תגיות: הפועל ירושלים, ליגת האלופות של פיב"א
U Can’t See Meכו-לם אוהבים תרגילי התקפה. בגדול, כו-לם אוהבים במיוחד תרגילי התקפה תנועתיים. כאלו שבהם הכדור זז, ששחקנים חותכים עד שמתגלה איזשהי פירצה בהגנת היריב בדרך לכיבוש מפואר של הטבעת היריבה. עכשיו, בואו נדבר גלויות. כל הגנה, כולל כל הגנה, נחשפת ונפרצת. כל התקפה סבירה יודעת לייצר יתרונות מספריים. כל התקפה סבירה יודעת כיצד לכפות על יחידת השומרים שמולה לעזור, לחפות, לזנוח את העמדה המקורית. וגם לטעות. כדי לנצל את הטעות הזאת, את החיפוי הזה, את ההתקפלות הרגעית של ההגנה, צריכים קודם כל לזהות אותה ואחר כך להעניש אותה. כדי שכל הטוב הזה יקרה, ההתקפה קודם כל צריכה לראות את זה. ואולי, זאת כל התורה כולה של שיטת הדז'יקיץ'. הוא פשוט מסתיר. נדגים? היידה. זה ברינטון למאר. הוא אחלה שחקן. והיה לו פצצה של משחק אתמול, האמת, עם 21 נקודות. מצד שני, כאן אנחנו מדברים על היכולת לנהל התקפה. על למאר שומר כאן אור קורנליוס, שהוא איש לא נחמד. הוא מתנהג לא יפה. הקיצר, א.א.ק מריצה כאן חסימה של גבוה לגבוה.
מיצ'ל חוסם למיילס. אחלה. מאחר שירושלים שומרת את התרגיל, מוצא עצמו מיילס חופשי בצבע. ומרים ידיים. וגם מיצ'ל, החוסם, מסמן עם היד שרגע רגע, יש כאן איש חופשי. ולמאר רוצה למסור, באמת. אני בטוח. הבעיה היא שהוא לא רואה את כל הטוב הזה, כי הקורנליוס הזה, כמו הנודניקים שמרימים את הילד על הכתפיים בהופעה, פשוט מסתיר. ואז, בהיעדר ברירה, הוא מנסה ללכת לסל. ונתקל במייריס. ביי ביי.
בכלל, בואו ניתן כאן מילה על תופעת אור קורנליוס. כי עכשיו ברצינות, מאיפה בדיוק הגיע אלינו הבחור? כאשר חתם בקיץ האחרון בירושלים, זאת הייתה סוג של חותמת על חוסר היכולת של המועדון הזה, בקיץ הכי אפור שיש, להשיג שחקנים ישראלים בכירים. מהרגע שהתקבע בליגת העל, הראה לנו הבן של עונה אחת לא רלוונטית בבאר שבע; עונה אחת לא ממש מעניינת בנס ציונה; עונה של התקדמות משמעותית בגלבוע בעונה שעברה, אבל מבלי שהציג משהו שגרם למישהו ליפול מהכסא.
בדרך כלל, כששחקן מתקדם ממועדון סביר למועדון גדול, אנחנו מצפים לאיזשהי ירידה. למרבה התדהמה, קורנליוס משחק העונה את כמות הדקות הגבוהה ביותר שקיבל בקריירה שלו. דווקא בירושלים. האחוזים ל-2? חלשים. האחוזים לשלוש? סבירים. שאר הנתונים היבשים? אהה, שום דבר מיוחד. אבל התרומה לקבוצה? הכי מיוחדת שיש. הנה, קחו דוגמא. הנה, גם כאן, יושב קורנליוס על למאר. לאחר שהכדור זז ומגיע לקסנטופולוס, קורנליוס שומר על קשר עין גם עם הכדור וגם עם האיש שלו. ומוכן לעזור מול הטיפול ההגנתי הפחות מרשים של סמית' את הנקינס. ונכון, הוא לא מסתובב בצורה הכי מדויקת שיש. ונכון, יש כאן בעיית תקשורת מסוימת עם רנדולף. וכן, קורנליוס מגיע ומשיג עוד כדור לקבוצה שלו. כפיים.
שטח סגור63%. זהו אחוז ההצלחה של א.א.ק. בזריקות ל-2 נקודות במסגרת משחק מספר 2. אקיל מיצ'ל? 5 בפנים מתוך 7 נסיונות. היוונים, עם מאמן שממש דומה לאסי כהן ועם כדורסל ששואף אלי צבע, ניזונים מחיית רחבה כמו מיצ'ל, אחד שאוהב לחיות קרוב לטבעת. אחרי שניצח פעמיים את זאק הנקינס, אחד שאני מתלבט אם להעניק לו את הכינוי ז'ק, קיבל אתמול טיפול שהעלים אותו מהצבע. ושוב, במובן הכי מילולי שיש. כדי לקלוע קרוב לטבעת צריך להיות, פיזית, קרוב לטבעת. את זה לקחו ממנו אתמול האדומים, ומעשית השאירו אותו בלי כלום.
