מאחורי הקלעים: מה באמת קורה במכבי ת"א?

עונת היורוליג של הצהובים הגיעה לסיומה, וזה הזמן להביט לעתיד, שם הרוב לוט בערפל. תמונת המצב במשבר בהנהלה, סכום הכסף שצריך להחזיר לקהל וסטטוס ההכנות לעונה הבאה. הסיפור המלא על הסיטואציה בצהוב

עמרי מנהיים
עמרי מנהיים   11.04.25 - 11:00

תגיות: יורוליג, מכבי תל אביב, עודד קטש

Getting your Trinity Audio player ready...
כבר היו למכבי תל אביב עונות רעות ממנה, אבל לא היו לה עונות רעות כמוה. וסליחה על הקלישאה השחוקה הזו כבר במשפט הראשון. משחק היורוליג אתמול (חמישי) מול אולימפיאקוס בפיראוס שם סוף לסיוט ששמו מכבי תל אביב ביורוליג לעונת 24/25. עונה שהיתה מנוגדת לכל האתוס המכביסטי העתיק, עונה שבה הקבוצה שהיא הסמל לחתירה לניצחון בכל מחיר - הגיעה למשחקים כבר בחודש פברואר כשהיא בג'ינס וכפכפים. כשהיא חושבת מול פנאתינייקוס וברצלונה, על חלוקת הדקות לקראת משחקים בליגת העל הישראלית.

אין טעם באמת לתת את הדיסקליימרים ולחזור על הנסיבות המקלות שהובילו את מכבי ת"א להיכן שהובילו. המלחמה, הטיסות, היעדר הקהל. לא היתה עוד קבוצה ביורוליג שהתמודדה עם הקשיים האלה. הכל נכון. העולם הזה שכולנו חיים בו הוא לא עולם הוגן. השאלה היא איך אתה - כאדם בודד או כארגון גדול - מתמודד עם הבעיות והאתגרים שקמים עליך מכורח המציאות. ובמקרה של מכבי? זו אפילו לא שאלה של איך. היא פשוט לא התמודדה.

שהרי יש כמה דרכים להתמודד עם המשבר ועם הקושי שהמלחמה הארורה הזו כפתה על ישראל בכלל ועל הספורט הישראלי בפרט. עופר ינאי, לדוגמה, החליט שהוא הולך על הכל, בכל הכוח, למרות תנאי הפתיחה הבעייתיים במדינה הקטנה שלנו. אז הוא שילם משמעותית יותר ממחיר השוק לג'ונתן מוטלי ולברונו קאבוקלו ולאנטוניו בלייקני ולדימיטריס איטודיס, ו"שבר חזיר" כדי להביא להפועל תל אביב נכס אסטרטגי אמיתי כמו ים מדר. מכבי בינתיים "נתקעה" עם דייויד דג'וליוס ומריאל שאיוק. כי מכבי בגרסת המלחמה, נטולת ההיכל והקהל, היא קבוצה שמתמודדת עם אתגרים כלכליים לא פשוטים. בקורונה, לצורך העניין, זה עוד ניתן היה להבנה והכלה כי זו היתה צרת רבים. אבל בימים האלה, רגע לפני שהמסך יורד על עונת היורוליג האיומה הזו, המציאות נתנה למכבי ת"א סטירה של ממש שאמורה גם להשפיע על העתיד.

