תגיות: יורוליג, מכבי תל אביב, עודד קטש
כדורסל דרך עיניים דומעותאם נדבר גלויות, קשה לאתר כל קשר בינינו לבין כדורסל במהלך השבועיים הארורים האחרונים. איזה כדורסל איזה, כשהארץ בוערת ונאנקת מכאב? איפה כדורסל איפה, כשכולנו נעים בין בכי בלתי פוסק של הלם ויגון, לבין הפסקות לטובת בכי של נחמה רגעית כאשר דמותו האבהית של הנשיא ביידן שולחת חיבוק מרגיע ומבטיחה, בקול אבהי ושקט, שבכל זאת יש על מי לסמוך?
אף אחד לא האמין, לפני שבועיים ימים, שהאסון הגדול בתולדות המדינה עומד להתרגש עלינו ולשנות הכל. שנעבור באחת למצב מלחמה. שאם בכלל, נצליח לצפות במשחק כדורסל דרך עיניים דומעות. אז גם אני ניסיתי לצפות אתמול, כמוכם, במשחקה השני העונה של אלופת ישראל. ועכשיו, ברשותכם, רשמיי. זה לא מסובךכדורסל הוא משחק פשוט למדי. לא חייבים הסברים מסובכים כדי לבאר את המובן מאליו. מכבי תל אביב היא קבוצה טובה. טובה מספיק, פוטנציאלית ובעולם נטול מלחמות, כדי להתמודד על כניסה לפלייאוף. טובה מספיק, כשהיא אוחזת בעליונות מכוח הקו האחורי האדיר שלה. הקו של צמד BB. אז בולדווין אין. ואתמול גם לא היה בראון. ואם אין את בולדווין ואין את בראון, אז מכבי תל אביב קבוצה לא טובה. או לכל הפחות, לא מספיק טובה. זה כל הסיפור. לורנזו בראון סיים משחק שלם עם דף סטטיסטי שלא מספר את הסיפור האמיתי. 13 נקודות ו-11 אסיסטים. ואפילו מדד פלוס מינוס +7. כל אלו נתונים מרשימים, שאין להם כל קשר עם התרומה האמיתית ש(לא) הייתה אתמול. מכבי תל אביב תלויה לחלוטין ביכולת שלה לקבל דברים מכדרור. לקבל דברים מהיוצרים שלה, מתוך כדרור. מתוך 18 האסיסטים שלה אמש בוולנסיה, 15 הגיעו מעמדת הרכז (בראון ובלאט). ואם אין מישהו אחר שיכול לייצר עבור אחרים, כל שנותר הוא לאתר שחקני 1 על 1 מספיק טובים. ובהיעדרו של בולדווין, וכשלורנזו בראון נראה כפי שנראה אתמול, התשובה הפשוטה היא שפשוט אין כאלו.
וחסכתי לכם דוגמאות חוזרות ונשנות של מהלכים בהם הלכו בכל הכוח על דיברתולומיאו ושות'. למכבי תל אביב יש מספר בעיות. אחת מהן, ואפילו משמעותית, נוגעת לגודל שלה ולאופן שבו היא מנסה לפתור את העניין. תקשורתעקרונית, אפשר לומר ובצדק, מה יש כל כך להתעסק עם אלמנטים הגנתיים, במשחק חוץ שבו ספגה מכבי תל אביב כולה 75 נקודות? הרי ניתחנו כבר את הירידה להגנה וניתחנו כבר את הבעיה ההגנתית שמתקשרת לעניין הגודל. מה גם שאסור לשכוח את הנסיבות המקצועיות לקראת המשחק הזה, כשהקבוצה לא באמת התאמנה ובטח שלא באופן סדיר. הכל נכון.
ובכל זאת, שווה לגעת באלמנט הגנתי נוסף שמתקשר לענייני תקשורת. יתכן שהוא נובע, באמת, רק מענייני ראש לא שקט ואימונים מקוטעים. ויתכן שלא. בכל מקרה, מכבי תל אביב מודל המשחק בוולנסיה היא קבוצה ששוגה יותר מדי פעמים בסוגיות שקשורות בתקשורת הגנתית. ולא אחת, זה קורה במהלכים שקשורים בלורנזו בראון. שמסמן עם הידיים לאחרים. שמזיז את הידיים הרבה יותר מאשר את הרגליים. וזה לא אומר שהוא בהכרח טועה. למשל כאן. בסיומו של מהלך, תריץ ולנסיה אלמנט שנקרא פיק אנד רול ספרדי, כאשר כריס ג'ונס יקבל חסימת פיק אנד רול, בעוד החוסם שלו יזכה לחסימה גבית. הכי סטנדרט שיש. על פי סימון הידיים של לורנזו בראון, נראה שתמיר בלאט (ששמר על יוביץ') אמור היה לזנוח את המאצ'אפ הראשוני שלו ולזנק לעברו של ג'ונס. כל זה נכון, אבל מעשית מה שקיבלנו הוא טיפול פסיבי מאוד גם של בראון וגם של ריברו, שהותירו את האקס הצהוב חופשי לגמרי, בזמן משמעותי של המשחק.