הנה פיק אנד רול קוניאריס ומיצ'ל, כחלק מפיק אנד רול ספרדי בלי פינה. כלומר, חסימה לכדור וחסימה לחוסם, כשהצד הקרוב פנוי. פליוניס הוא זה שחוסם על הגב של הנקינס, כדי לאפשר למיצ'ל לדהור פנימה. לדהור פנימה? שימו לב לבאמפ שמיצ'ל חוטף ממייריס, כדי לעכב את התנועה ולמנוע סל קל. בסוף, כשיש 4 צהובים בחוץ ו-1 מיצ'ל בפנים, הנקינס שולח אותו להביא לו איזה גירו קטן מבאירקטריס, נו, המסעדה שבכיכר מונסטרקי שבאתונה. חוקי? אולי. מצליח? ביג טיים.
תזכרו רגע את הטיפול הזה בצבע, כי אני רוצה להראות לכם עכשיו דוגמא נוספת. א.א.ק. רוצה ללכת כאן פנימה אל ינקוביץ'. רוצה? בכיף. כדי שזה יקרה, קסנטופולוס, 188 סנטימטרים של גארד יווני לא משהו קלאסי, צריך להתגבר על ידיים מושטות מעלה של ונה. כדי שזה יקרה, ינקוביץ' צריך לנסות ולהרגיע בפנים את אור קורנליוס. אין מצב. ושגב עוזר. ובראון מתייצב. ואין מצב.
9 קליעות ל-2 נקודות. 43%. שח.
נו טריצה פור יו13 שלשות ב-46%. דיברנו מקודם על הטיילת בצבע. עכשיו זמן להתייחס לטריצות הנוחות שהטילו יוונים בשבוע שעבר. למאר הפגיז, פליוניס פגע, מיילס הכאיב. אבל זה היה פעם, מזמן. כשהיא נאמנה לעקרונות ההגנתיים שלה פלאס מכירה ומתאימה עצמה, ירושלים באה לסכל גם את זה. הנה, קחו את זה בבקשה. מטרת התרגיל כאן היא לשחרר לקליעה את קני וויליאמס, האיש שאיננו אוחז בדרכון צ'כי כלשהו. לשם כך, הוא זוכה לחסימת עומק מאוריאולה, ספרדי שידע כבר ימים טובים יותר, עוד לפני שקבוצה מחוצפת מהצ'מפיונס ליג החליטה ללכת על הרגליים שלו בצורה לא מכבדת, לא נאה ולא יאה. על וויליאמס שומר רנדולף.
פייר? הוא לא עובר את החסימה הצורה הכי מדויקת שיש. תכלס, הוא די נתקע בה. תכלס, זה לא משנה, כי יש את איתי שגב שמגיע. ויש את ברנדון בראון שמחפה. ופתאום, מחסימה די מוצלחת, מרימה א.א.ק זריקה סופר קשה מול שמירה שהפכה להיות כפולה. החטאה, מסירה, 2 נקודות של שגב בצד השני. קונצרט.
5 שלשות ב- 17%. מט.
לא דיברנו על התקפהאין ממש טעם לדבר על התקפה כשקבוצה שומרת ככה. יש אנשים שמאמינים שבשנת 2023 הגנה כבר לא מביאה אליפויות. אני, באופן אישי, מכיר כמה כאלו. אם תיקח הקבוצה הזאת גם את התואר המקומי שעוד נותר, תוכיח שבתאוריה הזאת יש לא מעט חורים, בניגוד ל. מצד שני, ירושלים קלעה אתמול 91. 25 מהן של רנדולף, ה MVP הבלתי מעורער של הסדרה. אז אם בכל זאת רוצים לדבר ולהראות התקפה, אני רוצה לסיים ולהציג בפניכם את המהלך הכי קבוצתי והכי יפה, בעיני, של האדומים אתמול. כו-לם אוהבים תרגילי התקפה, נכון? אז הנה, קחו דוגמא ומופת לכדורסל קבוצתי. ואני לא ציני. חסימה אלכסונית של שגב לרנדולף, כדי שהוא ינוע פנימה (כשעל גבו איזה פטרופולוס). שיפור זווית של המוסר (קרינגטון) בעזרת כדרור. איתי שגב יורד למטה, לאזור הקרוי דאנקר'ס ספוט. קרינגטון מפנה לצד הרחוק. עכשיו יש רק רנדולף, פטרופולוס והאל הרחום והחנון. כדרור, כדרור, סיבוב ופיינל פור אדום הכי מוצדק והכי מגיע בעולם.
