תגיות: יורוליג, מכבי תל אביב
ההפסד האכזרי אתמול של מכבי ת״א הוא מסוג המשחקים שמאמנים ושחקנים רוצים לעזוב אחריו את המקצוע. משחק שבסופו אתה יושב בחדר ההלבשה, מביט על הרצפה, מניע את הראש שלך מצד לצד ולא מאמין שזה באמת קרה לך. אבל זה באמת קרה למכבי ת״א. במשחק מצויין שלה עד לדקות ההיחנקות, שבדומה לדרבי היא הראתה שהיא קבוצה עם רעיון, עם תרומה משמעותית מאגפים שונים של הסגל, ועם יכולת להתמודד מול קבוצת כשרון, גם אם שונה בגודלו ובעמדותיו מהפועל ת״א.
כמו בדרבי, היא זכתה להתפרצות הר געשית אינדיבידואלית של ג׳ף דאוטין שכמעט וסחף אותה לארץ המובטחת. ההפסד אתמול צורב בכל איבר בגוף של מכבי ת״א ואוהדיה, כי זה משחק שהיה בכיס, שהיה אמור למחוק את הבומבה שהיא חטפה לפני שלושה ימים. אבל החל מ-3 דקות לסיום אולימפיאקוס שלחה את ידה הארוכה לתוך הכיס של מכבי ושלקה ממנו את הניצחון. והראש של השחקנים הצהובים, היכן שלא יהיו כרגע, עדיין מתנועע מצד לצד בחוסר אמונה שזה קרה להם.
מה קרה שם?נדמה ששוחקו אתמול שלושה משחקים. המשחק הראשון הוא 37 הדקות הראשונות והמצויינות של מכבי. הרבה דברים טובים שהיא יכולה לקחת הלאה. המשחק השני הן 3 הדקות האחרונות בהן הייתה קריסה התקפית, הגנתית ומנטלית. בדקות הללו עוד סל או עצירה בצהוב, עוד החלטה של מישהו שייקח אחריות ויעשה מעשה, הייתה יכולה להיות ההבדל בין ניצחון להפסד. והמשחק השלישי הוא הפוזשן האחרון. ולמכבי ת״א של קטש, מסורתית, אין ממש רעיון מאורגן לפוזשן של כדור אחרון. אז נתחיל מהמשחק השני דווקא. מה היה שם בשלוש הדקות האחרונות?
דאוטין העלה את מכבי בשלשה של יכולת אישית (כמו מרבית השלשות שלו) מול חילוף עצל של דונטה הול ל-93:81. זו הייתה השלשה השישית שלו. ברצף. הוא באמת היה בלתי עציר ונראה היה שהוא סוחב את הקבוצה לניצחון. אולימפיאקוס, כמו קבוצה שיטתית ומאומנת יותר, המשיכה אל עבר שניים מהווקטורים ההתקפיים המרכזיים שלה, שהם סשה וזנקוב וניקולה מילוטינוב. לאורך כל המשחק מכבי התקשתה להתמודד מולם אבל בגלל שהתקפית היא שמרה על אחוזי קליעה גבוהים ועצרה יחסית את הגארדים של אולימפיאקוס, היא הייתה חזק במשחק. כבר אמר מי שאמר שגבוהים לא מנצחים משחקים. אבל הם בהחלט יכולים לעזור לנצח. בטח במשחק של שלוש הדקות האחרונות.
מילוטינוב סחט עבירה בלואו פוסט ואז לקח ריבאונד התקפה, שהורידו ל-8 הפרש, 2 וחצי דקות לסיום. באותם רגעים זה עדיין נראה כמו דימום קליל שתכף ייעצר עם איזו פעולה חיובית. אבל אז מכבי נתקלה באחת מהבעיות המרכזיות של הגארדים שלה ובחוסר היכולת שלהם להגיע לצבע. אולי זו הייתה עייפות, אולי המשך התקווה שזריקות ברמת קושי גבוהה ייכנסו. אבל ווקר ודאוטין התפשרו על שלשות קשות. תגידו שזו לא חוכמה להגיד את זה עכשיו על דאוטין אחרי 6 שלשות שהבחור קלע, חלקן בדרגת קושי גבוהה. זה נכון. אבל 2 הדקות האחרונות של משחק צמוד הם פלנטה אחרת. ובפלנטה אחרת מתנהגים בהתאם. ובפלוס 8 הפרש, מחפשים את הפעולה הבטוחה. זה נקרא שליטה בקצב. זה נקרא קבלת החלטות תחת לחץ.
