כוכב מחוץ לגלקסיה: השינוי לו זקוק לוני ווקר במכבי תל אביב

השידוך בין לוני ווקר למכבי תל אביב הוא חידה אחת גדולה, אבל דבר אחד בטוח כבר עכשיו - בהתאם לשחקן שהגיע תחת החוזה השני הכי יקר בתולדות הקבוצה עם 2.2 מיליון דולר לעונה - על מנת להזכר כהצלחה, ווקר יהיה חייב להוביל את המועדון החדש שלו להישגים. בזמן שסדרי הכוחות בכדורסל הישראלי בפרט והאירופי בכלל מתערערים, נראה שהמבחן שלו רק הולך ונהיה קשה יותר ויותר מיום ליום - כשברקע אורבים לא מעט נושאים לא פתורים.

איפה הראש שלו באמת?
ווקר הוא לא עוד אחד מהשחקנים שרק "טעמו מה-NBA" - הוא היה שם לאורך זמן ולא רק זה - גם היה פקטור משמעותי בכל קבוצה בה שיחק. בארבע מתוך שבע העונות שלו בליגה הטובה בעולם הוא קלע ממוצע של ספרות כפולות ובתחנה האחרונה בפילדלפיה הוא אף קבע שיא אישי חדש עם 12.4 נקודות למשחק. "הוא לא נשאר בפילדלפיה בגלל עומס בקו האחורי, אבל הוא שחקן ברמת NBA", סיפר כתב הסיקסרס שון ברנרד ליואב מודעי בראיון שעלה כאן באתר לפני כחודשיים, "זה מפתיע שהוא הגיע למכבי ת"א".

העניין הוא שסביר מאוד להניח שגם ווקר מאמין כך, ובזמן שהוא אמנם היה מוכן לוותר על אופציית יציאה לאחר פתיחת העונה בשונה משעשה בז'לגיריס, הוא בכל זאת התעקש להכניס סעיפים בכל אחד משלושת הקיצים הבאים - דרישה שגם הובילה את ריאל מדריד לרדת ממנו. "כולם ידעו מה הייתה האג'נדה שלי כשהגעתי לז'לגיריס בעונה הקודמת", סיפר באתר היורוליג, "הכוונה שלי שונה לגמרי כיום. אז רציתי לחזור ל-NBA, אז סגנון המשחק שלי היה שונה, שיחקתי בסגנון של 'תנו לי להראות מה אני יודע לעשות', ולא 'בואו ננצח כקבוצה'. אני חושב שזה עניין שיעשה הבדל משמעותי. עכשיו אני רוצה לנצח, אני רוצה להחזיר את מכבי למה שהיא הייתה פעם, אני לוקח את זה מאוד ברצינות".

מעולה, אז כנראה שאפשר להרגע. האמנם? אותו ווקר, שהודה ממש עכשיו שהגיע לז'לגיריס כדי למקסם את המספרים האישיים ולחזור ל-NBA אבל הבטיח שבמכבי תל אביב זה "שונה לגמרי", דאג להעביר מסר זהה גם לקבוצה הליטאית לאחר שחתם בה. "אני לא הגעתי לכאן כדי לקחת 1,000 זריקות ולקלוע 100 נקודות - אני כאן כדי לשחק קבוצתי, לשחק את הכדורסל של ז'לגיריס", אמר רגע לפני הבכורה שלו במדים הירוקים. ווקר הגדיל לעשות, וכשבועיים לפני שחזר ל-NBA הכריז בראיון נוסף שהוא "לא מסתכל על העתיד ולא על העבר, לא מנסה לדמיין חזרה ל-NBA. נותן את הטוב ביותר עבור חבריי לקבוצה ועבור עצמי".

לא הרבה אחר כך, ומהמשפט הזה נשארה הארומה של שתי המילים האחרונות בלבד - כשבמהלך חודש פברואר ורגע לפני נעילת הדדליין ווקר ניצל את סעיף היציאה וחזר ל-NBA. אז מה הכוונות האמיתיות שלך, לוני? האם אתה כאן כדי לתת סיבוב על המקפצה ולחזור לארה"ב, או שהפעם לציטוטים יש אחיזה במציאות? מן הסתם אין כל מקום לשפוט שחקן שרוצה לשחק ברמה הגבוהה ביותר, אבל במקרה של ווקר קצת יותר קשה להסתיר את האג'נדה הלגיטימית, למרות המילים היפות. גם אם ממש מנסים.