אין דרך אחרת להגיד את זה: המודל הכלכלי הנוכחי, כשהתקציב מבוסס בחלקו הארי על הכנסות ממנויים, פשוט לא יכול לעבוד יותר כשרוצים לבנות קבוצה שתתחרה בצמרת היורוליג. מכבי ת"א מכרה בקיץ לאוהדים שלה מנוי למשחקי יורוליג שאולי יקרו, ואולי לא. היא אומנם התחייבה להחזיר 51% ממחיר המנוי, אבל עדיין מכרה מוצר שלא ברור אם ניתן יהיה לממש אותו או לא. התכנית של מכבי ת"א לעונה הזו היתה מאוד פשטנית - היא קיוותה שהמלחמה תיגמר, ותו לא. היא קיוותה שהמשחקים יחזרו לארץ והכל ישוב לקדמותו. אבל כשזה לא קרה, האמת נחשפה. לא באמת היתה תכנית ב' למקרה שגם בעונה הזו, שנה שניה ברציפות, המשחקים לא יהיו בישראל. והנהלת מכבי, כאמור, פשוט לא הצליחה להתמודד עם המצב. נתנה לדברים לקרות ולקבוצה להפסיד.
דג`ויליוס. מכבי פשוט לא התמודדה (דני מרון)
דג`ויליוס. מכבי פשוט לא התמודדה (דני מרון)
הנה מקבץ קטן של אירועים שקרו העונה: הסגל שנבנה בקיץ היה חסר מראש שני שחקנים, כולל שחקן משמעותי לעמדת הפורוורד; הוחתם גארד, איכותי אמנם, שלא שיחק כמעט שנה בגלל קרע ברצועה הצולבת ונכשל בבדיקות הרפואיות (מי ראה את זה בא חוץ מכולם); אבי אבן עזב, והמנהל המקצועי שהחליף אותו תיפקד ככזה (ומתפקד עד עכשיו) פשוט כי הוא כבר היה על הפיירול אחרי העזיבה של אבן; הוחתם שחקן שלא רצה להגיע לישראל, והוחזר כעבור חודשיים לקבוצה שממנה הגיע; ווניין גבריאל שוחרר למרות שעודד קטש התנגד לכך, ועכשיו - כשקבוצה זקוקה לסנטר, היא לא מוצאת; הגארד שהובטח שיגיע-מהכסף-שיתפנה-על-גבריאל, הוחתם רק אחרי חודשיים; יש קו ברור שמחבר בין כל האירועים האלה, שמתחבר היטב גם לקיצוץ הרוחבי לכל עובדי המועדון עוד בעונה שעברה.

וזה לא מפתיע שבעת המשבר, כל הלכלוך צף. בהנהלת מכבי תמיד היו מחלוקות, אבל בעונה הנוכחית הן פשוט הפכו לפומביות. זה לא מקרי שהביקורת של דני פדרמן על שי רקנאטי הגיעה דווקא בעונה הזו, דווקא בעת הזו. שהרי כבר שנים שיש בתוך מכבי אנשי אמון של רקנאטי כפי שישנם אנשי אמון של פדרמן. אבל כשהקבוצה שלהם מבזה את הסמל, את החולצה ואת השם שעליהם הם עבדו כל כך קשה כל השנים - מתחילים לחפש אשמים. וכן, אפשר להאשים את קטש, אפשר להאשים את דייויד בלאט, אפשר להאשים את השחקנים. בישראל 2025 האשמת האחר היא ספורט אולימפי. אבל גם במקרה של מכבי תל אביב, אי אפשר לברוח מהאמת. יש כתובת אחת לכשלון של העונה הנוכחית, יש כתובת אחת לשחיקה של המותג, ויש כתובת אחת לכך שהאור היחיד בקצה המנהרה, הוא הפנס של עופר ינאי שמגיע ליורוליג.

הציטוט המפורסם של דני פדרמן שהוציא את הבלאגן החוצה היה בגלל אותה ידיעה עלומה באיזה עיתון יווני על כך שהמשפחה עלולה לאבד את השליטה על המועדון. מה שהפריע לפרדמן עוד יותר היתה העובדה שבאותה כתבה, נרמז כי הגורם לכך היא "הזרמת הבעלים", וזו היתה הסיבה המרכזית לאמירות כלפי רקנאטי.

"הזרמות הבעלים" הן שתי המילים החשובות ביותר כשמנסים לרדת לשורש האירוע במכבי תל אביב. התקציב, כאמור, בנוי מהכנסות של מנויים, תאי צפיה, ספונסרים, זכויות שידור והזרמת הכספים דרך הבעלים. בשתי העונות האחרונות ההכנסות נפגעו באופן דרסטי ועל כן היה צורך שהבעלים ישקיעו יותר. כאן העניין מסתעף, כי למכבי אין איזה עופר ינאי או מתן אדלסון שיכול פשוט להכניס את היד לכיס ולהשקיע כראות עיניו, אלא יש כאן מבנה בעלות של של מספר בעלים במקביל שצריכים לעבוד בסינרגיה.

