הצעד הנדיר של מכבי תל אביב, והמשמעות לעונה

באורח יוצא דופן, הצהובים הנחיתו 3 מאותה קבוצת NBA. באורח יוצא דופן, זו היתה קבוצה שפתחה עונה עם ציפיות ענק - רק כדי להתרסק ולתת דקות לשחקנים ממעמקי הרוטציה. חלום ה-NBA של ווקר, דאוטין ג'וניור ובריסט עוד ברקע, המציאות כנראה תיאלץ אותם להתפשר על פחות. הטור של סורוקה

ערן סורוקה   10.08.25 - 14:42

תגיות: אושיי בריסט, ג'ף דאוטין ג'וניור, לוני ווקר, מכבי תל אביב

Getting your Trinity Audio player ready...

לארי דרו השני לא הותיר חותם גדול מדי על ליגת ה-NBA, וכמה אתה יכול להותיר חותם כשהשתתפת ב-22 משחקים וקלעת בהם בערך 3 נקודות למשחק. עם זאת, כאשר הוא שותף בעל כורחו לאחת התקופות האפלות - ואלה שבהנהלה היו מעדיפים למחוק מהזיכרון של האוהד הממוצע - בהיסטוריה של הליגה, הוא השאיר אחריו לפחות ציטוט. פילדלפיה של לפני עשור היתה בעיצומו של "Process", טנקינג מתמשך שמטרתו להניב כמה שיותר בחירות דראפט גבוהות, וכדי להשיג זאת, הסיקסרס נתנו הזדמנות לשחקנים שוליים רבים, לעתים כאלה שהוחתמו בבוקר ובערב כבר פתחו בחמישייה. "החבר'ה לגמרי חולמים על לשחק ב-NBA וברמות הכי גבוהות", אמר דרו בינואר 2015 על אותם שחקנים שנאבקים על כל דקה ב-NBA, "וזה יכול להיראות כמו עקרבים בתוך דלי - חבר'ה שמנסים לטפס אחד על גבו של השני רק כדי להגיע לטופ".

עשור לאחר מכן, באורח אירוני באותו מועדון ותחת מטרה זהה, שלושה חבר'ה כאלה נקלעו לסיטואציה. בשלב מסוים הם גם לא היו צריכים לטפס זה על זה - היה מספיק מקום לכולם, בנסיבות מאוד לא צפויות - ואפילו היו צריכים לשתף פעולה. לא כל השלושה שיחקו יחד, אבל כולם ניסו להוציא את המיטב מהמצב המוזר אליו נקלעו. זה לא עזר להם לקבל את החוזה הבא ב-NBA, אבל זה כן עזר להם להישאר על הרדאר מבחינת הסקאוטים ומנהלי הקבוצות מסביב לעולם. ולא רק הם, אגב: גם ג'יילן הוד-שפינו, חברם לקבוצה, היה מועמד למכבי תל אביב לאחרונה. מתוך שמונת השחקנים ששותפו במשחק האחרון של פילדלפיה, רק לאחד, נכון להיום, יש חוזה מובטח ב-NBA לעונה הקרובה: הסנטר אדם בונה, שחתום על חוזה רוקי. אחד נוסף, קוונטין גריימס, כנראה יקבל חוזה איפשהו, ברגע שיימצא מקום ושיפנים שערכו בשוק לא גבוה כמו שקיווה לפני כחודש וחצי.

גם בעונה הבאה השלישייה הזו תלבש את אותם מדים, וזה יקרה במכבי תל אביב אצל עודד קטש. רק שהפעם לוני ווקר, ג'ף דאוטין ג'וניור ואושיי בריסט יצטרכו לעשות משהו שמאוד נוכח ב-DNA של הצהובים-כחולים, ומאוד נעדר מהתוכניות של הקבוצה ששיתפה אותם בעונה שעברה: לנצח במשחקי כדורסל.