זה לא קרה. גם לא בהגנה. מכבי התקשתה לאורך כל המשחק מול ווזנקוב ומילוטנוב ודווקא הסתדרה עם דורסי וניליקינה. אז אולימפיאקוס המשיכה ללכת לווזנקוב ומילוטינוב. ב-8 הפרש דאוטין ג׳וניור נרדם ברוטציה ולא נכנס עם הגוף לפני מילוטינוב ואולימפיאקוס כבר במינוס 6. פסק זמן. קטש חזר מפסק הזמן עם ג׳ון דיברתולומיאו במקום בריסט. ומה שיצא מהטיים הזה הוא דווקא חדירה לא רעה של דאוטין ג׳וניור, שבמקום לסיים בצבע הוציא לזריקה קשה לשלוש של ווקר, שהוחטאה. הגנת המעבר של מכבי עשתה הומאז׳ לתצוגה שלה מול ברצלונה וחטפה תוך 3 שניות שלשה מטייסון וורד. 93-90. המשחק נצמד למרחק פוזשן. דקה ורבע לסוף.
ווקר לקח אחריות, סחט עבירה וקלע רק אחת. זה נכון שכל אחד יכול להחטיא עונשין בכל מצב. וזה קרה לטובים ביותר. אבל לווזנקוב למשל, זה לא קרה אתמול. כי בפוזשן אחרי, במינוס ארבע, אולימפיאקוס הלכה לאחת מהתנועות היותר מועילות ויעילות שלה. זה התחיל בהנד אוף לסייד פיק אנד רול של ניליקינה ודורסי, שמקבל את הכדור והולך על פיק אנד רול מדורג של ווזנקוב ומילוטינוב. ואז מילוטינוב מתגלגל פנימה, ווזנקוב מתגלגל החוצה. ווזנקוב קיבל את הכדור מדורסי והרולטה האנושית שעונה לשם ג׳ף דאוטין ג׳וניור עשתה עליו עבירה לשלוש. ווזנקוב קלע את כל שלושת זריקות העונשין כי זה מה ששחקנים גדולים עושים במשחקים צמודים. בריסט חזר. עכשיו מכבי רק בפלוס אחד. וריח השתן בחיתול מתחיל לזלוג גם דרך מסך הטלוויזיה. 42 שניות לסיום. בריסט החטיא בחדירה על ווזנקוב. דווקא זריקה סבירה וקצת חוסר מזל בסיומת. עכשיו מכבי צריכים עצירה של משחק. אולימפיאקוס צריכים סל של משחק. אז היא הולכת שוב לסייד פיק אנד רול בין דורסי לווזנקוב. ודאוטין מקבל את דורסי בחילוף.
דיברתולומיאו מקבל את ווזנקוב שמתגלגל פנימה. ג׳ון די רוצה להעביר את ווזנקוב לבריסט. אבל בריסט לא רוצה לקבל אותו כי הוא מפחד מניליקינה בפינה. וסורקין בצבע, מפחד לעזוב את מילוטינוב. אז ג׳ון די פשוט עוזב אותו, ואדון ווזנקוב מקבל נגיחה לקרש סל. ואולימפיאקוס מנצחת את המשחק. במבט ראשון, שני ושלישי, שלוש הדקות האחרונות היו שערוריה של קבלת החלטות, רפיון הגנתי וחוסר תכנון התקפי. אף שריקה של השופטים לא הייתה טעות גבולית אפילו לחובתה של מכבי. מכבי לא קופחה על ידי השופטים, לא קיבלה עזרה מהמאמן שלה, ולא מנהיגות מהשחקנים שלה. גם תרגיל היימליך לא היה עוזר להיחנקות הצהובה אתמול.
