אחרי ההפסד לפנרבחצ׳ה, הפועל ת״א הייתה זקוקה להזכיר לעצמה וליורוליג שהיא אולי הפסידה פעמיים לקבוצות הקרם דה לה קרם של היורוליג (לא, לא מכבי ת״א), אבל היא עדיין איכותית מספיק כדי לא להיגרר למחוזות מעמד הביניים של הליגה, שם שוחה לה בנעימות בינונית אולימפיה מילאנו של אטורה מסינה. היא עשתה את זה בזכות העומק האסטרטגי הבלתי נגמר שלה, שהכריע את מילנו תוך מחצית וקצת. ילדי סנטרכשקבוצות פוגשות את הפועל ת״א, הן עושות ספירת מלאי הגנתית כדי לבדוק מי יעכב את מיציץ׳, מי ירסן את בלייקני, ומי יתמודד מול בראיינט. אבל כשאנשי מילאנו הרימו את ראשם מטופס הסקאוט וממסך הוידאו, עמד מולם דן אוטורו וביקש מהם לחשוב גם עליו. אוטורו החזיר אתמול את הכבוד וההשפעה לעמדת הסנטר הנעלמת. זה שפעם היה האיש הגדול שמוסרים לו כדורים ומתפללים לטוב. שגארדים היו חגים סביבו כמו חגבים. אז במשחק שנשלט על ידי גארדים, על ידי קליעה מבחוץ, שטף, פיק אנד רול ועמדה ללא עמדה. אוטורו ומוטלי הזכירו לכולם אמת פשוטה שאם אתה גדול יותר וחזק יותר, אתה מכאיב יותר, ושעמדת הסנטר הדומיננטי בצבע עדיין חיה ובועטת, בטח ובטח כשאין גוף גדול בצד השני שיכול לעצור אותך. אוטורו עשה סלים מריבאונד התקפה, מתנועות של גב לסל, מתנועות עם פנים לסל וממסירות והתגלגלות בפיק אנד רול. הוא היה f-35 בשמיים נקיים ממטוסים. עצמותיו המקשישות של בריאן דאנסטון חרקו בניסיונותיו לעצור אותו ומילאנו הייתה נואשת לנוכחות של דווין בוקר וג׳וש ניבו החסרים. לאיטודיס לא היה אכפת. הוא המשיך להכאיב לה שוב ושוב, וכשאוטורו יצא, מוטלי נכנס והמשיך באותה עבודת קודש, כולל איום מבחוץ. לא לקח למילנו הרבה זמן עד שנכנעה לדן ויונתן, ילדי הסנטר. אלישעהפועל ת״א של העונה הקודמת, ועוד יותר הנוכחית היא קבוצה שקשה להתרגל לאיכות שהיא מייצרת. כמו תמונה מתעתעת, בכל פעם שמביטים מזווית אחרת, היא נראית טיפה שונה. אנטוניו בלייקני עלה מהספסל כשחקן התשיעי של הקבוצה. זה האיש שניצח את הדרבי, כן? מיציץ` הוא התפרצות געשית של דקות ספציפיות, ממטיר אש וגופרית ואז פשוט עומד שם, הושט היד וגע בו. בהגנה הוא נראה לעיתים כמו פריבילג שהעניין לא רלבנטי עבורו בכלל. מתחת לכל הכשרון הזה, יש גחלים לוחשות בשם אלייז׳ה בראיינט. מדד 23 אתמול, פלוס/מינוס 33, 89% ל-2, קלאס ואינטליגנציה, הגנה והתקפה, החבילה השלמה. בניצחונות כמו אתמול, כשחמישה שחקנים קולעים בספרות כפולות, כשהפועל ת״א מגיעה לקצב ההתקפי הנוח שלה שעומד סביב 100 נקודות, שהיא מורידה את מילנו ל20% לשלוש וכשעמדת הסנטר כל כך דומיננטית, יכולים לשכוח שיש מי שמנהל את כל העסק הזה. והאיש הוא אלייז׳ה בראיינט. ככל שהפועל ת״א תכיר את עצמה טוב יותר, כך היא תבין שהדקות האיכותיות ביותר שלה הן כשהאיש הזה מנהל את המשחק. האגדה כבר לא כאןיש הרכבים במילאנו הנוכחית שיכולים לייצר