בעוד מאה מטרים: בצע פניית פרסה
"הליינאפ שאוהדי הסיקסרס קיוו לו, תיאורטית, כלל את ג'ואל אמביד, פול ג'ורג', טייריס מקסי, ג'ארד מקיין וקלי אוברה ג'וניור, ועוד כמה שחקנים ש... קצת יותר ציפינו לראות, נגדיר את זה ככה, מאשר את ווקר, דאוטין ובריסט". (ארין גרוגן, בלוגרית Liberty Ballers, לערוץ הספורט)

מאות קבוצות בתולדות 80 שנותיה של ליגת ה-NBA פתחו עונה כשהן חולמות על אליפות. מאות קבוצות גם פתחו עונה כשהן חולמות לקבל את אחת הבחירות הגבוהות בדראפט, ולזכות בכישרון מבטיח שישנה את עתידן. לעתים נדירות מאוד, אותה קבוצה הצליחה לענות באותה עונה על שתי הקטגוריות. קבלו את המקרה המוזר של פילדלפיה סוונטי-סיקסרס בשעת לילה. 

הסיקסרס של דריל מורי החלו את 2024/25 כאשר סוכנויות ההימורים מדרגות אותם במקום הרביעי מבחינת הסיכוי לאליפות. רק בוסטון סלטיקס, האלופה לעתיד אוקלהומה סיטי ת'נדר וניו יורק ניקס קיבלו סיכוי גבוה יותר. לאחד מבסיסי האוהדים המתוסכלים ביותר ב-NBA, כזה שלא ראה גמר אזורי מאז ימי אלן אייברסון 23 שנה קודם, היו הרבה סיבה לייחל לעונה בה סוף סוף ייפרץ את המחסום הזה. ה-MVP לשעבר ג'ואל אמביד השלים את הופעתו הראשונה במשחקים האולימפיים, ונתן רבע אחרון אדיר נגד ניקולה יוקיץ' בחצי הגמר האיקוני מול סרביה בדרך לזהב. פול ג'ורג', אולי השם הכי גדול בשוק השחקנים החופשיים, חתם לארבע עונות תמורת 212 מיליון דולר. יחד עם הגארד המצוין טייריס מקסי, וחיזוקים נכונים בקצוות, הכל נראה ורוד.

ואז העונה התחילה. 
אמביד לא עלה למשחק הראשון. גם לא לשני. אחרי כשבוע, האוהדים והתקשורת התחילו לתהות מה קורה. הסיקסרס, כך התברר, החליטו להפיק לקחים משנים רבות בהן אמביד הגיע חבול לפלייאוף. "זה מאמץ קולקטיבי", אמר המאמן ניק נרס, שהתחיל גם הוא לאבד סבלנות מול העיתונאים, "אם תרצו שאצביע על אשם כזה או אחר, זה לא יקרה. דעתו של הצוות הרפואי אצלנו הכי חשובה. ג'ואל הוא חלק מזה, גם אני וההנהלה. כולנו חושבים יחד כדי שנגיע לתוכנית טובה יותר ממה שהיה בעבר. היו מעט מאוד פלייאופים שאליהם הוא הגיע במצב טוב. אנחנו מנסים לעשות דברים אחרת". אמביד ערך בכורה רק במשחק העשירי של העונה, קלע 2 מ-11 מהשדה, הסיקסרס הפסידו 111:99 לניקס ונפלו למאזן 8:2. אמביד סיים את העונה בפברואר עם 19 משחקים בלבד. מצד שני, התוכנית לפחות הניבה תוצאה רצויה אחת - הוא לא הגיע פצוע לפלייאוף. 

