תגיות: יורוליג
קל מאוד לתקשורת הסל להיגרר לקלישאות. על פניו, עולם הכדורסל אמור להיות הגרסה המתקדמת של הכדורגל עם המון מונחים באנגלית, תרבות אמריקאית (בניגוד לכדורגל שמגיע ממדינות שבהן הרגש שולט), והמון דאטה.
אבל אמרתי "על פניו” כי בפועל לתקשורת הסל יש סט של אמונות שקשה לברוח מהן:"ישראלים מנצחים משחקים גדולים” - (בענף שרוב הזכיות בו לאורך שנים הגיעו מקבוצה שרוב שחקניה לא בדיוק היו צברים).אמונה בשדים ורוחות, קמעות ואמונות תפלות, תרבות של ניסים ("תבדקו כמה משחקים ברגל מוגדרים כנס וכמה בסל”).הגדלת תפקיד המאמן, עד כדי קלישאה ש"לאמן כדורסל זה קשה יותר מלהטיס מטוס קרב” (ספוילר טייס קרב זה קצת יותר קשה).אבל מעל הכול שולט הנראטיב.בכדורסל מאמינים יותר מדי בנראטיב: דוד מול גוליית, "אנחנו על המפה”, "כסף לא מנצח לב” (חחח), במכבי שנים שלט נראטיב ״הטוב באירופה״ עם הלהיטים - "המאמן הכי טוב באירופה”, "האולם הכי ביתי”, "השחקן השישי הכי טוב” ו-"המנהל הכי טוב”. הכול חייב להיות סיפור מוגדל בנראטיב עטוף בקלישאות.תקשורת הכדורסל היא תמהיל מוזר של אנליזה ודאטה מצד אחד, ואמונה יוקדת בקמעות וקלישאות מצד שני. בתוך זה הגיע השבוע הדרבי לראשונה ביורוליג וכולם ירדו מהפסים. בסוף, המסגרת לא משנה. גם בגביע בנדל הייתי מתרגש ואני לא היחיד, דרבי זה דרבי, ויש לו חוקים משלו (זה דווקא מושג שגנבו מהכדורגל).היה משחק.מכבי ניצחה.באסה לי.זה היה משחק לא רע. מותח, היתרון עבר מצד לצד, ובסוף מכבי עשתה מה שמכבי עושה וניצחה. כולם חשבו שהפועל טובה יותר, אבל מכבי שוב הצליחה להעצים את הדימוי של "אנדרדוג קטן ונחוש”, בסוף זה לא היה כזה פער. כאמור מכבי ניצחה ובאסה לי.
כוכבים גדולים חוזרים דרך החלטות אמיצותאם יש דבר שאיטודיס עושה כבר חודשים זה להתעסק אך ורק ביורוליג. הוא שיעבד מועדון שלם, גרר את כולם (חלק רצו להיגרר) להשקעה כספית לא הגיונית, והכל לטובת הפרויקט בסופיה.יש לי הרבה טענות על איך הסתיימה העונה הקודמת:הפועל, אחרי הזכייה ביורוקאפ, ריחפה על ענן בזמן שירושלים ור”ג רקחו "טרייד מוזר”. היא נרדמה בלי רכז זר, בלי ים, ובלי עומק בעמדות הפנים והפסידה אולי אליפות היסטורית.אבל דבר אחד ברור: את איטודיס מעניין היורוליג, בפער. המשחק השבוע היה ביורוליג. זלזול? לא נראה לי שהיה. מה שכן – היה משהו אחר, מטריד יותר.עד שבע דקות לסיום ראינו משחק שכבר ראינו. מכבי בעונה שעברה הובילה בלא מעט משחקים, איבדה יתרונות דו־ספרתיים, והגיעה לסיום קצרה, עייפה, מותשת מול יריבה טרייה ועמוקה שגמרה אותה בכמה דקות.זה כמעט קרה שוב: 74:74, מכבי בהרכב שני, בעיית עבירות, הפועל נראית טרייה ועמוקה יותר ובשתי דקות הכול התהפך. מכבי פתחה מבערים, סגרה משחק, וניצחה ב־13 הפרש.וזה בדיוק מה שמטריד. כי איטודיס בונה קבוצה שמבוססת על כוכבים שיודעים לייצר לבד, כאלה שיכולים להשתלט על משחק בכמה דקות. רק שהפעם, הכוכב המרכזי, ואסיליה מיציץ’, מישהו שהוא הרבה יותר משחקן, הוא הצהרה, הוא תעודת ביטוח ומפתח, פשוט לא שם.מיציץ’ הוא אולי השחקן הכי מוכשר באירופה, אבל כרגע הוא רחוק משם. לא נראה חד, לא נראה בכושר, לא נראה השחקן שהיה. זה מציב את איטודיס בפני דילמה קשה: איך בונים קבוצה סביב שחקן שעדיין לא הגיע לעונה? האם ממשיכים להאמין שהוא "יתפוס קצב”, או שצריך לשנות משהו לפני שיהיה מאוחר מדי?בשנה שעברה להפועל היה את בברלי, שהלך באמצע העונה, אבל עוד היה זמן לתקן. השנה, עם מיציץ’, זה כבר סיפור אחר. אין זמן, ואין מקום לטעויות.מנהיגות אמיתית נמדדת דווקא עכשיו כשצריך אולי לספסל, אפילו זמנית, את מי שאמור להיות השחקן הכי טוב באירופה. כי רק דרישות אמיצות מחזירות שחקנים גדולים לעצמם.נבחרת סרביה הפסידה על זה יורובאסקט. להפועל אין את הפריבילגיה הזו.
הכותב הוא חבר בפודקאסט "צבע אדום", פודקאסט אוהדי הפועל ת"א