עכשיו תורו להיות גיבור? לא בטוח
אין בכלל ספק - לוני ווקר הוא שחקן ההתקפה הכי טוב במכבי תל אביב, בין הטובים שהיו בה אי פעם כנראה ואחד האיכותיים שיש ביורוליג העונה בכלל. לווקר יש את החבילה השלמה בהתקפה - הוא יודע ליצור לעצמו, לפרק הגנות עם חדירה אחת, לחסל שומרים עם אתלטיות מתפרצת וגם להעניש מחוץ לקשת ובזריקות שנראות בלתי אפשריות לשחקן הממוצע. היכולות האלה כנראה יגרמו לו לקחת לא פעם את המשחק עליו, ולנסות להפוך לגיבור הגדול של הקבוצה. כל קבוצה צריכה גיבור שכזה ברגעים מסוימים במשחקים, אבל האתגר של ווקר יהיה לדעת למתן את עצמו, ולשים את הגבול.

בז'לגיריס העניין הזה בא לידי ביטוי בצורה יוצאת דופן. ווקר הגיע לקבוצה שפתחה את העונה עם מאזן 1:6 מפתיע במיוחד, אך עם הגעתו החבורה שינתה לחלוטין את המשחק שלה וראתה את האמריקאי מנסה להשתלט על העניינים. על פי InStat ווקר לקח 10.58 זריקות תחת שמירה במשחק, זאת לעומת 0.79 זריקות פנויות בלבד. לשם השוואה, מאז תחילת איסוף הנתונים לפני כעשור במכבי היו רק שני שחקנים בלבד שלקחו יותר מ-10 זריקות תחת שמירה במשחק, ווייד בולדווין ולורנזו בראון, אבל אף שחקן לא לקח מספר דו ספרתי של זריקות כאלה ובמקביל זרק פחות מזריקה אחת פנויה בממוצע למשחק.

ביחד עם ווקר ז'לגיריס עמדה על מאזן 13:6, כשהנתונים מראים שבהפסדים ווקר ניסה לשלוף את ה'הירו בול' שלו - מה שהוביל לתוצאה הפוכה משאולי התכוון. ב-13 הפסדי ז'לגיריס היוסג' (נתון שנותן מדד למעורבות ההתקפית של השחקן) של ווקר קפץ לערך מטורף של 33.4% בממוצע לעומת 30.1% בנצחונות, כשבמקביל בממוצע הוא לקח שתי זריקות יותר תחת שמירה, מהלכים בהם עמד על 34.51% בהפסדים לעומת 43.76% בנצחונות. המספרים האלו הובילו את ווקר לדעוך בכל הקשור ברמת היעילות שלו, עם 0.85 נקודות פר פוזשן בהפסדים לעומת 1.08 נקודות פר פוזשן בנצחונות.

הריכוז בעצמו ונטילת מרבית כובד המשקל על הכתפיים שלו הובילו למגמה ברורה במשחקים. במהלך חצי העונה שלו ביורוליג ווקר סבל מתסמונת במרכזה פתח משחקים בטירוף, אך סיים אותם מותש. בין היתר, זה קרה נגד ריאל (21 נקודות בחצי הראשון ו-0 בחצי השני), וגם נגד אנדולו (16 נקודות בחצי הראשון ו-2 בחצי השני). "הוא נותן לנו כנפיים במחצית הראשונה", התייחס אנדראה טרינקיירי להבדלים, "אבל הוא עוד צריך ללמוד איך לשחק ולהוביל במשך 40 דקות, כי כרגע הוא לא מצליח למצוא איזון". דרך אגב, גם במשחק ההכנה של מכבי ת"א נגד זניט התסמונת צצה עם 20 נקודות של בחצי הראשון, ו-5 בלבד בחצי השני.

למעשה, על פי נתוני באסקטניוז 75% מהנקודות של ווקר ביורוליג ב-24/25 נקלעו במהלך המחצית הראשונה, כשבחצי השני הוא סבל מהדרדרות נאה. בכל משחקי היורוליג שלו ווקר קלע 29 מ-62 מהשדה ברבע הראשון (46.7%), 24 מ-54 ברבע השני (44.4%), 14 מ-49 ברבע השלישי (28.5%), פתח את הרבע האחרון עם 2 מ-26 הזוי (7.7%) אך לזכותו ייאמר שבחמש הדקות האחרונות בקלאץ' יישר את הסטטיסטיקה עם אחוזים טובים יותר מכל שלבי המשחק לפני כן עם 17 מ-31 (54.8%) בדרך ל-19 מ-57 ברבע כולו (33.3%).