אמביד היה רק בעיה אחת. פול ג'ורג' סבל גם הוא מפציעות ולרגע לא נראה כמו שחקן ששווה 53 מיליון דולר (ואחרי הבייאאוטס של בראדלי ביל ולילארד, יש לו כנראה את החוזה הגרוע ביותר ב-NBA כיום). טייריס מקסי אכן שיחק מצוין, וגם ג'ארד מקיין שפתח כמו המועמד הוודאי לתואר רוקי העונה, אבל דפק את המיניסקוס והעונה שלו הסתיימה אחרי 23 משחקים. אמביד, גם כששיחק, לא הזכיר את ימיו כ-MVP. הבניין הלך והתפרק לבנה אחרי לבנה, והעונה נזלה למורי ונרס בין הידיים. ב-7 בפברואר המנג'ר הצהיר שאנחנו "עדיין מאמינים שאפשר להתמודד על אליפות העונה". אבל בשלב מסוים היה צריך לקבל החלטה, כאשר צל כבד, תוצר של עסקה שבוצעה חמש שנים קודם, מרחף מעל מה שנשאר מהעונה. 

ביולי 2019, בניסיון לתת לאמביד את העזרה שהוא צריך, הסיקסרס גנבו מבוסטון את אל הורפורד. רק שהשילוב בין השניים מעולם לא נתן את התוצאות המצופות, והסיקסרס ניסו לחתוך הפסדים. ב-8 בדצמבר 2020 הם פרקו את הורפורד לאוקלהומה סיטי יחד עם הזכויות על תיאו מאלדון ו-ואסיליה מיציץ', ונתנו גם בחירת סיבוב ראשון ב-2025, שתתממש רק אם תהיה בין המקומות 1 ל-6. בעולם מושלם פילי היתה מתמודדת על אליפות והת'נדר היו מקבלים איזו בחירה במקום ה-27. בעולם שנוצר, פילי הבינה שבמצב הרפואי של אמביד, ג'ורג' ומקיין, היא כבר לא תגיע לפלייאוף, אבל אם היא לא תצלול עמוק, היא תאבד גם את הדבר החיובי היחיד שהיא יכולה להוציא מהעונה הזו: בחירת לוטרי. בבת אחת מורי ונרס עשו פניית פרסה: להתראות פלייאוף, שלום טנקינג.

אתה צריך דקות, אנחנו צריכים להפסיד
בזמן בו מורי נתן את ההצהרה האופטימית ההיא, לוני ווקר עוד ניתח את ההפסד הביתי של קבוצתו ז'לגיריס קובנה, 89:87 למילאנו. הגארד, שקלע 0 מ-8 במשחקו הראשון ביורוליג ימים אחרי שהצטרף לליטאים ("לא ראיתי אותו משחק קודם לכן, ולא היה לנו זמן לאימונים", הודה המאמן אנדראה טרינקיירי, "כל הטעויות שלו הן בגללי, כל דבר רע שהוא עשה היה באחריותי"), הלך והשתפר ככל שהעונה התקדמה. ווקר קלע 22 נקודות באותו ערב, כולל 5 האחרונות של קבוצתו. בסוף דצמבר כבר דיווח מארק סטיין שווקר "מעורר עניין" ב-NBA, ושפילדלפיה, בוסטון ומיאמי מתחרות על שירותיו. לווקר היה סעיף יציאה עד 18 בפברואר. הוא חיכה לראות היכן תגיע ההזדמנות הטובה ביותר לחזור לתודעה. בעוד בוסטון התמודדה על אליפות עם סגל איכותי ועמוק ומיאמי ניסתה להתמודד עם פיאסקו ג'ימי באטלר, פילי המתפרקת היתה המקום המושלם בשבילו.

אוהדי הסיקסרס נאלצו להתרגל בבת אחת למציאות חדשה. "מוזר - זו דרך טובה להגדיר זאת", מספרת לנו גרוגן, שסיקרה את העונה המשונה של פילי עבור בבלוג האוהדים. "אם היה דבר אחד חיובי - סוג של - במה שיצא מהעונה הזו, זו היתה האפשרות לתת הזדמנויות במשחקי NBA אמיתיים לשחקנים שלא היו מקבלים אותן, בטח לא בכמות כזו של דקות. האם שלושתם ניצלו את ההזדמנות הזו? יש מי שיותר ויש מי שפחות".

