לאורך ההיסטוריה קשה מאוד למצוא דוגמאות כמו טייריס רייס - מי שהגיע למכבי לעונה אחת בלבד חרט את שמו באותיות של זהב בספרי ההיסטוריה של הקבוצה בעונת 2013/2014 בה חווה הכל מהכל - קשיים שכמעט הובילו אותו להפלט החוצה והצלחות משוגעות ששינו את מסלול חייו מקצה אחד לקצה השני. כיום רייס עצמו מנהל את Trusted Legacy, פרוייקט ובו הוא מאמן שחקנים צעירים ומלמד מהידע ומהניסיון שלו את הדור הבא של הכדורסל.<br /><br />כעת <strong>רייס </strong>מביט לאחור ובהשתלמות מאמנים מרתקת לצד <strong>אבי אבן ויאיר שבח</strong>, ששימשו באותה עונה בצהוב כמנהלי מחלקת פיתוח השחקנים בקבוצה, חשף את הסיפורים שלא סופרו מאותה עונה בלתי נשכחת.<br /><br /><strong><span style="color:#0000ff;font-size:x-large;">"התלבטנו בינו לבין מלקולם דילייני"</span></strong><br />רייס הגיע למכבי לאחר עונה מעולה בבאיירן מינכן, אבל לאחר שמכבי תל אביב החליטה לחשוב מחוץ לקופסה נוכח המגבלות הכלכליות. "גייסנו את ריקי היקמן שנה אחת קודם, והרגשנו שאנחנו צריכים עוד חתיכה אחת שתיקח אותנו לפסגה", סיפר שבח, "זה לא היה פשוט, בגלל שהיו מגבלות תקציביות. היינו צריכים לבצע מהלך גדול, היו כמה מועמדים, הרגשנו די בטוחים אבל ידענו שזה ידרוש הרבה עבודה".<br /><br />שבח המשיך וסיפר: "היו לנו דיונים בנושא, היו כמה מועמדים - בובי בראון, אוליבר לפאייט, קרטיס ג`רלס - הם גם היו מועמדים. אבל בגלל המגבלות, ניסינו להסתכל מחוץ ליורוליג ואחרי הרבה עבודה ודיונים הגענו לשני שמות - טייריס רייס ומלקולם דילייני. לא היו סטטיסטיקות אמיתיות בזמנו, הרגשנו שאנחנו צריכים למצוא את האדם הנכון מבחינה סטטיסטית ומבחינת אופי. חיפשנו מישהו עם יוסג` גבוה שמסיים פעולות התקפיות מגוונות ביציבות. טייריס התאים במובן הזה, הרגשנו בטוחים לגביו".<br /><br />אבן המשיך את שבח וסיפר: "כשאתם מחפשים פוינט גארד, זו משימה מיוחדת. אתה לא רוצה רק שחקן שיוכל לקלוע או ליצור, ידענו שטייריס יכול לעשות את זה. חיפשנו משהו אחר, חיפשנו משהו שונה מהבחינה האישיותית. אני הלכתי לבאמברג שנתיים לפני כן ואני לא זוכר את מי הגעתי לראות אפילו, אבל טייריס קלע באותו משחק 25 נקודות. אני זוכר שצפיתי במשחק הזה בשביל שחקן אחר, ואז חשבתי לעצמי `אולי הגעתי לבחור הלא נכון?`. אז התחלנו לעקוב אחרי טייריס, ואחרי שהבנו שזה הדבר הנכון עבורינו, קבענו פגישה עם טייריס".<br /><br />"בדרך כלל הפגישות האלה לוקחות איזה שעה או שעה וחצי, אבל התיישבנו לארוחת ערב ואחרי רגע הסתכלתי בשעון ועברו שלוש שעות", המשיך, "דיברנו ודיברנו, כל כך התרשמתי מהתשוקה ומהרעב של טייריס, זה לא משהו שרואים מכל שחקן. התקשרתי ליאיר ואמרתי לו `זה סגור`. השיחה השנייה הייתה לדייויד בלאט: `דייויד, יש לנו פוינט גארד`. דייויד בחור בררן, ואמרתי לו `זה הבחור שלנו`".