תגיות: אורי ששון, אמייה טגה, דודו גורש, ליגת העל, ליגת ווינר
כל שנה היא מיוחדת בדרך שלה. מאות ספורטאים לוקחים חלק בכל תחרות, אבל רק מעטים הופכים לבלתי נשכחים. שיאים נשברו, אלופות חדשות הניפו צלחת, ומתוכם בחרנו את חמשת הספורטאים הגברים שעשו לנו את השנה. חושבים אחרת? טקבקו.מקום חמישי - נייט רובינסוןנכון, הוא לא צבר, אבל הקוצים שלו דקרו כל פינה בכדורסל הישראלי בשנה החולפת. פתאום ככה סתם, באמצע העונה הבלתי נגמרת הזו, הוא הופיע. גוש בגודל 175 סנטימטרים של כריזמה. אדם שגדול מסך חלקיו, פנקס כרטיסים מהלך. רובינסון הפך את הליגה, שיגע אותה, ושלח את הפועל ת"א לפסגת המועדונים הכי מסקרנים בישראל באותם ימים. הוא פשוט היה מעניין. העיניים לא ירדו ממנו ולא משנה אם דונטה מולו נתן את משחק חייו, רובינסון שאב מהאולם את כל הנוכחות. ב-77 ימים שהיה כאן, השד הטזמני הספיק להעביר את אוהדי הכדורסל את כל קשת הרגשות. אהבה, כעס, שנאה, פחד, עצב, עצבים, חמלה, שמחה.השם הגדול שלו העניק לו את מלוא הזכות להתנשא, לזלזל, לשבת עם ג'וינט על הספסל, אבל לא. מלך ההטבעות של ה-NBA שלוש פעמים, הגיע לכאן עם הרגליים מחוברות לאדמה. הוא דיבר, תיקשר, צחק, נתן משחקים לפנתיאון, עמד על הרגליים גם כשישב בצד, נשם את הפועל כאילו גדל על הקרשים באוסישקין. איזה כיף היה.נקודה אחת בלבד עומדת לרעתו – האלימות. היצרים של רובינסון אולי הגדילו את הנפח שלו בכל משחק מבחינה תקשורתית, אבל השאירו חותם שלילי על התקופה שלו פה. זאת החבילה, ועדיין, כנראה שרובנו היה מסכים לקבל את המתנה הזו שוב.
מקום שני - דודו גורשבא בן אדם בגיל 36 ועושה הכול הפוך. אמור לפרוש - מגיע לשיא. חייב לרדת ליגה - לוקח אליפות. אמור להתעייף, לשבת בצד, לנוח, לאבד את הכושר - רץ, זז, מזיע, מזנק כאיילה קלילה בעליה תלולה במצפה הילה. דודו גורש הוא סופרמן. מחד גיסא - קלארק קנט. היקום לעג לו, קראו לו "החוליה החלשה" בבאר שבע, אף אחד לא האמין ששוער שמעולם לא התמודד בקבוצה עם שאיפות מעל המקום העשירי, יכול להוביל (כן, להוביל) קבוצה לאליפות היסטרית. מאידך גיסא - כשהוא שם את הכפפות זה קרב אגרוף לכל דבר. הוא שם, נוכח, נמצא, מנהיג, מחויב עד עמקי נשמתו.24 שערים בלבד הוא ספג בעונה האחרונה, אבל הנתון האהוב עלי ביותר על דודו גורש לא קשור רק לשנת הקסם של ב"ש. קבלו את זה: על כל 19 שנותיו כשוער בוגרים, גורש ספג פעם אחת בלבד כרטיס אדום. פעם אחת, אי שם בלאומית בשנת 2006.
כבר עשור שהוא לא עשה עבירה טיפשית ברחבה ושלח את עצמו לספסל האחורי באוטובוס ואת היריבה ליתרון, וזה כש-"לצידך" עומדת ההגנה האימתנית של הפועל עכו. הרי לכם התכונה החשובה ביותר עבור שוער - אחריות. מה צריך לבקש יותר מזה? כל שחקני ב"ש אשתקד ראויים למשבצת הזו - גורש ראוי מכולם.