לא פשוטטרם תחילתה של העונה הזאת, הסקרנות המרכזית בסגל של מכבי תל אביב התמקדה, מטבע הדברים, בעיקר בחדשים מחד וברומן סורקין מאידך. בחדשים, כי הם חדשים. בסורקין, בגלל השילוב של היכולת שלו בסיום העונה שעברה + הצהרות קטש לגביו + הקיץ האדיר שלו בנבחרת. ובכן, אפשר לומר בשלב הזה שהקליטה של מרבית החדשים, אכן, איננה פשוטה כלל. אנטוניוס קליבלנד, שבהיעדרו של בולדווין פותח בחמישיה, ממשיך להפגין קשיי קליטה צפויים. וצפויים, יש לומר, לאו דווקא בשל עניינים של תחילת עונה. קליבלנד הוא ללא ספק נכס הגנתי, בטח בכל הנוגע ללחץ על הכדור ועל קווי מסירה. וללא ספק, אם יקבל הזדמנויות, יוכל לסיים מהלכים במגרש הפתוח ברמה גבוהה. מצד שני, וגם זה ללא ספק, רחוק מאוד מלמצוא את מקומו בהתקפה המסודרת. ביכולת שלו להמתין בפינה ולחיות מחיתוכים או ממצבי קאץ' אנד שוט. ג'יימס ווב סיים קרוב ל-15 דקות משחק עם מספרים סבירים ומעלה (9 נקודות + 4 ריבאונדים + 2 חטיפות), אבל ללא שום נוכחות הגנתית או בכלל. במצב האידיאלי, מדובר בשחקן שיכול לקפוץ מדי פעם מעמדה 4 לעמדה 3, להעניש את היריבה מבחוץ (ואתמול קלע 2 שלשות) ולשמור על מספר עמדות. כרגע זה (עוד?) לא שם. על בלאט וריברו דיברנו ועוד נדוש וננתח ממש בקרוב. עכשיו סורקין. השאלה המרכזית לגביו היא פשוטה למדי ונוגעת למערכת היחסים שלו עם המאמן שלו. האם עודד קטש מאמין שרומן סורקין יכול להיות שחקן טופ יורוליג? ככה, לא פחות? כי אם כן, לא ניכרים סימנים לכך ברמת המעמד שלו בהיררכיה או בדקות המשחק. ונכון, סורקין הרגיש מבולבל למדי אתמול. הוא איחר בלא מעט מהלכים בשני צידי המגרש, לרבות בתגובה שלו כאן לחיתוך פנימה של ריברו לאחר שזה חסם לבלאט.ועדיין, לא בטוח שכך מתייחסים לשחקן בו מאמינים. אם מאמינים.
נקודה אחת על קאמייברשותכם, נסיים הפעם שלא בכדורסל. בתוך ים השכול שמסביב, אני מבקש להקדיש פיסקה אחת לילדה אחת שפירוש שמה ביפנית הוא אלוהית. רב"ט קאמיי אחיאל, ילדה חכמה, מוארת ויפה שלא תזכה לחגוג יומולדת 19, הלכה השבוע לעולמה במסגרת פעילות מבצעית של יחידת סנפיר, סמוך לגבול לבנון. ילדה קטנה, עם צחוק מתגלגל ולב ענק, שנלחמה כדי להיות פייטרית. שחלמה להיות לוחמת. שנאבקה לעזור ולשמור על המדינה השברירית שלה. שהותירה אחריה משפחה שבורה שמצאה עצמה, לחרדתה, חלק בלתי נפרד ממעגל השכול שמתעקש להמשיך להתרחב. נוחי על משכבך בשלום, קאמיי. מתפלל שהמדינה שכל כך אהבת תמצא את הכוחות להגן על עצמה גם בלעדיך. גם בלי כמות החללים הבלתי נתפסת שהיא איבדה. שאנחנו איבדנו.