<br /><br />רייס עצמו העלה את אותו הזיכרון ואמר: "זו הייתה הפעם הראשונה שגייסו אותי באמת. זה הרגיש כמו קולג`, מישהו בא לראות אותי ומתיישב איתי. בדרך כלל זה לא הולך ככה - דיברנו שלוש שעות ולא רק על כדורסל, גם על ערכים, על יכולות, על הרצון למצוא ווינרים, על רעב, על פרטים קטנים, על מה נדרש כדי להיות שחקן גדול. בדרך כלל זה לא קורה עם אנשים שאתה לא מכיר אפילו ובאים לעשות עליך סקאוטינג. היה שם משהו, לא ידענו שנתיישב 13 שנים מאוחר יותר כאן אבל ידענו שיש כאן קשר שנבנה. זה היה רגש מיוחד לקבל הכרה על ידי מכבי ת"א, מועדון היסטורי, במיוחד עבור בחור כמוני שרק ניסה להבין איך לפלס את הדרך שלו".<br /><br /><br /> <span style="color:#0000ff;font-size:x-large;"><strong>"ההתחלה הייתה קשה. בלאט ראה את המשחק בצורה שונה לחלוטין"</strong></span><span style="color:#0000ff;font-size:medium;"><strong><br /></strong></span>"טייריס תמיד היה מאוד מוכשר", פתח שבח, "הסטייל של המשחק שלו אז לא היה עד הסוף נקי. מה שהיינו צריכים לעשות ומה שעשינו זה להאט את טייריס - נשימה, תנוחות גוף, שליטה בגוף, עבדנו על זה 50% מהזמן בערך. זה לקח זמן, ועם הזמן ראינו את היעילות עולה. בכללי זה כנראה הדבר הכי חשוב עבור שחקן כדורסל - הקצב, אסור לשחק בקצב אחד, צריך לדעת איך להזיז את הרגל, איך לנשום נכון, וטייריס היה צריך לעבור דרך זה. תמיד היינו בטוחים שהוא יכול לעשות את כל המהלכים שיהיה קשה לעצור, וזה קרה ברגע שהוא הבין את עניין הקצב. אני מקבל צמרמורת מזה, אנשים לא מבינים עדיין שאפילו עם כל זה - זה עדיין לקח המון זמן, אני ואבי שיחקנו תפקיד משמעותי בזה. החזקנו את טייריס כשזה היה קשוח".<br /><br />בהמשך רייס אמר: "ההתחלה שלי הייתה מאוד קשה, במיוחד אחרי שסיימתי עונה מעולה בבאיירן מינכן. היה לי בטחון ושיחקתי בנבחרת מונטנגרו, הלך לי טוב. להגיע למכבי הביא איתו הרבה התרגשות וגם הבנה שיש הרבה ציפיות ולחץ, זה מה שקורה כשמשחקים בארגון כזה. זה דורש מאמץ, להיות פתוח לכל מה שקורה וזה לוקח זמן. אני למדתי, הייתי אולי הכי צעיר בקבוצה פרט לסילבן לנדסברג. ליד שחקנים שהיו ב-NBA, שזכו ביורוליג, זו רמה אחרת".<br /><br />"זה היה קשה", המשיך ונזכר, "אפילו להיות תחת בלאט, הדרך שבה הוא רואה את המשחק שונה לחלוטין מכל מי שהייתי לצידו. יש לו איי קיו ברמה גבוהה בצורה קיצונית, ואפשר לראות את זה בכל דבר שהוא עשה. הוא הגיע לאימון ואמר `יש לנו 72 דקות היום באימון`. אמרנו לעצמינו `מה?` והוא אמר `יש לנו את זה, את זה ואת זה - אם נעשה הכל בזמן זה יגמר תוך 72 דקות`. בסוף האימון הגענו לאמצע להפרד, ועברו 72 דקות".<br /><br />"אם אתה מאבד כדור או מפספס ברוטציה או משהו שהיית אמור לעשות על המגרש, כל דבר שקשור לפרטים כאלה - הוא שנא את זה", סיפר על המאמן, "האיבודים זה מה שפגע בי, אז לקח לי זמן להכיר אותו ומה הוא רוצה ממני וברגע שזה קרה הדברים התחילו להשתנות. היינו צריכים למצוא את המבט המשותף בין כולנו, וגם להכיר יותר אחד את השני. ידעתי מי אתם לפני שהגעתי, אז היה בסיס משותף שיכולנו להשען עליו".<br /><br />בהמשך התחבר לדבריו של שבח ואמר: "עבדנו על עניין הקצב כל כך הרבה כך שזה הפך לטבע שלי. זה עיצב את המשך הקריירה שלי, מה שעבדנו עליו באותה תקופה, היכולת שלי לקחת את הווידאו ואת התשובות ממנו ולבצע אותם על המגרש זה מה ששינו את מסלול העונה שלנו ולא רק אותה - את הקריירה שלי. זה עזר לי גם להיות יותר פתוח מחשבתית לקראת ההמשך. צריך שיהיה לך מספיק ביטחון ואגו כדי לצאת לשם ולנסות את הדברים שאתה לומד, הסשנים שלנו בווידאו ועל הפרקט לא רק שינו לי את העונה, הם שינו לי את הקריירה".