עניין אישי: ווייד בולדווין מגיע לסגור חשבון

ווייד בולדווין הוא שחקן שאוהב רגעים גדולים. לפני קצת יותר משנה הוא פתח את הרבע הרביעי במשחק הראשון בפלייאוף של מכבי ת"א נגד פנאתינייקוס - רבע שהוא ידע שתאורטית יוכל להכריע עונה שלמה. בולדווין הגיע לדקות האלו בטירוף - הוא קלע סל ועבירה, לקח ריבאונד, סחט עבירה, קלע 2 מ-2 מהקו, חילק אסיסט לשלשה של בונזי קולסון וקלע סל לשתי נקודות.

אבל אז, לאחר שלקח חלק ב-10 נקודות בשתי דקות בלבד, הגיע הרגע שהפך לרגע המפנה בקדנציה של בולדווין במכבי תל אביב, ורגע המפנה של הקבוצה כולה - הפציעה של הכוכב. בזמן שמכבי תל אביב יכולה רק לפנטז על מה שהיה יכול לקרות במציאות אחרת, הוא עצמו יקבל הזדמנות מושלמת לסגור את המעגל שלו בפיינל פור במדי פנרבחצ'ה. אקס מכבי ת"א יעלה הערב בפעם הראשונה בקריירה שלו לחצי הגמר של היורוליג נגד אותה פנאתינייקוס, הפעם כשהוא כשיר, וכשהוא מרחק שני צעדים מהשגת הקופה כולה.

עבור בולדווין, הכל אישי. כולנו זוכרים את הוויכוח המתוקשר שלו לפני שנה עם קנדריק נאן, שטען שהוא שחקן ההתקפה הטוב ביורוליג בזמן שבולדווין בחר ללגלג על כך, וגם הוא עצמו כמובן לא שכח. "אני סימנתי את ה-23 במאי בלוח השנה שלי כבר מ-2024", הכריז לקראת האירוע, "אני מחכה לזה כבר שנה, ואני שמח מאוד שזו פנאתינייקוס שעומדת בצד השני. מבחינה אישית, אני גם רוצה את מונאקו בגמר. זו קבוצה שניצחה אותנו פעמיים העונה, כמו פאו. אישית, מונאקו גם הייתה זו שהדיחה את מכבי בעונה הראשונה שלי בצהוב ופאו הייתה הקבוצה השנייה שהדיחה אותנו. זה יהיה נחמד מאוד לנצח את שתיהן. אני רוצה נקמה".

את הוויכוח מול נאן - ה-MVP של המפעל - בולדווין הפסיד כבר מזמן, אבל בינתיים הוא דאג לתדלק את עצמו בעימות חדש לאחר שנשאל מה הופך את ג'ריאן גרנט לשחקן הגנה כל כך טוב. "הוא פשוט עושה הרבה עבירות", ענה מבלי להסס. בולדווין אוהב את הטראש טוק, חי מהטראש טוק, ומוציא מעצמו את המיטב כשהעניינים הופכים לעניינים אישיים. או כמו שהוא הסביר במילים שלו: "זה כיף, זה מה שעושים, מלכלכים לפני המשחק, במהלך המשחק ואחרי המשחק".

כולנו כבר מכירים את ווייד בולדווין. הוא אומר את דעתו, לא מתבייש ובעיקר לא דופק חשבון לאף אחד. בזמן שה"רוע" הזה מתורגם לרוב לנקודת חוסן מרשימה שעוזרת לו להציג קשיחות מנטלית יוצאת דופן, אותה נטייה גם תרמה לסטיגמה מסביבו, סטיגמה לפיה מדובר בשחקן עם אגו שלא כל קבוצה יכולה להכיל. העונה, העניין הזה עומד למבחן יותר מאשר בכל עונה קודמת עד כה.

בולדווין שהיה ה-שחקן לא רק במכבי תל אביב אלא גם בבאסקוניה ובבאיירן מינכן נאלץ לקחת כמה צעדים אחורה ולקבל על עצמו תפקיד אחר ומשני הרבה יותר. במכבי תל אביב הוא נהנה מהיוסג' (נתון שמעניק מדד למעורבות ההתקפית של השחקן) הגבוה בקבוצה עם 29.7% בשתי עונותיו, כאשר בנתון זה הוביל גם את באסקוניה (27.5%) ואת באיירן מינכן (32.1%) בתקופתו אצל השתיים. בפנרבחצ'ה מדובר בסיפור אחר לגמרי - היוסג' של בולדווין ביורוליג עומד על 24.7%, כאשר מבין ארבע הקבוצות האחרונות ששיחק בהן בפנר הוא גם לוקח הכי מעט זריקות פר פוזשן עם 0.158 (לעומת 0.192 במכבי, 0.170 בבאסקוניה ו-2.09 בבאיירן).

