מחוקים משלה: הניצחון ההיסטורי של מכבי

עודד קטש נתן נוקאאוט לאיטודיס, בלאט שיתק את מיציץ', ווקר ודאוטין התעלו על בלייקני ובראיינט. מכבי ת״א שנראתה כמו קבוצה מחוקה מול פריז, הצליחה למחוק את היתרון התקציבי והאיכותי של האדומים ולנצח דרבי היסטורי. קרמר מסכם דרבי צהוב

דורון קרמר
דורון קרמר   09.10.25 - 11:12

תגיות: הפועל תל אביב, יורוליג, מכבי תל אביב

Getting your Trinity Audio player ready...
(צילום: אלן שיבר)
בשקט נפשי של מישהי שכבר אין לה מה להפסיד, עם מעט כישרון וחיבור אבל עם מורשת עתיקה של ניצחונות, בניגוד לכל ציפייה או הערכה, מכבי ת״א ניצחה את הדרבי ההיסטורי הראשון ביורוליג.

זו לא הייתה רוח המועדון, הרי לוני ווקר וג׳ף דאוטין נמצאים בת״א דקה וחצי. אלו לא היו רוחות יד אליהו, הרי המשחק היה בסופיה, לעיני קהל שרובו אדום או בולגרי. אלא היה זה נוקאאוט טקטי בקרב בין המאמנים ובעליונות רגעית, מפתיעה, ברמת הביצוע וההוצאה לפועל של השחקנים בצהוב שקלעו ב-58% לשלוש וסיימו עם 24 אסיסטים.

מול קבוצה מוכשרת ועשירה יותר, מכבי ת״א, שנראתה במשחק האחרון מול פריז כמו מבוכה מבוהלת, הייתה מהודקת ומדויקת, התחילה בהפתעה טקטית ומפתה עם המאצ׳ אפ ההגנתי של תמיר בלאט על מיציץ׳, וסיימה בהתפוצצות התקפית של ג׳ף דאוטין, האיש שהפרצוף שלו היה תלוי על הפוסטר עליו נכתבו כל הטעויות שביצעה מכבי ת״א בבניית הסגל שלה.

הנה כי כן, מכבי ת״א מנצחת דרבי היסטורי כשבלאט הוא פקטור הגנתי משמעותי (ולא רק) מול כוכב יורוליג שחיסל את ברצלונה ואנאדולו, וג׳ף דאוטין, שנראה עד עכשיו כמו אחד שסיפור היורוליג גדול עליו, הוא גו טו גאי שמחסל את היריבה בכדורסל שכונתי של יכולת אישית. אין דבר מענג יותר מאקסיומות שמתפוררות לנו מול העיניים. חוץ מאחת: ת״א, גם אם הייתה אתמול בסופיה, עדיין צהובה.

מלכודת דבש ושמה בלאט
רבות דובר על הקבעונות של עודד קטש. כיצד הוא מתקשה לעשות את ההתאמה לכדורסל של אנדרדוג, לשלוף הפתעות ולהוציא יותר מסך חלקי הסגל, גם אם הוא חלש ברובו. אתמול, ההצבה של תמיר בלאט על וסיליה מיציץ׳ הייתה בדיוק ההיפך מכך. 

במחשבה ראשונה נדמה היה שמדובר באקט התאבדותי. מה לבלאט ולעצירת סופרסטארים? בפועל, זה התברר כמהלך מבריק, אחת משרשרת החלטות (החמישייה שהתחילה את הרבע הרביעי, ניהול החילופים ברבע הרביעי) שהעניקה לקטש את הניצחון אתמול. רבות גם דובר על המחסור שיש למכבי ת״א בעמדה מספר אחת. 

המחסור הזה עדיין קיים. אבל אתמול תמיר בלאט נתן את אחד ממשחקיו המופתיים ביורוליג. בניהול המשחק, בצבירת הנקודות, בסלים חשובים ובהגנה. קטש ובלאט טמנו למיציץ׳ מלכודת דבש שגרמה לו לנסות ולנצל את היתרון הפיזי שלו, אבל בלאט נותר איתן. באחד הפוזשנים, בלאט, עם מרכז כובד נמוך וקירבה סנטימטרית לרצפה, חטף את הכדור ממיציץ באקט שסימל את כל המצ׳ אפ ביניהם. יחד עם קצת מזל. כי מיצ׳יץ׳ אמנם הגיע לנקודות בהן היה לו יתרון פיזי אבל החטיא. 