כמו ציפורהקאמבק האדום החל והמשיך כשהאורחת הפסיקה לנסות לנצח את הספרדים בנשק קונבנציונלי. זה פשוט מיותר. מצד שני, כשאנוואקו חוסם (פעם אחת) או לוקח כדור חוזר בהגנה (6 פעמים) ואז מטיח את הכדור הכי מהר והכי חזק קדימה, יש כאן סיפור אחר לגמרי. את השוורים אפשר לנצח עם ציפורים. מנפורד, למשל, היה אחלה של ציפור אתמול. שעפה ראשונה לצד השני, בעוד שאונוואקו ושות' משליכים חיש חש את הכדור לכיוון הכללי שלו. ופתאום בראון. זוכרים את משחק הגב לסל של טומיץ' והחברים במחצית הראשונה? אז פתאום, עם עזרה או בלי, עם חילופים או בלי, הפועל תל אביב מחזיקה מעמד. ובראון, שהוא אחד משומרי הגבוהים הטובים ביותר שראינו אי פעם, משך פעם אחר פעם את הכסא ושמט את הקרקע מתחת לגבוה עליו הופקד, כדי לקחת מהספרדים את האלמנט הכי בסיסי והכי חשוב במשחק ההתקפה שלהם. פתאום גם הדומיננטיות ההתקפית שלו חוזרת. ופתאום גם הקליעה. ופתאום, בעיקר לאחר השריקה האכזרית לעבירה החמישית של הסנטר, זיהינו גם את הבעת הפנים הזאת, המוכרת, של תנו לי את הכדור והמשחק. אם כבר חמישית של הסנטר, קיבלנו כאן מספר החלטות לא מובנות מאליהן של פרנקו, שניסה והצליח לעזור לקאמבק עם כמה ליהוקים שונים בעמדות הגבוהים. ופתאום תומר גינת. לאחרונה, אם נדבר גלויות, אפשר לתפוס את האיש והאהבה במוד שוטטות. בתוך משחק ההתקפה העמוס בכשרון של פרנקו, מרגיש לעיתים שהפרצוף של המועדון הולך לאיבוד. עולה להתקפה ויורד להגנה. לא ממש מעורב. מחכה בעיקר לדקות של בר טימור (וזלי) כדי לעשות את מהלכי ההשתחלות המפורסמים שלו. ואת הרבע השלישי פתח האיש ששב לביתו כשהוא נראה אחר לגמרי. עם הכדור ובלי. ואז קאמבק. ואז שלשה של בראון שעושה 70:69 עם 196 שניות על השעון הגדול. ואז זה נגמר. בקטנהובכל זאת, זה בסוף הסתיים בהדחה ובטיסה עצובה הביתה. עם תחושה שכמה דברים קטנים עשו את ההבדל. למשל הסל של אנדרס פליס הדומינקני, שניצל עוד פוזשן הגנתי רע (מיני לא מעטים) של מנפורד אתמול, שחשב לשווא שממקריי תבוא הישועה. למשל משחק מהוסס וממש לא אופייני של בר טימור, שבטוח יחשוב לא מעט על כמה פספוסים הגנתיים לא שגרתיים שלו, במיוחד במהלכים שבהם צריך היה לשמור על גארד שעשה ריג'קט, כלומר שהלך נגד כיוון החסימה. למשל על כמה לייאפים קלים שפוספסו, של מנפורד וטוקוטו.
למשל חילוף נקודתי כזה או אחר, אולי, בדיעבד, שיכול היה לעזור לפוזשן איקס או וואי. ואולי, בעיקר על קבלת ההחלטות בהתקפה של הפועל תל אביב. עזבו רגע את סאגת הכן מוסרים לא מוסרים פנימה לאונוואקו. לא מעניין. זוכרים את השלשה הגדולה של בראון? מהרגע הזה, כל זריקה לסל של כל אחד אחר הרגישה כמו מגה טעות. אז טוקוטו זרק והחטיא. ואח"כ מקריי. ושוב טוקוטו ושוב מקריי. אבל במיוחד, עם פסק זמן שלקח פרנקו 32 שניות לסיום, במינוס 3, הכדור נתקע שוב אצל גארד אחר והושלך שוב לכיוון הכללי של הטבעת, על ידי גארד אחר. ככה לא עושים יורוליג. לפחות לא העונה. יש את עניין הקליעה. הפועל תל אביב מובילה את המפעל הזה, כבר אמרנו, בלא מעט פרמטרים. לא בקליעה. היא לפני אחרונה במספר השלשות שקולעת בממוצע, עם 6.6 בלבד למשחק. היא בסך הכל במקום ה-12 ביורוקאפ באחוזים ל-3, עם 34.7% בלבד. ואתמול, 4 שלשות במשחק שלם מתוך 22 שהושלכו. שזה רע. ונכון, גם בדלונה לא ממש הפליאה אתמול בתחום הזה, אבל עם 26 מ-26 מהקו, כנראה שלא באמת הייתה צריכה. הפועל תל אביב תצטרך למצוא את הדרך גם לשמר וגם לשפר לקראת העונה הבאה. אחת המחשבות הראשונות תצטרך להתייחס לסוגיית הקליעה. לזהות מהי בדיוק הבעיה, ואח"כ למצוא את הדרך לשפץ. אבל עוד לפני כן, יש כאן אליפות על הפרק.