"לעומת ה-NBA, באירופה כולם חכמים", התייחס בעונה הקודמת להבדלים בין הסגנונות, "אף אחד לא משחק בצורה לא נכונה, זה לא כמו ב-NBA שם יש שחקנים סופר אתלטים, ואם אתה סופר אתלטי אתה יכול להרשות לעצמך לא לעשות דברים אחרים". ווקר מסביר יפה, אבל זה ממש לא פוטר אותו מלהוכיח שהוא יכול להפוך לשחקן האירופי שהוא מתאר - כי אחרת זה פשוט לא ילך.

השותף לפשע
מה שהיה אמור לעזור לווקר הוא הציוות הנכון בקו האחורי - סקורר דומיננטי כמו ווקר זקוק לרכז במלוא מובן המילה. כזה שיוריד ממנו את נטל הובלת הכדור, ישחק באחריות, ימתן אותו כשצריך ויתן לו את הזכות לקבוע את גורל ההתקפה ברגעים הנכונים בלבד. לטובת העניין, רוקאס יוקובאיטיס היה יכול להיות מושלם עבור האמריקאי, אלא שהליטאי עזב (ונפצע ביורובאסקט), ואת מקומו תפס ג'ף דאוטין - גארד שמעולם לא דרך באירופה, וכנראה גם מעולם לא יהיה רכז.

העונה רק בפתיחתה וכבר עכשיו ברור שווקר ודאוטין דורכים על נקודה דומה. לדאוטין יכולת ייצור נקודות יפה, שינויי קצב שיהפכו אותו למסוכן במיוחד וקליעה יפה מחצי מרחק שתהווה כלי נחמד בהתקפה של קטש - אבל כשחקן נטול ניסיון אירופי, שלא מכיר את הכדורסל שמתווה המאמן שלו - מה הסיכוי שהוא יוכל להיות זה שיאזן את ווקר? רוקי היורוליג של קטש לא נראה כמו מי שימתן את סוס הפרא, להפך, הוא בינתיים מסתמן כשותף שלו לפשע, זה שכאשר מגיע תורו דוהר בעצמו עם הראש בקיר.

בינתיים לפחות עוד אפשר לתת לדאוטין ימי חסד בעקבות הלם התרבות שבוודאי תקף אותו עם ההגעה לאירופה, ועדיין - אי ההתאמה שלו לווקר כל כך מובהקת, עד שאי אפשר שלא לתהות מה חשבו אדריכלי הרכבת הסגל בקיץ האחרון כשחיברו אותם ביחד. אחרי כל אלה - תמיר בלאט צפוי להתברר כרכז הטבעי היחיד בסגל של עודד קטש, שמצידו ייאלץ לאלתר בכל יתר דקות המשחק כל עוד לא יצורף רכז נוסף שינסה לעשות סדר בבלאגן.

קנדריק בגלקסיה אחרת
ווקר סיפר בעצמו על כך שמבחינתו ההגעה של קנדריק נאן היתה אחד מגורמי המפתח להחלטה שלו לתת צ'אנס ליורוליג. "הכל התחיל בזכות קנדריק", סיפר על שותפו לשעבר בלייקרס שכיום הפך לגארד הקטלני ביותר ביבשת. נאן השתלט על היורוליג בטוטאליות שנדיר לראות כמותה, טוטאליות שמטשטשת את העובדה שכמו ווקר, גם תחילת הדרך שלו ביבשת הישנה הייתה לא פשוטה בכלל. בדומה לווקר, נאן הגיע לאירופה כשם גדול, עם הייפ עצום, ציפיות בשמיים וספקנים שהמתינו לנפילתו. בדומה לווקר, גם הוא קיבל טיפול צמוד משחקני היריבה שסימנו אותו כמטרה מיוחדת לפני כל משחק ובדומה לווקר גם הוא בתחילת דרכו באירופה אמנם הצליח לייצר נקודות, אבל ביעילות רעה למדי.

