אקס ז'לגיריס: "עדיין מתעורר מהנס מול מכבי תל אביב בלילה"

ממחוללי נס ז'לגיריס, טאנוקה בירד, נזכר: "לא הייתי צריך להישאר לריבאונד בזריקות של גוסטאס. יותר קל לזכות בלוטו מאשר שכל הדברים שקרו יקרו. שארפ? לא רוצה לחשוב על זה. סיוט"

מערכת אתר ערוץ הספורט
מערכת אתר ערוץ הספורט   08.04.26 - 14:16
Getting your Trinity Audio player ready...
היום לפני 22 שנים התרחש אחד הרגעים הגדולים ביותר בתולדות הספורט הישראלי, אירוע המכונה נס ז'לגיריס. אותו הקאמבק המפורסם של מכבי ת"א במשחק מול ז'לגיריס קובנה שהוביל לעלייה לפיינל פור ולזכייה ביורוליג במגרש הביתי.

את הצד של המנצחת אנחנו שומעים לא מעט. בכל ראיון עם כוכבי אותה הצגה - דריק שארפ, גור שלף ופיני גרשון, הם נזכרים בערגה. אבל דווקא את אלה שהיו בצד השני אנחנו ממעטים לשמוע.

בראיון ל-BasketNews לפני כ-5 שנים סיפר טאנוקה בירד, כוכב ז'לגיריס קובנה דאז ומי שזכור כשחקן שנכנס מוקדם מדי לצבע וסיפק לגור שלף ושארפ אפשרות לקלוע את השלשה שכפתה הארכה, את הצד שלו לאותו אירוע. 

"היינו קרובים מאוד להגיע לפיינל פור. בנאדם... זה היה יום כואב. לעולם לא אשכח את המשחק הזה", אומר בירד, "סאבאס (סאבוניס) היה מדהים כמו שהוא, שחקן ברמה MVP ביורוליג, הוא סחב אותנו כקבוצה. היינו ממש קרובים, אבל זה לא קרה. זה היה כמו סיוט. לפעמים אני עדיין מתעורר ואומר 'אלוהים'".

"כשחקן תחרותי, אני תמיד מרגיש שהייתי יכול לעשות משהו. מה שקרה.... היו כמה סיטואציות במהלך המשחק, אפשר להסתכל על הקלטת, אבל לעולם לא אשכח שניסיתי למנוע משאראס לזרוק והוא קפץ לתוכי. בדרך כלל זה כלום, אבל שרקו עבירה ואמרתי לעצמי 'מה לעזאזל?'. אני זוכר את זה, אני זוכר את העבירה על גוסטאס ובמצב רגיל לא הייתי צריך לחכות לריבאונד, אבל נשארתי למקרה שהוא יחטיא... הטעויות התרחשו והתחיל כדור שלג שנגמר רע. היינו קרובים, היינו בדיוק אם שהיינו צריכים להיות והפרטים הקטנים הכריעו".

"הפעם האחרונה שצפיתי בווידאו של זה היתה ב-2004. אני לא צריך לראות את זה יותר, אני מתעורר למראות של זה באמצע הלילה. זה סיוט".

"קרו 5 דברים ברציפות שלא צריכים לקרות, וכולם קרו", המשיך בירד, "כנראה שלא הייתי צריך להיכנס לצבע מוקדם, אבל זו היתה העבודה שלי. אני ועוד מישהו חיכינו לזריקות עונשין, והוא החטיא ואז חשבתי 'בוא ניקח את זה'... אני לא יודע, זה אחד מאותם דברים. הזריקה של שארפ? אני לא רוצה לחשוב על זה. היה קל יותר לזכות בלוטו מאשר שכל הדברים האלה ישתבשו באותו זמן".

"היתה שתיקה בחדר ההלבשה בסיום. כולם לא האמינו למה שקרה. 'אין סיכוי שזה קרה. זה באמת קרה?'. זה היה כואב, אבל אתה מתעורר ביום שלמחרת, אתה שם את הרגליים על הקרקע, ממשיך לחיות ולנוע קדימה. זה לא קל לחשוב על הדברים האלה, כי אתה מרגיש שאכזבת את החברים שלך. אבל בסופו של דבר צריכים לקום ולהמשיך".