ד״ש מסקוטי ווילבקיןאבל רגע. היה גם כדור אחרון. זה המשחק השלישי של המשחק אתמול. ולמרות ההלם של מחיקת ההפרש, למכבי עדיין היה סיכוי. קבוצות חפצות חיים חייבות רעיונות התקפיים מתורגלים עד דק לפוזשן אחרון של משחק צמוד. זה משהו כל כך בסיסי בארגז הכלים של כל קבוצה, שמעיד גם על השליטה של המאמן בקבוצה שלו, גם על הבגרות והמשמעת של השחקנים, וגם על מקוריות, יצירתיות ואומץ בכדור אחרון. זה מה שמאמנים נהנים להשוויץ בפני קולגות שלהם בהשתלמויות מאמנים. זה לא תמיד חייב להיגמר בסל ניצחון אבל זה כן חייב להיות מאמץ כן ליצור רעיון התקפי שיעמיד אותך בסיטואציה לנצח. אני לא יודע מה נאמר בפסק הזמן האחרון של קטש. ואני לא יודע מה סומן על הלוח.
יכול להיות שצויר שם תרגיל לכדור אחרון שהוא הרמברנדט של הפוזשנים האחרונים. אבל מה שקרה בפועל היה סקוטי ווילבקיניזציה של הפוזשן. כלומר לוני ווקר עשה מה שבא לו, שזה כדרור אין סופי, נטול תנועה, חסימות או הטעיה של השחקנים האחרים, שבסופו קליעה מאותגרת נטולת כל עוקץ על שני שחקנים. לא בטוח מה יותר חמור - זה שהוא לא עשה מה שסומן בטיים אאוט או שזה מה שסומן בטיים אאוט. אבל את השאגות היווניות היה ניתן לשמוע עד פיראוס.
נקודות לשימוראבל מכבי לוקחת גם הרבה דברים טובים מהמשחק הזה. היא באמת נתנה הצגה 37 דקות, בהם היא נראתה כמו קבוצה עם רעיון. עם היררכיה. עם כשרון נקודתי מתפרץ. מכבי רצה לא מעט להתקפות מעבר גם אחרי סלים שהיא קיבלה, ניצלה את הכבדות היחסית של אולימפיאקוס, ועבדה עבור העוגנים ההתקפיים שלה ווקר וסורקין. הם הצליחו לייצר נקודות מאזורי הנוחות שלהם, וסורקין אפילו ייצר כמה פעולות הגנתיות ששלחו אותנו לבדוק אם אין חמור לבן שעומד ליד הספסל הצהוב. סורקין הציג אינטנסיביות בהגנת הפיק אנד רול, ידיים טובות, הגנת טבעת, וזה היה אחד ממשחקי ההגנה הכי טובים שלו ביורוליג.
תוסיפו לכך את ג׳יילן הורד ששיחק כמעט 37 דקות, ואושיי בריסט שייצרו עבורה אתלטיות הגנתית שחנקה את הגארדים המובילים בצד השני. הורד היה גם מאוד מעורב במשחק ההתקפה, והתמודד היטב עם הסייז היווני. ומכבי קיבלה תצוגה ענקית פלוס פלוס של דאוטין, שנותן תחושה של הימור ברולטה באדרנלין גבוה כשהזריקה שלו נכנסת, ותהייה קיומית על מהות החיים כשהיא לא. אבל ההצגה של דאוטין תיזכר כהתפרצות הר געשית שהסתיימה במפח נפש. אם מכבי הייתה מתמודדת על הפלייאוף, אז בסביבות החודשים פברואר מרץ היא הייתה בוכה על ההפסד הזה. למזלה, היא לא תתמודד על הפלייאוף או הפלייאין ולכן ההפסד הזה כואב ברמה הרגשית אבל בסופו של דבר הוא יהיה עוד הפסד, אחד מני מרבים.
ספין או אמת?עדיין לא ברור כמה רציני המהלך לקניית אחוזי הבעלות של משפחת פדרמן על ידי משפחת ווילף. יכול להיות שמדובר בספין להרגעת והשתקת האוהדים. אבל אם יתברר כאמיתי, מדובר במהלך טקטוני מבחינה היסטורית. כל מהלך שיזרים דם חדש, אולי כסף חדש, רעיונות חדשים ואנרגיה חדשה, הוא צעד בכיוון הנכון עבור האימפריה לשעבר בצהוב.