אמפטיה אצל הצופה הסביר והנייטרלי. מדובר בעיקר בהרכבי אנרגיה שכוללים את לאנדרו בולמרו הארגנטיני האנרגטי ולאנדרו טוטה הוונציאני, שנתנו תחושה (שקרית) של קבוצה עם שחקני בית שמשחקת מול קבוצת כוכבים של שכירי חרב. ההרכב הזה של מילאנו, יחד עם היצירתיות של שילדס וברוקס החזיר אותם למשחק לאחר פתיחה הססנית וכבדה, ונתן תקווה מקומית. אבל אטורה מסינה חשב אחרת. יש פסקאות שצריך להשיל את הנעליים לפני שכותבים אותן, אז הפסקה הזו נכתבת כשאני יחף: זקנתו של מסינה מביישת את נעוריו. האיש שהיה מדליק את החדר בהשתלמויות מאמנים ומסיבות עיתונאים, שהכריזמה והאוטוריטה היו נוזלים ממנו, שגרג פופוביץ׳ היה מביט עליו בעיניים כלות, שהכדורסל שלו היה יצירתי, חדשני, מקורי ומאתגר, כבר לא פוגע שנים. נשאר רק מבט חלול וזכרון עמום של מה שהיה בעבר. אגדת האימון האיטלקית הזו לא הראה גרם אחד של יצירתיות בהתמודדות שלו מול הפועל ת״א. אולי זה מתחת לכבודו להתנהל כמו אנדרדוג, אבל בפעם האחרונה שהיה אוברדוג, מאנו ג׳ינובילי עוד היה שחקן פעיל. מסינה פתח את המחצית השנייה באותו הרכב שפתח את המשחק ושם גם הפסיד אותו. הוא לא נתן קרדיט להרכבי האנרגיה שהחזירו אותו למשחק, אלא רק אחרי ששוב נכנס עמוק לבור. אבל מה אכפת לאיטודיס והפועל ת״א. בתחילת המחצית השנייה היא רצה ל-0:6 מהיר ומסינה לקח פסק זמן. אולי ספק ידיים, אולי נזף בשחקנים. אבל בתרגיל ששירטט ושוחק מייד לאחר פסק הזמן אוטורו חסם את גודוריץ׳, הפועל יצאה להתקפת מעבר ומיציץ` עשה סל ופאול. מסינה העיף את גודוריץ׳ לספסל, ככה יעשה לאיש ששבר לי את התרגיל, והחזיר את בלמרו. לאחר מכן דן האיום אוטורו חסם את שילדס, ויינרייט דפק שלשה והפועל ת״א כבר ב-0:12, לוח התוצאות התייצב על פלוס 16 לתל אביביים, ו-15 הדקות האחרונות הפכו לגארבג׳ טיים. האורות הפנימיים של מסינה, שחקניו, האוהדים בפורום של מילאנו, כבו. הפועל ת״א הציגה את הקלות הבלתי נסבלת של הפירוק. יאללה הביתהאנחנו מחזיקים אצבעות שמשחקי היורוליג יחזרו לארץ. הקהל המקומי הרוויח את החזרה הזו בשנתיים קשות של דם ודמעות. ההתעמתות וההתעמרות האירופאית בקבוצות הישראליות הן פרי נוסף של אנטישמיות שמאל אירופאית שחבר לאיסלמיזם צמא דם. הסלידה מדגלי אש״ף שמציפים את היציעים ואת הרחבות שלפני האצטדיונים כבר שברה שיאים. מי שלא רואה בדגל הזה, שהיה תפור למחבלי הנוחבה על המדים בשביעי לאוקטובר, את המקבילה לצלב הקרס הנאצי, חייב בדיקת ראייה. הפחדנות של ראש עיריית בולוניה לקראת המשחק היום מול מכבי ת״א באה לידי ביטוי בניסיונות להרחיק את מכבי ת״א במקום להתמודד עם הלבנט האיסלמסיטי שהשתלט לו על העיר. כל זה הופך ניצחון של קבוצה ישראלית בערי צפון איטליה כמו מילאנו או בולוניה, למתוק יותר. כל זה הופך אותנו לכמהים יותר לאולם תל אביבי מלא בדגלי ישראל, כן, גם במשחקים של הפועל ת״א.