שלשות מול דנבר, רובן מול ארון גורדון. קבוצות טובות מנסות למנוע מאבדיה להגיע לצבע, ומכריחות אותו "להתפשר" על ג'אמפ שוטס.

בשני המקרים, חשוב לציין, הוא לא כל כך קלע אותן. אבדיה סיים עם 4 מ-13 מול הת'אנדר ו-2 מ-9 מול הנאגטס, כשהוא על 33.9% עונתי. מדובר בשיפור מהשנה שעברה (31.8%), אבל עדיין הרבה מתחת לממוצע הליגה ולאחוז בעונה האחרונה בוושינגטון, 37.4%. כמות הזריקות מהשלוש כמעט והוכפלה מאז.

יש כיום 88 שחקנים שזורקים מעל חמש שלשות למשחק ב-NBA. אבדיה נמצא ברבע התחתון מבחינת יעילות, אבל מעל שמות כמו שיי גילג'ס אלכסנדר (33.8% מהשלוש ב-6.7 זריקות), ויקטור וומבניאמה (32.4% מהשלוש ב-5.9) וג'ייסון טייטום (30.7% ב-7.7 ניסיונות). שלושתם קלעו באחוז טוב יותר מאבדיה בעונות המלאות האחרונות שלהם בליגה, אבל העקרון הוא אותו עקרון. הוא לא מובן מאליו, וזה מה שהופך אותו למעניין.

אבדיה, טייטום, וומבי ושיי הם המרכז של ההתקפה. ארבעתם צפויים להיבחר השנה לאולסטאר, ארבעתם מועמדים לחמישיות ליגה (כששלושת הראשונים בדרך לראשונה). זריקה רעה שלהם היא לא בהכרח זריקה רעה של שחקנים אחרים, כי היא מכריחה את ההגנה להגיב. שחקן שזורק ב-3 מ-11 מהשלוש, בדומה למה שראינו מאבדיה בשלושת הרבעים הראשונים, לא צריך להמשיך לזרוק. אלא אם הוא הכוכב של הקבוצה.

ההשפעה של שחקנים שמחזיקים את הכדור ביד לאורך רוב ההתקפה, בדומה לאבדיה, גדולה יותר. ברגע שהוא יכול להתרומם לזריקה ולהכריח סנטר כמו הארטנשטיין לצאת לכיוונו, האפשרויות שנפתחות להתקפה גדולות יותר רק מעצם האיום. דני הודה בזה בעצמו.

בתשובה לשאלה של שגב מטוס מהופס (ופודקאסט דה סוויפ), אבדיה אמר ש"אני בטוח בזריקה שלי. אני אוהב לזרוק. ברגע שנותנים לי מרחב, צריך להרגיל את המוח להמשיך לזרוק. היו מקרים בהם זרקתי בלי מסירה, משהו שאני פחות אוהב לעשות. מבחינתי זה פחות בשטף של 
המשחק, אבל ברוב המקרים כשהייתי פנוי והייתה אופציה זרקתי. תוכנית המשחק שלהם הייתה חכמה, אבל בסוף זה התנקם בהם". 


משחק מצוין (Getty)
משחק מצוין (Getty)

אבדיה שחקן שונה מסטף קרי ואפילו לוקה דונצ'יץ', שחקנים שאוהבים להרים זריקה בשנייה שהם עוברים את החצי. בדומה ללוקה, הכוח שלו מגיע מכניסות לסל. ברגע שאוקלהומה סיטי סגרה את האפשרות הזאת עם הארטנשטיין, אחד השומרים האישיים הטובים ביותר בליגה, אבדיה נאלץ לצאת מאזור הנוחות.

הזריקות האלה אולי לא הדבר החכם ביותר מבחינה טקטית, ובמצב בו פורטלנד חייבת שלשה סביר שהכדור יהיה בידיים של לילארד, אבל אסטרטגית היא מכריחה את היריבה לעשות התאמות. הבולטת שבהן היא ניסיון להתקרב לאבדיה, מה שמאפשר לו לנצל את הצעד הראשון בשביל להיכנס לצבע או לסחוט עבירה. גם אם המיקום של הזריקות לא היה אידיאלי (כשמעטות מהן הגיעו בקו ישר מהסל), יש קשר ישיר בין 4 מ-13 מחוץ לקשת ל-5 מ-7 מתחת לסל של קבוצת הגנה היסטורית, גם אם בהרכב חסר. לא רק שקבוצות פלייאוף ירתעו מלהשאיר אותו פתוח אחרי משחקים כאלה, אלא גם שזה מוביל לזריקות אחרות באותו המשחק.

מארק דאינגולט, מאמן אוקלהומה סיטי, אמר בעצמו ש"אבדיה שחקן שנכנס פנימה. השתמשנו בהארטנשטיין מול שחקנים כאלה, כמו יאניס אנטטוקמפו וזאיון וויליאמסון. המשחק של אבדיה דומה. אם יש שחקנים קטנים יותר מולו הוא דורס אותך, מגיע ללייאפים ולזריקות עונשין. אני חושב שזה עבד טוב, הכרחנו אותו לקחת זריקות רעות. הוא לא היה יעיל, למרות שהוא קלע זריקה גדולה בסוף. הוצאנו את התוכנית הזאת לפועל בצורה טובה". 


כאן נכנס יתרון נוסף של אותן שלשות, גם אם אבדיה לא יהיה מעולם שחקן של 40% מחוץ לקשת: ניהול האנרגיה. השיפור הגדול של הבלייזרס הגיע ברובו מהשינוי על הקווים ומינויו של מייקה נורי הנפלא, אבל גם מהורדת העומס על דני שעדיין לא חצה את רף שלושים הנקודות העונה. ברגע שהוא לא צריך להיכנס פעם אחרי פעם לסל, במה שמוביל לשחיקה פיזית ואיבודים (וייתכן שגם ליותר נקודות), אנחנו רואים יותר מאבדיה בהגנה.

דני סיים את המשחק עם ארבע חטיפות ושתי חסימות. חצי מהן הגיעו ברבע האחרון, כולל חטיפה וסחיטת עבירה שהפכו מ-98:97 ל-98:99. החטיפה והחסימה הנוספות הגיעו ב-37 השניות האחרונות של המשחק, בערב השני של בק-טו-בק.

לדני אבדיה של 2025/26, אולסטאר, לא הייתה את האנרגיה להשתלט על המשחק דרך ההגנה במאני טיים. דני 2026/27 מסוגל, גם מול קבוצות מצוינות, כשהשנה נדמה שיש לו יותר הילוכים מאשר בעונה הקודמת. "התפשרות" על זריקות מוקדמות יותר ורחוקות יותר, שמובילות למצב בו המרחק שלו בדרך חזרה להגנה מתקצר, הופך אותו לשחקן טוב יותר. שחקן שצעד דרך גוב האריות של דונצ'יץ', וומבניאמה וגילג'ס אלכסנדר, שלושת שחקני הכדורסל הכי טובים בעולם, ויצא ממנו על הרגליים. שחקן שיכול לסיים את העונה במקום בו הוא נמצא כרגע, הרביעייה הראשונה במערב.

תגיות: NBA