הוא קרא לפיק אנד רול כדי להשאיר מולו את רומן סורקין, שהשתדל להימנע מחילופים, אבל בלאט רדף אחריו, הצליח לאסוף אותו ולהוציא אותו מקצב ניהול המשחק. כשמיציץ׳ נותר עם סורקין, הוא הרגיש הקלה.

אם ראינו בשני המשחקים הראשונים ביורוליג את מיציץ׳ משתלט על המשחק אחרי מחצית ראשונה פושרת, הפעם בלאט מנע את זה ממנו. וכשבלאט ירד בסוף הרבע השלישי כדי לנוח ולהימנע מבעיית עבירות, חשבנו שהוא יחזור דקה או שתיים לתוך הרבע האחרון כדי שידיו הבטוחות ינהיגו את הקבוצה בדקות הסיום. אבל לג׳ף דאוטין היו תוכניות אחרות.
אחד ממשחקיו המופתיים ביורוליג. בלאט (צילום: אלן שיבר)
אחד ממשחקיו המופתיים ביורוליג. בלאט (צילום: אלן שיבר)
כאוס ושמו דאוטין
ג׳ף דאוטין נראה עד עכשיו כמי שלא מבין את משחק הפיק אנד רול של קטש. הוא לא נראה כמו רכז שיכול לעשות את הקבוצה טובה יותר, מיעט להגיע לטבעת, הקליעה לא הייתה יציבה וקבלת ההחלטות שלו הייתה מפוקפקת, באנדרסטייטמנט. במילים אחרות נשאלה השאלה: מה זה הדבר הזה? כל זה לא השתנה אתמול.

אבל ההתפרצות של דאוטין, שהתחיל את הרבע הרביעי עם סל על מוטלי, ואז עם אסיסט לליף, ואז עם 9 נקודות רצופות שהטיסו את מכבי ליתרון דו ספרתי הראו את סוג הכדורסל שמכבי צריכה ויכולה לשחק בהיעדר אלטרנטיבה אחרת. כדורסל פריזאי של כאוס וחוסר שליטה. כזה שקטש לא אוהב ולא מאמין בו אבל אולי הרבע הרביעי אתמול ישכנע אותו שזה מה יש ועם זה הוא אולי ינצח.

הוא התחיל את הרבע הרביעי עם קלארק, דאוטין, ליף, סנטוס וריימן - מה שנראה כמו חמישיית מקופחים שנבחרו אחרונים בספורטק. אבל ההרכב הזה ייצר לחץ הגנתי שסיפק חטיפות, המון בזכות לחץ של ג׳ימי קלארק על כריס ג׳ונס וידיים טובות של החייל האלמוני מארסיו סנטוס שגם סחט עבירות תוקף חשובות. הלחץ ההגנתי הזה שלח את מכבי להתקפות מעבר ויתרון מספרי שגרמו לאיטודיס לתסכול, להפועל לאבד את הראש ולדאוטין לייתר את הצורך להחזיר למגרש את תמיר בלאט. 

והיו גם את אושיי בריסט ולוני ווקר. בריסט מתגלה כסוג של ג׳יילן הורד מספר 2, שחקן עם עמדה לא ברורה שתורם כמעט בכל קטגוריה ויכול לעמוד מול גדלים וסגנונות שונים. הוא שיחק אתמול הכי הרבה במכבי (29 דקות) ונותן לה גם איום מבחוץ (2מ2 לשלוש) וגם יכולת ורסטילית בצבע (7מ8 מהקו). ולוני ווקר, האיש עם טכניקת הקליעה היפיפיה והעלייה מהמקום שאי אפשר לעצור. 

