תגיות: יורוליג
ככה נראית בראשיתבפוזשן הראשון של המשחק הראשון של ההופעה הראשונה של הפועל ת״א ביורוליג מאז בריאת העולם, ואסילה מיציץ׳, האיש ותג המחיר, עלה לזריקה מ-8 מטרים וקבר שלשה. זו הייתה הצהרת הנני כאן שלו למרחבי היורוליג, כשתג המחיר של 6 מיליון דולר לעונה לא הטיל את כובד משקלו על האמביציה שלו להראות שהוא חזר. הוא השתלט על המשחק ברבע השלישי, ובערך שעה וחצי לאחר השלשה הראשונה שלו, כשנותרו דקה ועשר שניות לסיום המשחק וברצלונה עשתה קולות של התקרבות והורידה לתשע הפרש, הפועל ת״א הייתה זקוקה לסל שיחתום את הסיפור. ומיציץ' שוב התייצב. הוא קיבל את יאן וסלי בחילוף. צליל חריקה נשמע מהפרקט. לרגע היה נדמה שהצליל הגיע מנעלי השחקנים המתחככים ברצפה אבל התברר שהוא הגיע מעצמותיו של וסלי. מיציץ׳ עלה לשלשה על הראש שלו כדי לסגור את הסיפור, והסיפור נסגר. רק כדי לפתוח את הסיפור של הפועל ת״א ביורוליג העונה.
מקסימום כשרון, מקסימום עמדותשתי השלשות הללו של מיציץ׳ היו הסוגריים בתוכן התייצבה הפועל ת״א של היורוליג. זו גירסה של קבוצת כדורסל שהיא חתיכת כאב ראש התקפי ענק לכל יריבה, וסיוט לכל עורך וידאו כשיש כל כך הרבה כיוונים מהם הצרה יכולה להיפתח מהם. הפועל ת״א מלאה בכל טוב התקפי, בעלת עוצמת אש מגוונת, עם שחקנים שיודעים גם לייצר, גם לקלוע, גם לפרגן (אלייז׳ה בראיינט עם 8 אסיסטים), גם לשחק את הפיק אנד רול וגם לשים הרכבים עם סייז שיפעילו גבוהים, ייצרו ריבאונד התקפה ומשחק מעל הטבעת. זו קבוצה שמי שבנה אותה הבין היטב שכדי להתמודד על מקום בפלייאוף בליגה הרצחנית והכשרונית הזו, חייבים לשפוך על המגרש כמעט בכל זמן נתון מקסימום כשרון במקסימום עמדות. אתמול היא סיימה עם 61% ל-2 נקודות, 54% ל-3 נקודות, 93% מהקו, ו-103 נקודות. זו לא הייתה הופעה יוצאת דופן שלה אלא טעימה מהפוטנציאל של חבורה שחקנים כשרוניים שמנוהלים על ידי מאמן מנוסה וחזק מספיק לנהל את זה בדרכו. יש שיאמרו שעם כישרון כזה בסגל איטודיס צריך פשוט לא להפריע אבל נדמה שזה בדיוק להיפך. הרוטציה, ההיררכיה ובחירת הפאנצ׳ים מחייבים מנהל חזק שמתווה כיוון ברור ולא עושה חשבון לאיש.
אינדיבידואליזם קבוצתימי שחשב שבגלל הכשרון ההתקפי הפועל ת״א תהיה חבורה של פרימדונות הגנתיות שמחכות בקוצר רוח להגיע להתקפה לא מכיר את איטודיס. אמנם הטיקט של הקבוצה אינו הגנתי אבל הפועל ת״א יוצרת לחץ על מובילי הכדור, מטפלת באגרסיביות בפיק אנד רול עם מעברים בכוח או עזרה וחזרה, יוצרת נוכחות הגנתית בצבע ומסוגלת לעמוד מול אורך יוצא דופן כמו מוסטאפה פאל וכשרון מתפרץ כמו קווין פאנטר. גם תומר גינת לא התרגש ונתן גוף לשנגליה. ברצלונה נראתה קצת כמו יריבה ששחקניה הם אטריות יורוליג מחוממות שמנסות לעשות סיבוב אחרון לפני פרידה, עם מאמן שהציג הרכבים מפוקפקים במחצית השנייה ולא השתמש בכל כוח האש ששנגליה, פאנטר, סטורנסקי וקלייברן יכולים לייצר, אבל זו עדיין היורוליג. והפועל ת״א הראתה שמוח הכדורסל שלה הוא אלייז׳ה בראיינט שהפעיל מצויין את דן אוטורו שגם רץ את המגרש במעבר וגם מתגלגל היטב בפיק אנד רול. בראיינט הוביל את הקבוצה בשיקול דעת לצד פראות חצופה של בלייקני (11 מ-11 מהקו) וג׳ונס (3 אסיסטים ו-4 איבודים) שמצליחים לייצר אינדיבידואליזם מתוך הקבוצתיות. דוקטרינת עופר ינאי לצבור נכסים של כשרון ולהעמיס אותם על הפרקט נראתה אתמול כמו רעיון מצויין עבור קבוצה בשנה הראשונה שלה שחייבת להשאיר חותם. וכל זאת ללא ים מדר, קבוקלו ואניס.
