דירוג: היריבויות הגדולות בספורט הישראלי

רגע לפני הדרבי התל אביבי ההיסטורי על במת היורוליג, זה הזמן לדירוג המלא. שנאה אמיתית, היסטוריה שלעתים חוצה את גבולות הספורט ומאבקים בלתי נגמרים על המגרש. מי בפסגה?

אבישי סלע
אבישי סלע   07.10.25 - 19:16

תגיות: הפועל תל אביב, יורוליג, מכבי תל אביב

Getting your Trinity Audio player ready...
(אלן שיבר)
(אלן שיבר)
עוד מעט, יירשם פרק חדש ומפואר בתולדות הדרבי התל אביבי בכדורסל. היריבות שהחלה עוד לפני קום המדינה, בין הצהובים לאדומים בעיר העברית הראשונה - המשיכה לסדרות הפלייאוף הסוערות של שנות השמונים והתשעים (ולסדרה "האגרוף"), מגיעה כעת לשלב חדש - השלב שבו שתי הקבוצות נפגשות בליגה של הגדולים, ביורוליג.

בהיפוך מוזר של ההיסטוריה, הפועל ת"א של עופר ינאי הפכה להיות הקבוצה הבכירה יותר - עם סוללה של שחקני חיזוק מרשימים, מאמן על על הקווים ומעל הכל - כסף, והרבה. דווקא מכבי, ששנים שלטה בכדורסל הישראלי ללא עוררין, מגיעה לפחות לדרבי הזה בעמדת חולשה.

לכבוד המאורע, החלטנו לנסות ולבחון את היריבויות הישראליות - לנסות ולבחון מהי היריבות הגדולה ביותר, נכון לעכשיו; ועד כמה רחוק מגיעה היריבות בין הצהובים לאדומים בדירוג הזה.

אז קודם כל, ניכנס לשאלה כיצד מודדים יריבות גדולה. בעיניי, יש שלושה מדדים אובייקטיבים - שנאה בין הקהלים, היסטוריה ספורטיבית ורלוונטיות נכון לשעה זו (כלומר, עד כמה שתי הקבוצות התחרות ביניהן על תארים בשנים האחרונות). ואחרי שסיכמנו את זה, בואו נצא לדרך - אזכורי כבוד, ולאחר מכן ששת היריבויות הגדולות.

אזכורי כבוד:
בית"ר ירושלים - בני סכנין (כדורגל): שנאה יוקדת בין שני הקהלים, רקע פוליטי מאוד ברור, אבל מעט מאוד כדורגל.
מכבי פ"ת - הפועל פ"ת (כדורגל): דרבי עירוני סוער שחם עד היום, אבל רחוק מהצמרת ומהתארים כבר עשרות שנים.
מכבי נתניה - הפועל ב"ש (כדורגל): אירוע שהחל מהספורט והפך לשנאה יוקדת, אבל יחסית נטול היסטוריה.
הפועל מרמורק - מכבי שעריים (כדורגל): שנאה בוערת בין שתי שכונות של אותה העיר, אבל ברמה הספורטיבית - לא באמת שם.
מכבי חיפה - הפועל חיפה (כדורגל): דרבי עירוני חם, שגם הצליח להפתיע ברמה הספורטיבית - אבל בגדול, אין בו תחרותיות אמיתית.
אזכור של כבוד (אלן שיבר)
אזכור של כבוד (אלן שיבר)
במקום ה-6: מכבי ת"א - הפועל ב"ש (כדורגל)
ברמת השנאה, צריך להודות שאין שם איזה רקע יוקד מדי (אם לא סופרים את ההתנשאות של תל אביב על באר שבע); אבל ברמת ההיסטוריה והרלוונטיות - זה בהחלט קיים. ב"ש ומכבי ת"א בשנים האחרונות הפכו למתחרות קבועות על התואר, בעיקר באמצע העשור הקודם - אבל גם בעונה שעברה, במאבק אליפות שהוכרע ממש בקו הסיום. אז למה רק מקום שישי? כי בסופו של דבר, מעבר לעשורים האחרונים, אין שם רקע גדול מדי - ובעיקר, האנטגוניזם בין הקהלים לוקה בחסר.