אחרי ז`לגיריס, פילי הייתה המקום המושלם (GETTY)

ווקר ובריסט כבר חוו רגעים יפים בליגה. לוני נבחר בדראפט על ידי סן אנטוניו, ושיחק אצל גרג פופוביץ'. בעונתו הרביעית רשם 12.1 נקודות לערב, וקיווה לקבל הארכת חוזה. משזו לא הגיעה, הצטרף ללייקרס תחת דרווין האם, עם לברון ואנתוני דייויס. הציפיות היו ברורות - להיאבק על אליפות - ולוני רשם 11.6 נקודות עם 36.5% לשלוש, מספרים שנשמעים מרשימים, אבל צריך לתת קונטקסט. עד פברואר באותה עונה הלייקרס עדיין סחבו איתם את גיבנת ראסל ווסטברוק, והיו דלילים באופציות איכותיות בסגל. העסקאות שהביאו את רוי האצ'ימורה, ג'ארד ואנדרבילט, מאליק ביזלי ודיאנג'לו ראסל דחקו לאחור את ווקר ברוטציה, עד שיצא ממנה כמעט לחלוטין. בפלייאוף הוא אמנם קיבל הזדמנות נדירה, באחת הסדרות הכי נצפות בעשור האחרון, ונתן משחק 4 פנטסטי נגד סטף וגולדן סטייט. רק שכעבור חודש וחצי, הלייקרס לא הציעו לו חוזה לעונה נוספת.

אחרי עוד עונה בברוקלין, הרחק מאור הזרקורים, ווקר הגיע לקיץ 2024 כשמעמדו ב-NBA לא ברור. בגיל 26 הוא כבר לא היה שחקן עם פוטנציאל, וקבוצות NBA ידעו מה הן מקבלות - אתלטיות ואקספלוסיביות, קליעה ברמה טובה עד בינונית, הגנה לא יציבה, מעט תרומה מחוץ לצבירת נקודות. "הייתי בטוח שאקבל הצעות מה-NBA, אבל הטלפון לא צלצל. גם כשהגיע אוגוסט", סיפר לפודקאסט "Triple Threat" של צ'ימה מונקה והעיתונאי הליטאי דיוניסיס ארוונטינוס. "לא עניין אותי לשחק בסין. קבוצות ביורוליג הגישו הצעות, אבל המטרה שלי היתה לחזור ל-NBA, ולא היו בחוזים שהציעו לי סעיפי יציאה. אולי מישהו שמע את תפילותיי, ואז טרינקיירי התקשר. הוא אמר שהמקום שלי הוא ב-NBA, והבטיח לעשות הכל כדי לעזור לי לחזור".

בסיקסרס ווקר קיבל המון חשיפה. אף קבוצה לא היתה מסוגלת להעניק לו 24 דקות למשחק בחודשי ההכרעה של העונה. בקבוצה בה המטרה היא להפסיד, שחקן שקבוצות NBA לא חשבו שהתרומה שלו בהכרח מתורגמת לניצחונות - סגר למורי את הפינה. "הוא לגמרי על הגבול בין שחקן NBA ושחקן לאירופה. בעונה האחרונה היכולת ביורוליג עזרה לו לחזור ל-NBA, והיכולת שלו ב-NBA, כאשר הוכיח את עצמו כקלעי די טוב ממרחק ובווליום גדול, כמעט ביססה אותו מחדש כשחקן לליגה הזו", אומרת לנו גרוגן. "לא אהיה מופתעת אם היו קבוצות ששקלו להרים אותו בקיץ האחרון. האסטרטגיה עבדה טוב עבורו".

