תגיות: יורוליג, מכבי תל אביב
היי בנטורל
השתלמות המאמנים של קטש
לאור תוצאות הסיבוב הראשון, הועלו כמה רעיונות בקשר לדרך בה מכבי צריכה להעביר את הסיבוב השני, המדכא, של היורוליג. רגע לפני שעל כל קיר במועדון ובחדרי המלון בבלגרד מציירים לוח שנה בו מופיעים איקסים על הימים עד לעשירי באפריל, התאריך בו ישוחק המחזור האחרון ביורוליג, כמו אסירים בתא שמסמנים את הזמן עד יום השחרור שלהם.נזרקו רעיונות כמו לתת דקות לעומר מאייר כי יותר גרוע לא יכול להיות. זה אמנם קוריוז נחמד כדי לתת לאוהדים הממורמרים (בצדק) תחושה שיש איזושהי מחשבה על העתיד, הרי תינוק חדש במשפחה תמיד נותן אופטימיות. אבל כדי להיות שחקן משמעותי מאייר צריך לשחק 25 דקות בליגה הישראלית. כמו שתמיר בלאט שיחק בחולון וירושלים. כמו שקטש שיחק במכבי ר״ג. עצה נוספת הייתה להתרכז בליגה המקומית, עצה שלא רלוונטית עד הפלייאוף, גם אם מאבקים על ביתיות הם חשובים. נדמה שקטגוריית השיפור החשובה ביותר עבור המועדון ועבור עודד קטש עצמו, בהנחה שהוא ממשיך בעונה הבאה, הוא הצמיחה והגדילה שלו כמאמן. ניצנים של זה נראו אתמול מול ז׳לגיריס אבל זה חייב להיות בהיקף רחב יותר, עם חשבון נפש אמיתי ונוקב של קטש עם עצמו. והשאלה שהוא צריך לשאול את עצמו היא האם הוא מוכן להתגמש? וכמה רחוק, כמה הפסדים, הוא מוכן ללכת עם האידיאולוגיה שלו? אם הוא יהיה אמיץ מספיק להפוך את הסיבוב השני של היורוליג לשדה ניסויים, מעין השתלמות מאמנים של 17 משחקים, בהם ינסה דברים שהם לא חלק מהרפטואר שלו, אבל אולי יהפכו להיות.לא ברור אם הקבוצות הבאות שהוא יאמן יהיו דומיננטיות או אנדרדוגיות, אבל כן ברור שהרפטואר שלו כמאמן כרגע לא מתאים לסיטואציה הנוכחית של מכבי ת״א ואולי גם לסיטואציות עתידיות. קטש לא יודע לאמן בתור אנדרדוג. הוא גדל בתור הנסיך של מכבי, ונסיך הוא אף פעם לא אנדרדוג. כן, הייתה האליפות ההיא של גלבוע/גליל. אבל זה היה עם זכר אלפא כמו ג׳רמי פארגו. אחרי שהוכח שהכדורסל האידיאולוגי והאסתטי שקטש מנסה לשחק לא מתאים לסגל הזה, ולא מתאים להוויית האנדרדוג של העונה הזו, כשלאורך הסיבוב הראשון מכבי ת״א הייתה קבוצת תחתית נטולת יכולת הכרעה עם מחסור בכשרון כמעט בכל עמדה, קטש צריך ללמד את עצמו, או לקחת מישהו שיעזור לו, איך לשחק כאנדרדוג. כאמור, ניצנים של זה נראו אתמול. לא בקטע של מוטיבציה, קטש הוא לא שייע, ושחקן שצריך לקבל מוטיבציה מהמאמן שלו ראוי שיפרוש. אבל ברמה הטקטית קטש חייב להוסיף לעצמו כלים. מתחילת העונה עמדנו על הצורך של קטש לאמץ גישות של ליגת נוער מחוזית, ליגת הנוער המופלאה בעולם, בה מחפים על מחסור בכשרון או יכולת בעזרים טקטיים, גימיקים שפלים ואלתורים של עניים. גם אם זו הייתה דאחקה, אימוץ גישה כזו יוסיף לקטש יכולות שליפת שפנים תלויות סיטואציה, יכולת אלתור עם לקיחת סיכונים, ויהפכו אותו למאמן טוב יותר ושלם יותר. סגנון המשחק הזה לא יגדיר אותו כמאמן, כאדם. הוא לא צריך לחשוש שיראו בו איזה מאלתר, גימיקאי. אלא זה רק יוסיף נדבך לסל הכלים שלו. וזה בטח לא ייקח ממנו את מה שהוא רוצה ליישם, בקבוצות שהכדורסל הספציפי שלו יתאים להן. קטש צריך ללמוד לעבוד עם מה שיש, לא עם מה שהוא היה רוצה שיהיה. כל מאמן שמסתכל לאחור על הדברים שהוא עשה בקבוצות שהוא אימן רוצה לתלוש לעצמו שערות על השטויות שעשה, שנראו בזמן אמת כדבר הנכון. מה קטש יגיד על העונה הזו בעוד חמש שנים מהיום? אם יהיה גמיש מספיק, מכאן תתחיל הצמיחה שלו כמאמן, כאדם. לשחק כדורסל אידיאולוגי לא שם אותך בדרגה מוסרית גבוהה יותר מאחרים. בסיטואציה הנוכחית של קטש במכבי ת״א היא גורמת לך להכנס עם הראש בקיר שוב ושוב ושוב כשהמציאות מנסה להסביר לך שזה לא עובד. ומאזן של 13:5 זה לא ראש בקיר, זה מפעל לזעזועי מוח. שווה לנסות, מקסימום יצליח.