<br /> "מה שונה בטייריס רייס? הוא ביקש סרטים של ספאנוליס"שבח נזכר בהתאקלמות של רייס בקבוצה ואמר: "טייריס בא אלי וביקש סרטונים של ספאנוליס, דיאמנטידיס ושאראס. זה היה שונה מכל שחקן אמריקאי אחר. אני לא הייתי רגיל לזה, זה לא משהו שלוקחים כמובן מאליו עבור שחקן אמריקאי, ידעתי שיש לו את הסקרנות הזו. זה היה רגע שבו ידענו שאפשר לקחת איתו את הצעד הבא"."רציתי לראות את אלו שלא הכרתי", אמר רייס בנושא הזה, "רציתי לדעת מה הם עשו כדי להצליח. הם שיחקו במשחק הזה כל החיים שלהם, רציתי לראות מה יוי, תאודוסיץ`, רודריגס ודה קולו וכל אלו עשו - רציתי לראות את זה, כדי לדעת מה אוכל לקחת מהם. ככה התאמתי את עצמי לסביבה וזה משהו שאני שומר עליו גם כיום כשאני מאמן את השחקנים הצעירים שלי עכשיו. אני מדבר איתם על מה הם צריכים לעשות כדי למקסם את עצמם במערכת הנוכחית שלהם, איך הם יכולים לחקור את מי שמסביבם, אני צפיתי בריקי היקמן משחק פיק אנד רול וניסיתי ללמוד. זה חשוב כל כך לדעת להתאקלם ולהכיר את מי שמצליחים והצליחו בסביבה הזו, השאראסים והדיאמנטידיסים. מה שהם עשו עדיין היה רלוונטי לי, תמיד צריך להיות תלמיד של המשחק".רייס המשיך ואמר: "אני ניסיתי לעשות מניפולציות למגן שלי - אז ניסיתי לעשות הטעיות זריקה, להשתמש בעיניים שלי, להשתמש ברגעים קטנים של מניפולציות שעושות הבדל. להיות גארד קטן ומהיר יותר מהיתר עזר לי לנצח דרך עבודת רגליים, שמתי את הגוף שלי במקומות שעזרו לי להשיג יתרון בדרך לטבעת. זה משהו שהייתי חייב, להסתכל על שחקנים כמו קית` לנגפורד וליישם צעדים שלו בצורה משלי זה הסיפור של הקריירה שלי - להסתכל על מהלכים של יריבים ולעשות אותם בדרכי. ידעתי שלא אוכל לעשות דברים כמו קובי בראיינט, אז תמיד רציתי ללמוד את השחקנים שהיו דומים לי ושידעתי שאוכל לקחת מהם משהו שאיישם בעצמי". "ואז קיבלנו טלפון מטייריס במחצית"השלושה המשיכו והעלו זכרונות, כאשר אחד היה יוצא דופן ולא שגרתי במיוחד. "זה היה רגע משמעותי כל כך", אמר שבח, "שיחקנו נגד באיירן מינכן והם יצאו לטראפים אחרי החסימות, הגבוה יצא גבוה על הגארד וזה היה תרחיש שלא ממש עבדנו עליו. ירדנו למחצית, היינו מתוסכלים ופתאום אבי פותח את הטלפון ומקבל שיחה - זה היה עמי ביטון. `מה הוא רוצה?`, אמרנו לעצמינו. הוא אמר שטייריס חייב אותנו מיד. אבי רץ לחדר ההלבשה. יש לכם מאמן מהגדולים שהיו והשחקן מבקש את מאמן היכולות האישיות שיגיע במחצית ויעזור לו. הוא התקשר לאבי, זה מדהים וזה הרגע שבו הבנו עד כמה התפקיד הזה יכול להיות משמעותי וכמה השפעה יש לך על השחקן. באותו רגע טייריס ממש היה זקוק לנו. זה היה סימן מדהים שעשינו משהו נכון".אבן המשיך וסיפר: "קיבלתי את השיחה מעמי ורצתי כמו בסרטים. רצתי כמו משוגע לחדר ההלבשה ובשבילי זה היה הפעם הראשונה שהבנתי שכדורסל זה לא רק עשה או אל תעשה כי מה שהיה צריך לעשות הוא להרגיע את טייריס ולהגיד לו שהכל בסדר, שאם הוא יעשה דברים מעט אחרת העניין סגור - וזה בדיוק מה שקרה. כששחקן צריך עזרה והוא מרגיש את האמון, הוא צריך אתכם. זו ההרגשה הכי טובה עבור מאמנים וזה היה רגע מדהים עבורי, מהרגע הזה ידעתי שאנחנו חזקים כל כך"."