בסרטון הוולקאם שהכינה לו מכבי תל אביב, ווקר 'מסנן שיחות' מהמנג'רים של הניקס, דאלאס ושיקגו עד שמגיע הטלפון מקלאודיו קולדבלה. בפועל? בניקס, אם היתה מגיעה הצעה (וכרגע אפילו לא כדאי להם להחתים שחקן על חוזה קבוע בגלל מגבלות השכר) הוא היה צריך להיאבק על דקות מקצה הספסל, כך גם בדאלאס מאחורי קיירי אירווינג כשיחזור מהפציעה, דיאנג'לו ראסל, קופר פלאג, דאנטה אקסום ואחרים. בשיקגו קובי ווייט, ג'וש גידי (בהנחה שיקבל חוזה חדש), טרה ג'ונס ואיו דוסומו היו מקדימים אותו ברוטציה. בקבוצות NBA טובות לא חשבו שהוא ראוי להזדמנות; שחקנים ברמתו יש בשפע, ואם כבר מרימים מישהו, עדיף שיהיה צעיר יותר, שומר יותר, עם פוטנציאל להתפתח ולהשתפר.

על חוזה מובטח וארוך טווח ב-NBA כבר לא היה מה לדבר. גם שחקנים טובים ממנו עדיין מחכים בקיץ הזה שמישהו ירים אותם. "אחרי כל הטריידים וההחתמות הגדולות, נשאר או כסף גדול או חוזי מינימום. אין שום דבר באמצע", אמר ווקר באותו פוד, "הגעתי למקום בחיי בו אני פשוט רוצה להיות הגרסה הכי טובה של עצמי, לא משנה איפה". ה-NBA עדיין בעדיפות מבחינתו, כך אמר, אבל יש סיכוי לא מבוטל שאלמלא ייתן עונה מעולה במכבי, או בהמשך הקריירה - אפילו במציאות בה המעברים בין ה-NBA לאירופה כבר הרבה יותר תכופים - הוא כבר שיחק את משחקו האחרון בליגה הטובה בעולם. הליגה השנייה בטיבה היא כנראה מקום טוב יותר עבורו.

סינן שיחות? (GETTY)

נרס מחמיא, מאזולה משתפך
ב-8 בפברואר, יום לאחר ההצהרה של מורי, נפגשו בליגת הפיתוח דלאוור בלו קואטס ולונג איילנד נטס, כאשר על הספסלים, בלי לעלות לפרקט, יושבים ג'ף דאוטין בצד אחד ואושיי בריסט בצד השני. דאוטין היה חתום על חוזה דו-כיווני. זו היתה העונה הרביעית שלו ב-NBA, והתחנות שלו מאז שהגיע לליגה נראו כמו סיבוב הופעות של להקת אינדי. קיסימי, פלורידה; סן פרנסיסקו, סנטה קרוז, קליפורניה; מילווקי ואושקוש, וויסקונסין; קיסימי ואורלנדו, פלורידה; טורונטו, קנדה; ווילמינגטון, דלאוור ופילדלפיה, פנסילבניה. סנטה קרוז, קיסימי, אושקוש ו-ווילמינגטון הן ערים בהן משחקות או שיחקו קבוצות ליגת הפיתוח של הווריורס, המג'יק, הבאקס והסיקסרס. חוזה דו-כיווני מאפשר לשחקן לקבל עד 50 משחקים ב-NBA, ובשאר הזמן הוא צריך להיות בליגת הפיתוח. אחרי שהסיקסרס הודיעו שמקיין ואמביד סיימו את העונה, דאוטין הפך פתאום לחלק חשוב ברוטציה.

דאוטין, מבוגר מווקר בשנה וחצי, ניצל את כל ההזדמנויות שלו לחוזים דו-כיווניים, שמוענקים לרוב לשחקנים צעירים עם פוטנציאל להתפתח. אחרי יותר מ-4 שנים בליגה, חוקית כבר אי אפשר לקבל חוזים כאלה. בשנתיים הראשונות שלו, בין היתר תחת נרס בטורונטו, קלע באחוזים חלשים מהשדה בהזדמנויות המועטות שקיבל ב-NBA. "בכל יום ומשחק, המצב זהה", סיפר ל"פרובידנס ג'ורנל" באפריל, "אתה אולי תשחק ואולי לא, אבל אתה חייב לדעת שעליך להישאר מוכן ודרוך. אתה לעולם לא יודע מתי ההזדמנות תגיע". בפילי תחת נרס ההזדמנות סוף סוף הגיעה, אפילו נרס הודה ש"האחוזים שלו השתפרו, הוא הופך לאיום אמיתי מעבר לקשת", אבל זה לא הספיק. האיש מעולם לא היה כוכב, וכשחקן סוף רוטציה, שוב, עדיף כבר לקחת מישהו צעיר יותר.