ביזנס לפני רומנטיקהזה אולי לא מנומס לקרוא לשחקנים בשר ודם נכסים, אבל הניתוק הרגשי הזה בין מקצוענים שעושים את העבודה שלהם על הפרקט לבין הסנטימנטליות ההרסנית מהיציע, היא בדיוק ההפרדה שהפועל ת״א זקוקה לה. אז המעטפת של הפועל ת״א אולי התרגשה מהבכורה ההיסטורית, והיו גם כאלה שציקצקו שיש עשרה זרים בסגל עם רק שני ישראלים שרק אחד מהם שיחק, אבל בשורה התחתונה האנשים על הפרקט ועל הקווים נראו כמו חבורה של מקצוענים שהעסק שלהם הוא לנצח משחקים ולא להיות רומנטיים. ואולי זה האתגר וגם ההישג הכי גדול של עופר ינאי - ללכת על הקו הדק שמנסה להכיל ולקבל את המערכת הרגשית של האוהדים (ללא הצלחה בינתיים), שעסוקים ברומנטיזציה שמובילה לבינוניות הישגית אם לא למטה מזה, לבין ייצור וניהול של מערכת עסקית שצריכה לקבל החלטות קרות שמביאות תוצאות היסטוריות.
ואין יותר היסטורי מאתמול בערב עבור הפועל ת״א. אבל כדי שזה יימשך, כתיבת ההיסטוריה הזו זקוקה ליציבות. וההתבטאויות האחרונות של ינאי מעידות בעיקר על זמניות. ינאי קישר בין הרצון והיכולת שלו להישאר לטווח הרחוק בקבוצה לבין קצב מכירת המנויים. הוא רמז על עזיבה אפשרית במידה ולא תהיה התגייסות של מרבית הקהל. הוא עשה בקרת נזקים והתנצל על העימותים הקודמים בניסיון להיכנס ללבבות של האוהדים, ואם לא ללב, אז לפחות לארנק. זה אולי תרגיל של מוכר הארטיקים בחוף עם ״אני הולך״. ואולי המשך ההצלחה ביורוליג ישתיק את הקולות המרדניים ורבים יצטרפו לעגלת ההצלחה. אבל אם חוסר הוודאות יימשך והפועל ת״א תהיה תלויה על בלימה כשכל פוזשן וכל קניית מנוי יכולים להטות אותה לתהום או לקרקע יציבה, ההיסטוריה שראינו אתמול תהיה הבלחה של כוכב שביט שנעלם אל החלל.
טראמפ לא עזרבינתיים, בצד העצוב של העיר, מוקירי הזכרונות מימיה הגדולים של מכבי ת״א נאלצו לצפות בהצגה של האדומים מהצד השני של העיר (או לפחות להתעדכן עליה) לפני שהם עוברים לעוד ערב מאכזב בצהוב. אבל רגע לפני, אלה הדברים שהם קיוו שיקרו לפני שמשחקי היורוליג יתחילו, טו סמולר דה השפלה: שאופ״א תרחיק את קבוצות הכדורגל הישראליות מאירופה והיורוליג יילך בעקבותיה, שהר געש באיסלנד יתפרץ ויכסה את שמי אירופה בענן אבק שימנע מכל המטוסים ביבשת להמריא או לפחות יסתיר את לוח התוצאות בפודגוריצה, שדונלד טראמפ יכניס סעיף לתוכנית השלום שלו שקבוצות כדורסל ישראליות שמשחקות בצהוב באירופה יתחילו עם 20 נקודות יתרון לפני תחילת המשחק. כל זה לא קרה. היורוליג התחיל עבור מכבי ת״א והאמת היא שהיכולת במשחקי ההכנה ושני ההפסדים לירושלים היו סימן מבשר להתפרקות טוטאלית מול אנאדולו אפס, אבל התפרקות לא הייתה. לכן אם אתם אוהדי מכבי אופטימיים חסרי תקנה שמנסים למצוא את החיובי בכל סיטואציה, תתנחמו בוודאי מחוסר ההתפרקות הזו. מהעובדה שמכבי הייתה תחרותית, שזו מילה מכובסת לפחות מוכשרת שאיכשהו מצליחה להסתדר. היא לא הייתה גרועה כמו שחשבו שהפוטנציאל שלה להיות גרוע. היא תוכל לגרד נצחונות, תקבל 70 אלף יורו על כל אחד מהם, על קבוצות מהשליש האחרון של היורוליג. אם אתם ריאליים, שלא לומר פסימיים, סימני האופטימיות האלה הם אסון עבורכם, דברים שהס מלהזכיר בתור אוהדי הקבוצה המעוטרת בצהוב. נדמה שעונת היורוליג הקודמת לא הסתיימה עבור מכבי ת״א, והיא נמשכת, זולגת לזירה המקומית ומהווה סיוט מתמשך של חוסר הצלחה.