בשבילי הרגע במחצית נגד באיירן היה הוכחה לקשר שלנו ברגע אמת", אמר רייס, "זה היה רגע טהור וידעתי כמה עבדנו ביחד, מעולם לא עבדתי עם אף אחד כל כך הרבה. לא היה לי בראש אף בן אדם אחר שיתן לי את הפתרון לבעיה הזו מאשר אתם. חלק נוסף בזה הוא המודעות שהדברים לא הלכו לי טוב באותה תקופה, לא הלכו טוב בכלל. זה קרה לי נגד הקבוצה הקודמת שלי, שיחקתי נגד מלקולם דילייני שהוא אחד האהובים עליי ולא רציתי לשחק לא טוב נגדם. ברגע הזה שמתי את האגו בצד, ואמרתי `אני צריך תשובות`. לא היו אנשים טובים יותר מכם כי אני יודע מה עברנו ומה טיב הקשר שלנו, לכן התקשרתי".רייס המשיך ואמר: "לגרום לשחקנים לא להתבייש לבקש עזרה, זה דבר שגם עוזר בחיים. שחקנים יפגשו דברים כאלה בחיים, רגעים בהם צריך להשען על מישהו שיעזור להם וזה היה רגע אחד כזה בלייב. זה היה קיצוני, זה לא קורה הרבה, אבל זה קורה ויקרה. זה עזר לי להבין שיהיו רגעים כאלה גם חיים, הכדורסל הוא כמו החיים בפנטזיה - זה מגיע לסיום. היכולות שהשגת נשארות ומתורגמות גם לחיים עצמם. הרגע הזה עזר לי להבין שכשיש מערכת תומכת אתה יודע שאפשר להישען עליה. זה רגעים שהיו לי במכבי ואם אתה לומד מהם הם משנים את החיים". "זכינו ביורוליג וטייריס ביקש לראות וידאו""היינו בשמיים אחרי הפיינל פור, זו הרגשה משוגעת, אני בכיתי אחרי חצי הגמר נגד צסק"א", הודה שבח, "הייתי סקפטי לפני, ואני חושב שמהרבע השלישי אמרתי לעצמי `הבחור הזה (רייס) לא הולך לתת לנו להפסיד`. היינו בכזה היי ונחתנו בנמל התעופה בישראל. הגענו לישראל ופתאום אני מקבל טקסט מטייריס: `אפשר לצפות בווידאו?`. אמרתי לעצמי: `אתה צוחק עליי?!`. 99.9% מהשחקנים לא היו עושים את זה אחרי שהם זוכים ביורוליג. אבל זו המהות - הבנתי את המחויבות שלו".בהמשך רייס סיפר בעצמו על החוויה ואמר: "אי אפשר היה לדמיין את מה שהרגשנו אחרי הפיינל פור. בחצי הגמר כשוויקטור חריאפה איבד את הכדור בחצי הגמר אני לא יודע מה הרגשתי. רק רציתי לקלוע מהר ככל האפשר וזה כל מה שחשבתי עליו. אנחנו ידענו שצסק"א הייתה קבוצה אדירה מבחינה הגנתית. היו לה הרבה כלים, רצינו לתפוס אותם במעבר ולקלוע מהר, ידעתי שזה הדבר הכי טוב לעשות וידעתי שדווין סמית ואלכס טיוס יגיעו מאחורי וישלימו את העבודה גם אם לא אקלע בעצמי"."בלאט מאמן אגדי שידע איך לגרום לטייריס `להתבשל`", סיפר אבן, "ברגע שהכל התחבר הוא ידע לקחת אותו, לתת לו את הכדור ולתת לו להנהיג את הקבוצה - זו דרך מדהימה להוביל קבוצה כמאמן".לסיכום סיפר רייס: "זה מאוד חשוב שמאמנים יבינו שצריך לאפשר לשחקנים לטעות, לתת להם לחוות קושי מבלי לנסות להגן עליהם. אבי ויאיר היו יכולים לתת לי תשובה בכל פעם ולהגיד לי מה לעשות או לא - הם לא עשו את זה, הם נתנו את חלק מהתשובות ועוד כלים אחרים אבל הם נתנו לי להחליט. הם לא ניסו להגיד לי מה לעשות בדיוק, הם נתנו לי לבחור וזה מאוד חשוב להבין שלא צריך לשנות את השחקן, אתה שם כדי לעזור להם ללמוד על עצמם כדי לגרום להם להיות הגרסה המיטבית שלהם".