"ספציפית עבורו, ללכת לאירופה זה כנראה הצעד הנכון ביותר, גם אם הוא עוד מתכנן לחזור ל-NBA וגם אם לא", מספרת גרוגן. "הבעיה היא שהוא שחקן ברמה של חוזה דו-כיווני, שאין לו יותר אפשרות לחוזים כאלה. אם קבוצה תרצה אותו היא חייבת לתת לו חוזה קבוע, שתופס אחד מ-15 מקומות בסגל, ואני מאמינה שזה יותר מדי לבקש מבחינתו. בזכות העובדה שהיה בריא, הוא היה בסגל בכל 50 המשחקים האפשריים - רק שאפילו בקבוצת טנקינג, אפילו מול יריבות שנמצאות בעצמן בטנקינג, הוא לא הצליח להפגין באופן יציב רמה שתשכנע מישהו שהוא יכול להיות שחקן NBA רגיל. בגיל 28 כבר ראינו שחקנים שהצליחו לחזור לליגה, אבל הוא יהיה חייב לנצל את התפקיד המשמעותי יותר שיש לו, או שזה יהיה מעט ומאוחר מדי".

גם בריסט הקנדי חווה את רגע הפלייאוף המיוחד שלו, ואפילו בעונת אליפות. במשחק 2 של גמר המזרח 2024 נגד אינדיאנה, הסלטיקס כבר היו ללא קריסטפס פורזינגיס הפצוע, וגם לוק קורנט נפצע בידו. למרות שבריסט הוא 2.01 מטר בלבד, ובקושי שיחק כסנטר בקריירה שלו, המאמן ג'ו מאזולה הכניס אותו למלא את התפקיד. ב-12 דקות שלו על המגרש, הוא רשם 3 ריבאונדי התקפה, 3 חטיפות וסל אחד. הסלטיקס ניצחו את הפייסרס ב-18 נקודות בדקות הללו, ומאזולה שפע מחמאות: "הנוכחות, האנרגיה, האתלטיות שלו", שיבח אותו המאמן, "הוא משחק בכזו רמה גבוהה של אינטנסיביות ואנרגיה, וזה היה גדול עבורנו".

בקיץ 2024 בריסט ויתר על אופציית שחקן שהיתה משאירה אותו בבוסטון לעונה נוספת תמורת 2.5 מיליון דולר. הוא קיווה להשיג חוזה גבוה יותר. רק שגם אצלו הטלפון, לפחות מבחינת הצעות לחוזה מובטח שעליהן דווח, כנראה נשאר על שקט. רק בינואר הוא הצטרף לקבוצת ליגת הפיתוח של הנטס. כשהסיקסרס הלכו והמשיכו לאבד שחקנים בזה אחר זה, הם החתימו את הפורוורד על חוזה לעשרה ימים, בהם קיבל 142 דקות - כאשר ב-25% מהן אייש את עמדת הסנטר. "אין ספק שהוא הגיע מוכן לשחק, רשם 58% שדה ו-44% לשלוש עם כמעט 13 נקודות למשחק בשלושת משחקיו הראשונים", מנתחת גרוגן, "רק שאז הוא התקרר, ורשם 4.6 נקודות עם 31% שדה ו-17% לשלוש בשלושת המשחקים הבאים". הוא לא קיבל חוזה נוסף, והעונה שלו הסתיימה.