במקום ה-5: בית"ר ירושלים - הפועל ת"א (כדורגל)
היריבות הכי בוערת ברמה ההיסטורית - כזו שיושבת על כל השסעים בחברה הישראלית: ימין מול שמאל, מזרחים מול אשכנזים, מסורתיים מול חילוניים, אפילו היחס למגזר הערבי נמצא שם (קבוצה שמסרבת לקבל שחקנים מהמגזר, לעומת קבוצה שתמיד שחקנים מהמגזר - מג'ימי טורק ועד סלים טועמה - קיבלו בה הזדמנות). יש לה גם היסטוריה גדולה על הדשא - מהפצצות של משה סיני שחירבו לבית"ר אליפות ב-1984, דרך מאבק האליפות (והשרוכים) של 1998, ה-15.5.10 והדאבל בטדי בדקה ה-93 - אפילו עד הגול של עומרי אלטמן, ממש לא מזמן. אז למה רק מקום חמישי? כי בסופו של דבר, מאז גמרי הגביע של סוף שנות ה-2000, שתי הקבוצות לא ממש התחרו על תארים (עם כל הכבוד לגמר גביע הטוטו המתקרב). יש מגמת עלייה בשני המועדונים, אבל עוד לא מספקת.

במקום ה-4: מכבי ת"א - הפועל ירושלים (כדורסל)
לא בכדי, היריבות שקונתה "הקלאסיקו של הכדורסל הישראלי". עד ההתעוררות של הפועל תל אביב, הפועל ירושלים - מאמצע שנות התשעים וממש עד השנים האחרונות - היתה הקבוצה היחידה שניסתה להוות אלטרנטיבה מתמשכת למכבי ת"א הגדולה. מאז עונת 1995/96, שתי הקבוצות נפגשו בגמר הגביע לא פחות מ-13 פעמים (כולל שלושת הגמרים האחרונים), ועוד שבע פעמים בגמר הפלייאוף על האליפות (בצורותיו השונות) - כולל ממש לא מזמן, בגמר שלא הוכרע בגלל המלחמה עם איראן. בקיצור, לפחות היסטורית - היריבות הכי גדולה בכדורסל שלנו. אז למה רק מקום רביעי? בגלל אלמנט השנאה בין הקהלים, שקצת ירד בשנים האחרונות; המתח בין ההנהלות כמעט לא קיים (בניגוד לאמוציות שמעורר עופר ינאי), יש כאן יריבות ספורטיבית טהורה - בלי הרבה דם רע. בניגוד למה שנראה בהמשך.
מעברל ספורט (אלן שיבר)
מעברל ספורט (אלן שיבר)
במקום ה-3: מכבי ת"א - הפועל ת"א (כדורגל)
בסופו של דבר, קשה להתעלם מהיריבות הגדולה הזאת. מבין הדרבים העירוניים (עם כל הכבוד לפ"ת, חיפה או ירושלים) - זה של העיר העברית הראשונה הוא העמוק ביותר. למרות שאין פה פערים סוציו אקונומיים או פוליטיים, האיבה בין שני הקהלים היא כנראה הגדולה ביותר במצעד הזה. לכך מתווספת גם היסטוריה של מאבקים על המגרש - ורגעים גדולים; מהיד של גילי לנדאו בגמר הגביע 1983, הגמר של 1994 והניצחון הצהוב - וגם הרגע הבלתי נשכח בגמר 2021, עם פסילת השער של שי אייזן שעד היום מעוררת מחלוקת. כל משחק ביריבות הזאת תמיד מדליק את בלומפילד - על שני צדדיו, והרגשות באוויר תמיד הופכות אותו לשובר קופות.