זה לא רק שבולדווין אינו האופציה הראשונה בהתקפה - בעקבות הפציעות והיכולת הלא יציבה שהפגין בחצי הראשון של העונה הוא גם מצא את עצמו יורד לספסל ומאפשר לאריק מקולום, שהגיע באמצע העונה, לנהל את העניינים. למעשה, מתוך 25 משחקי היורוליג שלו העונה בולדווין עלה כמחליף ב-12, כאשר לשם השוואה בארבע העונות שקדמו לכך הוא עלה מהספסל רק 7 פעמים ב-133 משחקים. "כשחקן שנבחר פעמיים לחמישיות העונה ביורוליג האמנתי שאני אהיה שחקן פותח, שאהיה כוכב, הכל", הוא הודה, "הדקות שלי ירדו והתפקיד שלי אחר אבל אני אעשה כל מה שמבקשים ממני. בסוף, המטרה שלי היא רק לנצח ואני מקריב מהמשחק שלי בשביל זה".

מדובר בציטוטים די מדהימים עבור כל ספורטאי שרואה בעצמו ככוכב כפי שבולדווין מעיד על עצמו. בהנחה שאלו רגשותיו האותנטיים, התחושה היא שבולדווין הוא לא עוד אותו בחור פרוע וחמום מוח בלבד - דווקא העונה הקשה שהוא עובר מקרבת אותו לקבלת הילה של וטרן. הוא יודע כמה הוא טוב, אבל גם כאשר הוא בעונה מאכזבת ולא מצליח להפוך להיות ה-איש, הוא פשוט מנסה להפוך להיות נכס משמעותי עם השפעה חיובית. זה ממש לא הלך חלק בהתחלה, אבל נראה שעם הזמן בולדווין נרגע מהתקפי העצבים של שאראס, והיה פתוח לשינוי.

הירידה לספסל הקלה במידה מסוימת על הלחץ שמונח על הכתפיים בולדווין. הקומבו גארד לא רק הצליח להמנע מלקרוס אל תוך עצמו עם איבוד המקום בחמישייה, אלא גם לנצל את הצעד הזה לטובתו. מאז שירד לספסל בולדווין אמנם משחק מעט פחות (24 דקות בהשוואה ל-26), אך נהנה משיפור במספרים עם 11.67 נקודות (לעומת 10.54), 48.18% מהשדה (לעומת 38.14%), 34.38% לשלוש (לעומת 28.57%) ו-0.97 נקודות פר פוזשן (לעומת 0.81). בולדווין מקבל יותר החלטות בפיק אנד רול (51.2% מסך מהלכיו כשחקן ספסל לעומת 38.0% כשחקן חמישייה), ומנצל את אותם מהלכים ל-0.95 נקודות פר פוזשן לעומת 0.45. לראשונה בקריירה, בולדווין מוצא נחמה מסוימת דווקא על הספסל.

ועכשיו, לאחר שהוא כבר התייצב לישורת האחרונה של עונה מרובת פציעות, ספקות וקשיים - בולדווין יכול להפוך לאקס פקטור הכי גדול באבו דאבי. יתכן שהוא ציפה להגיע לפיינל פור הראשון בחייו עם מעמד שונה לחלוטין, אבל בסוף, כשיפרוש מכדורסל, הוא יביט לאחור וכנראה יספור תארים. ואם עוד צץ בו קול מרמור על מעמדו בתוך הקבוצה, יהיה נכון לשאול - האם הוא שחקן טוב מספיק כדי לסחוב לבד קבוצה לתואר יורוליג? הוא כנראה לא יודה בזה אבל כרגע לפחות, התשובה היא שממש לא בטוח.

בכל מקרה, גם בולדווין יודע - הדרך הבטוחה ביותר לזכות בתואר של הגדולים עוברת בקבוצות בהן הוא לא בהכרח יהיה האוטוריטה הבלעדית על הפרקט. לבולדווין אמנם יש אופי של כוכב, אבל יותר מזה יש לו אופי של ווינר. בזמן שכוכבים לא באמת חסר בכדורסל של היום, דווקא אותם ווינרים שמוכנים להוריד קצת מעצמם לטובת הצלחת הקבוצה זה חומר גלם נדיר יותר, זה חומר של קבוצה מנצחת. כרגע לפחות, בולדווין ניצב בפני מבחן בו הוא נדרש להוכיח שהוא אכן כזה. אם זה יעבוד, פנרבחצ'ה עוד עשויה לחגוג ביום ראשון הקרוב עם תואר היורוליג באבו דאבי.