לונלי ווקרבדקות לא מעטות אתמול, מכבי ת״א פגשה יריבה שבעה ונטולת תיאום, שקלעה 1 מ-12 לשלוש במחצית. אם היה משחק לעקוץ את אנאדולו, זה היה המשחק אתמול. הטורקים היו בשלים להפסד של חוסר מוכנות וחוסר חיבור אבל לא מול היריבה הזו. מכבי הציגה אנרגיות טובות והתלהבות של אנדרדוג שאין לו יותר מדיי מה להציע ברמת הכשרון והוא מנסה לחפות על כך ברעשים וצלצולים. אנאדולו הייתה זקוקה לכמה דקות איכות של ג׳ורדן לויד ורולנד סמיתס ברבע הרביעי כדי לסגור את הסיפור. זה מה שצריך כדי לנצח את מכבי ת״א הנוכחית, וזה לא הרבה. ברגעים האופטימיים של המשחק, מכבי ת״א הגיעה למרבית הפאנצ׳ים שלה בזכות פיק אנד רול עם רומן סורקין שמשך את הגבוה החוצה ואת מרבית תשומת הלב ההגנתית והשאיר מקום לדאוטין, קלארק והורד ליצור. גם בריסט הראה מהלכים נאים, וגם הפיק אנד רול של בלאט והורד עשה קאמבק. אם היינו מוסיפים למיקס הזה את היכולת של לוני ווקר להיות פקטור התקפי משמעותי, שלא לומר סקורר בלתי עציר, למכבי ת״א היה סיכוי לא רע לעקוץ אתמול. אבל כל הסימנים מעידים שיש סיפור עם ווקר. משהו שם מבעבע. ההיעדרויות מהאימונים, שפת הגוף, העלייה מהספסל אתמול, חוסר היכולת להשתלב במשחק ההתקפה.
ווקר שעולה מהספסל, טקטית, זה לא רעיון רע אם יש לך מספיק כוח אש ואתה רוצה לחזק את הסקנד יוניט שלך. אבל למכבי אין את זה ולכן נדמה שהסיפור הוא לא טקטי אלא עמוק יותר. ב-14 דקות אתמול ווקר זרק 6 שלשות, קלע אחת, לקח ריבאונד אחד, חטף שלושה כדורים וביצע עבירה אחת. על פניו, ברמת הציפייה והפוטנציאל, זו שורה סטטיסטית של שחקן שעסוק בעצמו או במחאה. אבל במבט עמוק יותר ראינו את ווקר עומד חלק מהזמן בפינה בזמן שבלאט ודאוטין מנהלים את ההתקפה, ומחכה שההגנה תתכווץ ממנו כדי לקבל את הכדור. לונלי ווקר. ובחלק מהזמן, כשהקבוצה כן עבדה בשבילו והוציאה אותו על חסימה כדי לבודד אותו או לייצר פיק אנד רול עבורו, הוא ויתר על הכדור ומסר אותו להורד או חזרה לדאוטין. מוזר מאוד. מול קרית אתא ווקר הראה אנרגיות ונחישות ואתמול נראה כבוי. ועכשיו עם הפציעה לך תדע לאיזה כיוון זה יילך (פציעה שהגיעה כחלק מההמתנה שלו בפינה). אבל אם הפציעה לא חמורה והוא יחזור בקרוב, העניין הזה חייב להיפתר. קטש חייב לעזור לווקר כדי שווקר יעזור לקטש, ולהיפך. מכבי ת״א זקוקה נואשות לווקר בריא בראש ובגוף. יחד איתו מכבי ת״א היא קבוצה יורוליג מהחלק התחתון, בלעדיו, פצוע או מחכה בפינה, היא אלבה ברלין על גדות הירקון.