"דיברנו עוד בשנה שעברה על לבוא יחד לפנר"

ווייד בולדווין ובונזי קולסון היו בשנתיים האחרונות שניים מהכוכבים של מכבי תל אביב, שהייתה במרחק נגיעה מהגעה לפיינל פור האחרון גם בעונה לא פשוטה. בקיץ האחרון, גם בשל המצב הבטחוני, השנייים עזבו את ישראל ועברו לשתף פעולה בפנרבחצ'ה. ביום שלישי האחרון הם פגשו לראשונה את הצהובים מאז עזבו, וניצחו 82:84 דרמטי, וכעת השניים שיתפו בראיון ל"באסקטניוז" כיצד הגיעו יחד לקבוצה הטורקית.

"דיברנו הרבה בשנה שעברה, בשלב היותר מאוחר שלה, על לבוא לפה", מספר קולסון. "הבנו שהם רוצים את שנינו ואמרנו 'למה לא?'. שיחקנו ממש טוב יחד בשנתיים במכבי ואנחנו מנסים לעשות את אותו הדבר כאן. אני חושב שזה התאים לנו מאוד וזו הייתה הזדמנות מצוינת עבורנו, שניצלנו".

אז מי משניהם יזם את זה? "אני לא בטוח מי דיבר עם מי. "היו הרבה שיחות וידאו, והרבה פעמים שאלנו אחד את השני: 'היי, אתה יודע מה אתה תעשה? מה אני אעשה?', ואז אחד מאיתנו אמר: 'פנר רוצה אותי', והשני ענה: 'היי, הם רוצים גם אותי!'. זו הייתה הזדמנות מצוינת לשחק ברמה גבוהה ולהיות במועדון אגדי כמו פנרבחצ'ה, אנחנו מנסים להפיק מזה את המיטב".

עם זאת, בולדווין הודה שלמרות כל השיחות הללו, קולסון לא ניסה להשפיע על החלטתו: "הרבה מהשיקולים להחלטה שלי התבססו על המשפחה. הייתה לנו שנה מטורפת ורק רצינו יציבות. רציתי גם ליישר קו עם מועדון ומאמן שיש להם מסורת של להגיע לפיינל פור ולהיות במצב שאני משחק במשחקים הגדולים האלה".

בולדווין וקולסון כמובן לא היו השניים היחידים שעזבו את מכבי תל אביב בקיץ האחרון, והגארד סיפר: "ג'וש ניבו הוא היה הראשון שעשה את המהלך שלו. חיכינו עד סיום העונה בישראל, יש כאן כבוד הדדי בין המועדונים לסיים עונה לפני שמשלימים העברות. ברור שכולנו רצינו לשחק יחד, אבל זה לא התאפשר. שמחתי להגיע לכאן עם בונזי, שבחר בין כמה קבוצות. זו הייתה בחירה ברורה עבורי: או NBA או פנרבחצ'ה, ובחרתי לבוא לכאן".

ומה לגבי העתיד של מכבי תל אביב? "זה מועדון היסטורי, הם ימצאו קבוצה שיודעת לשחק. חלק מגרעין השחקנים עדיין שם, והם קשוחים מאוד. כולם יודעים את הנסיבות שבהן הם נמצאים, אבל הלחימה שלהם מדהימה". סיכם בולדווין. "לשחק נגדם היה מאוד קשה, כל הזכרונות חוזרים. אבל בסופו של יום, זה הכדורסל וצריך להמשיך להתקדם".

גם קולסון סיפר על המשחק בשלישי נגד האקסית: "הזכרונות לא נגמרים. זה כמעט כמו פרידה קשה במובן מסוים. אתה סוף סוף מוצא קבוצה שאתה באמת מתחבר אליה, קבוצה שאתה אוהב, אבל בנסיבות שקרו צריך להמשיך הלאה. היה טוב לשחק נגדם, אלה חלק מהחברים הקרובים שלי. אנחנו שומרים על קשר לאורך כל השנה ואני שמח בשבילם. הם עושים מה שהם יכולים במצב קשה".