ישנם גורמים במכבי שטוענים כי צד אחד של ההנהלה רוצה להשקיע יותר, אבל הצד השני לא מעוניין בכך - ושזה המצב כבר שנים. ששחקנים טובים שיכולים להגיע בכלל לא עולים לדיון בהנהלה, כי הם יקרים מדי. גורמים אחרים במכבי טוענים שלא היו הדברים מעולם והזרמות הבעלים הן קבועות ומספיקות כדי להעמיד קבוצות תחרותיות מדי עונה. השקעה של צד אחד בלבד (רקנאטי או פדרמן) תוביל לדילול המניות של הצד השני, וזה אירוע, שלפחות כרגע, לא קורה, שכן אף אחד מהבעלים לא מעוניין לוותר על אחוזי השליטה של המועדון.
הלכלוך צף (אלן שיבר)
הלכלוך צף (אלן שיבר)
וכך מכבי ת"א ממשיכה להתנהל לה באיטיות, מחכה שמשהו יקרה ושמישהו יושיע אותה. ולמישהו הזה לא קוראים שמעון מזרחי או קלאודיו קולדבלה, קוראים לו דונאלד טראמפ. או סטיב וויטקוף, או בנימין נתניהו, או האמיר של קטאר. או כל אדם שיבוא עם עלה של זית למזרח התיכון ויסיים את המלחמה הזו. כי כמו בקיץ הקודם, גם לקראת הקיץ הזה והעונה הבאה, למכבי אין באמת פלאן בי כרגע. האוהדים שנכחו במפגש עם נציגי ההנהלה (דני פדרמן, אודי רקנאטי והמנכ"ל מודי פלד) שנערך בחודש ינואר, יצאו עם התחושה הזו, רובם סיימו את הפגישה הזו מודאגים ממנה יותר מכפי שהיו לפניה.

מכבי תל אביב אכן מתנהלת כקבוצה שאין לה באמת שליטה על עתידה, לאור נסיבות המציאות שנוצרו. בעונות כתיקונן, המנהל המקצועי/שמעון מזרחי היה מכניס את ג'יילן הורד לחדר קטן בהיכל ולא יוצא ממנו עד שיש נייר עם חתימה. בפועל, הורד כבר החליף סוכן וזה ברור לכולם שהוא לא ימשיך בעונה הבאה בשכר של 450 אלף דולר. נכון שיש לו סעיף יציאה ל-NBA בלבד ונכון שיש לו חוזה, אבל מכבי הנוכחית כבר הוכיחה שחוזה הוא לא הבטחה ששחקן יישאר, ויכול להפוך לכלי לקבלת ביי אאוט משמעותי.

קחו לדוגמה את ליוואי רנדולף. הוא מאוד רוצה להמשיך ונמצא כבר תקופה ארוכה במגעים (מול דייויד בלאט) לגבי חוזה חדש, אולי גם בשכר משופר. אלא שהמנהל המקצועי שאמור להחליף בלאט עדיין לא הגיע ולרנדולף אין חוזה ביד. יכול מאוד להיות שבשלב כזה או אחר, לקראת תום העונה או בקיץ, רנדולף כבר יחתום על הארכת חוזה, אבל למישהו יש ספק שמועדון שיודע מה הוא רוצה מעצמו לא היה סוגר את הדברים האלה מול שחקן כמו רנדולף כבר עכשיו? הפועל ירושלים השאירה את קאדין קרינגטון וג'ארד הארפר, הפועל תל אביב מפנטזת בכלל על ואסיליה מיציץ', גרשון יאבוסלה והמפלצות של ספייס ג'אם, ומכבי פשוט תקועה. בתכלס, למרות שקטש התבטא פומבית שהוא צריך סנטר, היא עדיין לא הצליחה להביא סנטר מחליף לחודשיים שנותרו עד לסוף העונה, אז איך אפשר בכלל, רחמנא ליצלן, לדבר על העונה הבאה.