אז למה רק מקום שלישי? בגלל אלמנט התחרות, שנעדר. בשנים האחרונות, הקרב בין מכבי להפועל - לא קיים ברמת התחרות. הפועל לא ניצחה דרבי מאז אפריל 2014 (יותר מ-11 שנים עברו), כולל תבוסות גדולות (שלוש פעמים 5:0 למכבי, למשל). רקע יש, שנאה יש, אבל תחרותיות - קצת פחות.

במקום ה-2: מכבי ת"א - מכבי חיפה (כדורגל)
היריבות שאומרת: פאק פוליטיקה, בוא נדבר ספורט. אין כאן היסטוריה חברתית, מעמדות, מפלגות - כלום. רק יריבות ספורטיבית טהורה ובוערת - כמו שכתוב בספר. מכבי ת"א ומכבי חיפה פשוט היו שם על התארים - כמעט בכל עונה. יריבות שהחלה בשנות ה-80 (עם העלייה של המועדון הירוק) אבל הפכה לפייט גדול - שתמיד הופך כל משחק ביניהן לחוויה. תשע פעמים מאז 1984 אחת מהקבוצות זכתה באליפות על חשבון רעותה, ויש גם היסטוריה במפגשים ביניהן - ה-0:5 של הירוקים ב-1994, ה-3:4 של הצהובים עם יונתן כהן ב-2020, המהפך של דין דוד, החמצת הפנדל של רוסו ב-2002 - זה היה חלון הראווה של הכדורגל הישראלי בשנים האחרונות, בין שתי קבוצות שחילקו ביניהן את שבע האליפויות האחרונות של ישראל.

אז למה רק מקום שני? האמת היא שזה היה בנקודות, אבל נדמה לי שמה שהוריד את היריבות הזאת זה הרקע ההיסטורי. בסופו של דבר, היו כאן רגעים ספורטיביים מרשימים - אבל אין כאן שורשים של אמת. שנאה בהחלט קיימת, אבל לא קיימת כמו היריבות שתתפוס את המקום הראשון.

במקום הראשון: מכבי ת"א - הפועל ת"א (כדורסל)
היריבות שמסמנת את כל התיבות - רקע היסטורי? כנראה הכי עמוק שקיים, בין יהדות השרירים של נורדאו ל"ספורט לאלפים" של ההסתדרות. שנאה? אי אפשר לכמת את כמות האמוציות שעוררו שתי הקבוצות אצל היריבות שלהן: שמעון מזרחי המיתולוגי מצד אחד, ועופר ינאי הטרול (על פי הודאתו) מהצד השני. היסטוריה ספורטיבית? קשה לחשוב על יריבות שהוציאה מתוכה מפגשים יותר זכורים בכדורסל הישראלי - הניצחונות באוסישקין בשנות השמונים והתשעים, הסדרה של 1992/93 (וסדרת הדוקו שנוצרה עליה), ה-25 הפרש של הפועל באוסישקין 2004, ה-50 הפרש של מכבי שנה לאחר מכן ועד הגמרים הסוערים של השנים האחרונות - שהלכו עד השנייה האחרונה.

ובעיקר, היריבות בין מכבי להפועל בכדורסל היא היריבות שהכי חיה עד היום הזה. העלייה של הפועל, בעזרת היכולות הכלכליות של עופר ינאי, ייצרה מצב ייחודי בספורט הישראלי - שתי קבוצות ישראליות שנפגשות במסגרת אירופית בכירה. נכון, זה לא יהיה בתל אביב (עד כמה שזה מצער וכואב), אבל עדיין יש כאן מפגש בין האימפריה הצהובה ששלטה בכדורסל הישראלי שנים כה ארוכות, לבין מי שראתה בעצמה כאלטרנטיבה המובהקת - כהפך הגמור ממכבי. זו היריבות המושלמת - כזו שכוללת בתוכה עבר, עתיד ובעיקר הווה רווי אמוציות, שנאות, כעס ואושר. היריבות הכי גדולה שיש.