ב-13 משחקי הירוליג הראשונים שלו בעונת 23/24 נאן קלע 12.31 נקודות למשחק ב-38.7% בלבד מהשדה, מספרים כמעט זהים לווקר שבחצי העונה שלו בז'לגיריס רשם 13.6 נקודות למשחק ב-38.7% מהשדה. בשונה מווקר, נאן נשאר באירופה ובחצי השני של 23/24 כבר היה מספיק טוב כדי לטעון שהוא "שחקן ההתקפה הטוב באירופה", אמירה שגרמה ללא מעט גבות לקפוץ, אך התבררה כקונצנזוס ב-24/25 עם ממוצע פסיכי של 20 נקודות, 48.32% מהשדה ו-39.2% מהשלוש.

"אני רוצה להזכיר לכולם שבדצמבר 2023 נאן לא היה נאן שהוא היום", השווה טרינקיירי בעצמו כשנשאל על קשיי ההסתגלות של ווקר, "עם 85% מהדברים איתם הוא מתמודד הוא מתמודד לראשונה בחייו. הוא מתקשה לשחק נגד הגנה פיזית כמו פה, הוא לא רגיל שדוחפים ומחזיקים אותו. התפקיד שלי הוא לעזור לו להתרגל לזה". ווקר הוא כוכב גדול, כזה שיכול בתרחיש אידיאלי להפוך באירופה לכזה בסדר גודל של נאן. אלא שבניגוד לשותפו בלייקרס לשעבר, שהצטרף לקבוצה עם שמות גדולים וכוונות חד משמעיות עוד לפניו - לפחות בינתיים ווקר הוא כוכב בחלל לא ברור. סביב נאן יש גלקסיה שלמה, אבל מה יש סביב ווקר? בזה, לשם שינוי, השניים רחוקים מרחק שנות אור זה מזה.

התור של קטש
לטרינקיירי לא הייתה הזדמנות מלאה להשלים את התהליך עליו דיבר, ומי שבכל זאת קיבל הזדמנות לנצל את טבילת האש הקודמת של ווקר הוא עודד קטש. בזמן שגם הישראלי וגם מקבילו הם מאמנים עם זהות די ברורה, למאמן מכבי ת"א יתרון גדול על האיטלקי בכל הקשור לדינמיקה שהוא מפתח עם השחקנים שלו. אין הרבה מאמנים טובים מקטש בלגרום לשחקנים לשחק את הסגנון שלהם, כאשר גם שחקנים מורכבים בדומה לווקר הצליחו לקחת תחתיו צעד קדימה.

הדוגמה הטובה ביותר הוא כמובן ווייד בולדווין, שהגיע למכבי כשחקן עם מוניטין גבולי בלשון המעטה, וסגנון משחק שמקדש יכולת אישית. ביחד עם קטש, הצליח בולדווין לשלב את היכולות האישיות האדירות שלו במשחק הקבוצתי, מה שהוביל למהפך בתדמית האירופית שלו, מעבר לפנרבחצ'ה וזכייה ביורוליג כשהוא רחוק מהטייטל לו התרגל לפני כן ככוכב הקבוצה. ספק אם בולדווין היה יכול להשתלב בפנרבחצ'ה במשבצת בה השתלב מבלי לעבור תחילה בכור ההיתוך של קטש.

"שחקנים זרים עוברים בין מדינות, והם לא ירצו לשחק עבורך אם אתה צועק, צורח ויורד עליהם", סיפר בולדווין בראיון לעומרי מנהיים, "הם פשוט לא יגיעו שמחים לעבודה. עודד יוצר סביבת עבודה חיובית ככל האפשר עבור כולם, אני מעריך את זה יותר מכל דבר אחר". 

עכשיו, קטש מקבל לידיים שלו שחקן שינפץ גם את התקרה של בולדווין בכל הקשור לרמת הכישרון שלו. אם הוא יצליח להפוך את ווקר לאחד מאוהדיו הגדולים ביותר, להנות מחצי עונת השפשוף שלו בז'לגיריס ולהטמיע אותו בתוך הכדורסל האירופי - יתכן שמכבי תל אביב תהנה מאחד הגדולים ששיחקו אצלה אי פעם. אם זה לא ילך לכיוון הזה, אפשרות שנראית סבירה הרבה יותר לפחות כרגע, זה עלול להתברר כאחת מהמעברים הרועשים הכושלים בתולדות הצהובים. 

ווקר עצמו ניצב מול מבחן של ממש בקבוצה שנותנת לו מעמד בלעדי, מאמן של שחקנים ופתח להשתיק את הספקנים ולקבע מעמד של כוכב אירופאי שאולי יגרום לו לזנוח את סיפור ה-NBA כפי שעשה נאן. מכאן, זה כבר עליו.