וכל זה עוד לפני שדיברנו על הפיל שבחדר: מכבי מתחילה את העונה הבאה בבור עצום, עם חוב של 51% מעלות המנוי של כל אוהד - סכום פיצוי כולל שמוערך בלמעלה 20 מיליון שקל. ואם המשחקים לא יחזרו לארץ גם בעונה הבאה, האם שוב מחירי המנוי יהיו זהים? האם מכבי ת"א שוב תמכור מנויים גם לאירופה מבלי שאף יודע אם משחקי היורוליג יחזרו לישראל? בעונות סטנדרטיות, בערך בחודש אפריל, מכבי כבר היתה מתחילה לשווק מנויים לעונה הבאה, מתחילה בעצם לבנות את היסודות לתקציב. אבל מה היא תמכור עכשיו? מה בעצם המוצר? כמה עוד היא יכולה למתוח את החבל מול האוהדים שלה, ולתמחר גם את העונה הבאה כרגיל? לכל השאלות הללו, אם תהיתם, אין עדיין תשובה. מכבי מחכה ומחכה. אולי המלחמה תיגמר, ואולי לא.
הפיל שבחדר (עודד קרני)
הפיל שבחדר (עודד קרני)

במודל הכלכלי הנוכחי האוהדים הם בעצם לב ליבו של התקציב, הם לב ליבה של מכבי תל אביב. אבל בעונה הזו, במידה מסוימת, התפיסה כלפי האוהדים הייתה היא שהם ילכו אחרי הקבוצה בכל זמן ובכל מקום, גם בימים הקשים. כאלה שיחדשו מנוי גם אם הוא כולל משחקים רק נגד עירוני נס ציונה, זו שדייויד פדרמן זילזל בה פעם כשאמר שהכדורסל הישראלי לא יכול להתקדם רק ממשחקים נגדה ונגד דומותיה.

ואיך האוהדים אמורים להרגיש? הם שילמו העונה מחיר מלא על המנוי (ויקבלו החזר), מבלי לצפות במשחק יורוליג אחד מהיציע - והם גם קיבלו קבוצה שאיבדה סיכוי להתחרות במקומות בהם התרגלו בשלב מוקדם מדי. האוהדים הם אולי הלקוחות הכי טובים שיש, הם הכי נאמנים - אבל גם להם בוודאי יש סף שאלות שיושבות בראש. כמו למשל לאן הלך כל הכסף (שעדיין לא הוחזר) שהם שילמו בתחילת העונה? על הסגל הזה? איך מתבטא התגמול של הקבוצה מהביי אאוטים על בראון, בולדווין וקולסון? מה נעשה עם הכסף שנחסך מהשכר של ג'ורדן לויד, על סייבן לי ועל גבריאל? והאם מישהו קונה את האמירות מפתיחת העונה שתקציב השחקנים זהה לזה של העונה שעברה? במקרה הזה, התשובות לשאלות הללו, אגב, די ברורות.

העונה הזו היא העונה שבה החלו התנועות הטקטוניות בכדורסל הישראלי: העליה של הפועל תל אביב ואולי גם של הפועל ירושלים, במקביל לשקיעה של מכבי תל אביב. התנועות הללו התאפשרו בזכות בעלים שהגיעו והחליטו להשקיע הרבה מאוד כסף בקבוצות שלהם, בעוד שדווקא מכבי - זו שהיתרון שלה על פני האחרות היה קודם כל כלכלי - מוצאת את עצמה במוד של התייעלות כלכלית. יכול להיות שהבומבה של העונה הזו תהיה קו פרשת המים, ותוביל לכך שהנהלת מכבי תל אביב תחדל מלהתקיים במבנה הנוכחי שלה ותצטרך למצוא מודל אחר. כזה שיעזור לה להיות קבוצת יורוליג תחרותית. כי צריך להודות ביושר שגם לפני המלחמה, תקרת הזכוכית של הקבוצה ביורוליג היתה די נמוכה. אבל עם כמה שהעבר יחסית אפרורי (אפס פיינל פורים בעשור האחרון, מאז הזכיה ב-2014), וההווה דל, העתיד ממש לוט בערפל. ויכול מאוד להיות שיום אחד אוהדי מכבי ת"א יתסכלו אחורה, על עונת 24/25 שסוף סוף הסתיימה אתמול, ואפילו היא תהיה עבורם זיכרון מתוק.