“היה גדול עבורנו“ (GETTY)

חולמים להיות דאנטה אקסום
בסופו של דבר, הסיפור של ווקר, בריסט ודאוטין הוא סיפורם של שחקני NBA רבים שמוצאים את עצמם באירופה - יחד עם שמות כמו חמידו דיאלו, רישון הולמס, דבונטה גרהאם, ברנדון בוסטון או ולאטקו צ'נצ'אר. כל עוד ה-NBA לא מוסיפה קבוצות, יש רק 450 חוזים מובטחים ביום פתיחת העונה. בהתחשב בכך שכל שנה נכנסים לליגה כ-45-50 שחקנים חדשים דרך הדראפט והחתמות מליגות בינלאומיות, כמות זהה של שחקנים נפלטת החוצה. חלקם עוברים לחוזים דו כיווניים, חלקם פשוט נקלטים בליגת הפיתוח ומחכים להזדמנות לשוב ל-NBA. רבים מהם עוד חולמים להיות דאנטה אקסום: לשפר אלמנטים חשובים במשחקם, לקבל הזדמנות, ולתרגם אותה לחוזה נחמד ועתיר מזומנים לשנתיים או שלוש. רובם נשארים בלי, וממשיכים לקריירות ארוכות בערי השדה של ליגת הפיתוח או מעבר לאוקיאנוס.

זה לא אומר שהם לא שחקנים ברמת NBA, או שאין סיכוי שיחזרו לליגה הזו יום אחד. אבל בחלק השני של העשור השלישי לחייהם, הסיכוי הולך ופוחת. מעבר ל-150-200 השחקנים הטובים ביותר בליגה, אין הבדל מאוד משמעותי באיכות בין השחקן השמיני ברוטציה של מיאמי או סקרמנטו לבין כוכב בפנרבחצ'ה או פאו, והכל עניין של התאמה ותזמון. על כל שחקן שמגיע (או חוזר) ל-NBA בגיל מאוחר ותוקע יתד כמו אקסום, גרשון יאבוסלה, סימונה פונטקיו ואולי הבא בתור הוא נייג'ל הייז-דייויס שהצטרף הקיץ לסאנס, יש עשרות שממשיכים ביורוליג, ולפעמים הופכים שם אפילו לכוכבי על כמו קנדריק נאן ואוון פורנייה. בתמורה, רובם גם ישבחו בראיונות את התשוקה של הקהל והמאמנים, הערים הקוסמופוליטיות, התרבות הייחודית, והחשיבות הגדולה יותר של כל משחק, ואפילו יפתחו עוינות מופגנת נגד הליגה בה החלו את הקריירה (ד"ש מג'בארי פארקר), כדרך לעלות לכותרות.

בסך הכל, מבחינת ההתנהלות שלהם בסיטואציה המשונה ההיא, גרוגן זוכרת את ווקר, בריסט ודאוטין לטובה. גם אם העקרבים הללו לא הצליחו לטפס מספיק גבוה, לצאת מהדלי ולהגיע לחוף מבטחים, זה לא אומר שהם לא ניסו. "הם השתדלו להישאר חיוביים גם בתוך עונה שהיתה קשוחה ומתישה. זו היתה הזדמנות נהדרת לשחקנים ממעמקי הסגל - וזה בהחלט השתקף ברמת המעורבות, המאמץ והחיוביות שלהם, גם אם זה לא הביא לניצחונות. כולם שחקנים תחרותיים, הם רצו להראות מה הם שווים, לעצמם ולחבריהם לקבוצה".

לסיום, היא מעריכה כי מכבי תל אביב עשתה צעד נכון כשלקחה שחקנים שזכו להעביר את העונה האחרונה יחד. "העובדה שהם החתימו שלושה שחקנים שלפחות קצת מכירים זה את זה - בעיקר ווקר ודאוטין - זו החלטה טובה. לא רק שיש להם ניסיון NBA, אלא שכולם גם זכו לשחק את תפקיד המנהיג מפעם לפעם בסיקסרס בעונה האחרונה, מכיוון שהמנהיגים האמיתיים של הקבוצה היו פצועים, וכולם התבקשו להתעלות בדרכים שונות - פיזית, מנטלית ורגשית - רק כדי לשרוד עד סוף העונה". והיכולת לשרוד, בעיקר בקבוצת כדורסל ישראלית בימים כאלה, היא כנראה תכונה מבוקשת.