ווקר הוא אגו גדול שלעיתים יוצא משליטה כמו בטראש טוק מיותר עם איטודיס (שגם נתן לו עבירה טכנית ויכול היה לעלות ביוקר למכבי) ושפת גוף מזלזלת כשאלייז׳ה בראיינט זרק איירבול. אבל האגו הגדול הזה גם הפגין בטחון שנראה הזוי בראיונות לפני המשחק ונשמע כמו מישהו שמדקלם מנטרות של אמונה שחייבים להגיד רק כדי לצאת גבר. אבל ווקר באמת האמין בזה. וביכולת שלו להיות איש המטרה ולהוביל את הקבוצה התקפית. תוסיפו לידו עוד רכז איכותי ועוד סנטר משמעותי והוא יוכל להרים את מכבי ת״א מתחתיות שאול היורוליג.
מהספורטק - להיי-טק. דאוטין (צילום: אלן שיבר)
מהספורטק - להיי-טק. דאוטין (צילום: אלן שיבר)
באו להכריע, יצאו מוכרעים
התחושה שהפועל ת״א נתנה בשני משחקי היורוליג הראשונים שלה הייתה שבסופו של דבר  הכשרון שלה יכריע, אם תשפוך מספיק ממנו על המגרש. מישהו ימצא את הדרך להתפוצצות, אם זה מיציץ׳, בלייקני, בראיינט או ג׳ונס. וזה עדיין נכון. אבל אתמול הפועל קיבלה את מיציץ׳ כמו שהיא חשבה שהיא תקבל אותו אחרי היורובאסקט, כלומר כבד, הססן ולא מדוייק, כשגם איטודיס מבין את זה ונותן לו פחות דקות מהרגיל (21:51 דקות).

אבל ג׳ונס היה אתמול פחות טוב ממיציץ', לא הצליח לנהל את המשחק, להפעיל אחרים ואיבד כדורים בניסיונות לעשות ספליט בפיק אנד רול. לכן מיציץ׳ חזר ברבע האחרון. ולידו מוטלי עם תסמונת קדם וסתית, ידיים לא טובות ונטייה בעייתית לעבירות תוקף. אם יש ביקורת על ניהול החילופים של איטודיס זו צריכה להיות על ההתעקשות על מוטלי ולא על אוטורו (6 מ-6 מהשדה) שחזר 6 דקות לסוף. 

אבל בסופו של דבר איטודיס זרק את כל הכלים ההתקפיים שלו למגרש ברבע הרביעי וקיווה לטוב. לאחר המשחק הוא בא בטענות להגנה שלו, ואם לרגע נדמה ש-103 נקודות הן הוכחה לכך, כולל 31 נקודות ברבע האחרון, נדמה שזה קצת מטעה. 

איטודיס נתקל בהגנה צהובה לא אופייניתֿ, וההתקפה של הפועל נתקלה ברצף אירועים הגנתיים והתקפיים לא אופייניים למכבי שגמרו לו את המשחק: סנטוס סוחט עבירת תוקף ממיצ׳יץ׳ בלי ליפול בכלל, ואז דאוטין מג׳עג׳ע את בראיינט וקולע שלשה בדרגת קושי גבוהה.

אח״כ ויל ריימן סוחט עבירת תוקף תוך כדי ירידה להגנה מתומר גינת ודאוטין מביך שוב את בראיינט עם עוד שלשה של יכולת אישית. ואז סנטוס שוב מראה ידיים מעולות וחוטף לבלייקני בתגובה לפיק אנד רול, ומוצא את דאוטין לשלשה נוספת במעבר. ההתקפה של הפועל באה להכריע והייתה הסיבה העיקרית לכך שהוכרעה.
באו להכריע ויצאו מוכרעים. הפועל ת“א (צילום: אלן שיבר)
באו להכריע ויצאו מוכרעים. הפועל ת“א (צילום: אלן שיבר)
ביום שאחרי הדרבי
ביום שאחרי הדרבי הפועל ת״א תמשיך לשייט באזורים התחרותיים של היורוליג. מכבי, לצערה, עדיין עמוק בבוץ. בעולם שהיה עדיין מכביסטי היא הייתה מנצלת את חוסר שביעות הרצון של מוטלי בהפועל ומביאה אותו אליה. 

מוטלי, שהפך מכוכב יורוקאפ לרול פלייר ביורוליג, כולו משדר חוסר שביעות רצון, יכול להיות החתמת זהב עבור מכבי. בשנה שעברה הוא ברח להפועל בגלל המלחמה והוחזר בכוח, השנה חולץ מהסתבכות תעבורתית (ודברים נוספים) בבולגריה, אבל שחרור למכבי נראה בלתי מתקבל על הדעת. מכבי של פעם הייתה עושה את זה. כמו לבאן מרסר, כמו ראדיסב צ׳ורצ׳יץ׳. אבל הפעם עומדת מולה מכבי באדום והימים האלה חלפו. או שעדיין נותר להם איזה טריק בשרוול?

וביום שאחרי הדרבי, נדמה שמה שהכי היה חסר אתמול זה לצאת אחרי המשחק לאוויר של ת״א של תחילת אוקטובר, לגשם ראשון שעומד באוויר, להמולת הרחוב מסביב ליד אליהו, לפקק ביציאה, לנורמליות שאולי תחזור.