תגיות: יורובאסקט 2022, נבחרת ישראל
גודסאנשים שמבינים טוענים שמסחר יומי במניות, יעני דיי טריידינג, הוא המקצוע הקשה בעולם. כזה שבו צריכים לזהות מגמות ולהגיב בשניות, שכלתנית או אינסטינקטיבית, כשכל כך הרבה מונח על הכף. כשהלחץ מבעבע. מאחר שאני לא מבין בזה דבר, בואו נדבר כדורסל. ומה דורש תפקיד המאמן. כי הגדרת התפקיד, והיכולת להעריך לחיוב או לשלילה קואץ' כזה או אחר, חשובה להבנת העניין.
יש את המאמן שיודע, בעל ההבנה העמוקה בכל ניואנס. זה שניחן ביכולת ראיה וניתוח של כל אספקט והיבט; יש את המאמן המתכונן, שיודע לפרק את חומר הלימוד על היריבה לגורמים, ולייצר תכנית שתסכל ותנטרל אותה; יש את המאמן האידיאולוג, שחשוב לו יותר להראות חכם ויודע מאשר לנצח. ויש את ניהול המשחק. או ליתר דיוק, לעניינינו, ניהול החילופים. כי עם כל הכבוד לתכניות המורכבות איתן באים מהבית, פתאום נתקלים בחיים עצמם. ובמשחק עצמו. ובמיליון המשתנים שבאמת משתנים להם כל העת. המאמן המושלם והנדיר הוא זה שאוחז ביכולת להיות טוב באלמנטים השונים שמניתי, וגם באחרים (ניהול אנשים, ניהול מערכת וכו' וכו'). וכזה, כלומר מאמן מושלם, אין לנבחרת ישראל. וגם לא היה לה אי פעם. לנבחרת ישראל יש את גיא גודס. והוא אחראי ללא מעט אלמנטים מקצועיים תמוהים, בעייתיים ולא מוצלחים בקיץ האחרון. והוא, בין היתר, אחראי למשבר המקצועי והמנטלי שאחז בנבחרת ישראל בימים הקריטיים שלפני אליפות היבשת הישנה. והוא, אם לא יקרה משהו בלתי צפוי במיוחד, יסיים את תפקידו בסיומו של הטורניר הזה. והוא, לא פחות מכל שחקן שהצטיין, אחראי גם על נצחון הבכורה מול פינלנד. גם בגלל מהלכים נקודתיים שביצע. גם בגלל מהלכים נקודתיים מהם נמנע. נבחרת ישראל לא סיפקה איזשהו משחק גדול, חכם או מבריק במיוחד אתמול. ולא בטוח שהיא בכלל מסוגלת לייצר משחק שכזה. והיא גם לא צריכה. כל מה שאנחנו מצפים מהחבורה הזאת הוא לנצח מספיק משחקים כדי להעפיל הלאה. כדי למחוק את פדיחת יורובאסקט 2017. כדי לעמוד בציפיות של עצמה.
במהלך המחצית הראשונה, ניסה גודס 11 שחקנים שונים, כלומר כולם חוץ מזלמנסון. ואז, החל מתחילת הרבע השלישי ועד לסיומה של הארכה, הוא צימצם את הרוטציה, מעשית, לכזאת של 6 שחקנים בלבד: אבדיה, בלאט, גינת, לוי, מקל ופניני, פלאס 9 דקות של מנקו ו-5 של זוסמן. סה טו. כמו סוחר יומי מיומן, הרגיש גודס וקיבל החלטות. ו-ויתר לחלוטין על עמדת הסנטר, גם מסיבות הגנתיות וגם כדי לשחרר קצת את משחק ההתקפה. ו-ויתר על 9 הנקודות של ז'ק כהן במחצית הראשונה. ועל רומן סורקין. ועל כל הכשרון העצום והמתפרץ של ים מדר.
כל אלו יקבלו עוד הרבה הזדמנויות בטורניר הזה, וכבר היום מול הולנד. אבל אתמול? אתמול לא היה בהם צורך. וגודס זיהה את זה. והחלטות המיקרו שלו, עם הרבה מאוד עזרה משמיים, הספיקו כדי לגרד, איכשהו, את הניצחון. האם זה יספיק גם בהמשך? לא בטוח. מה שכן בטוח, הוא שכל הלחץ, ההיסטריה, הרעל והגועל שרחש ובחש סביב הנבחרת בכלל וגודס בפרט בימים האחרונים, בעידודם הפעיל של כל מיני אינטרסנטים, רעים או סתם פחדנים אחרים מהמעגלים הקרובים של הכדורסל שלנו, הפך את הניצחון הזה למתוק במיוחד.
שלוש נקודות לסיום:
- תמיר בלאט. 10 אסיסטים מול איבוד כדור יחיד. הגנה לא רעה בחלקים נרחבים של המשחק. מעל 34 דקות של מאמץ. יופי של משחק לרכז הראשון של נבחרת ישראל. גם כשהוא פוגע ב 2/9 מהשדה.
- 7. 7 חטיפות חלקו ביניהם תומר גינת ונמרוד לוי, בהרכבים נטולי הסנטר. בהרכבים שבהם התחילו להרביץ בהגנה. כי מכות ומרפקים, וממש לא טקטיקה, שינו את המגמה ההתקפית של פינלנד. ואגב, מומלץ שלא להסתנוור ולטעות. נבחרת ישראל סובלת עדיין מהמון בעיות, מקצועיות ואחרות, שחלקן איננו פתיר. ולא בטוח בכלל שאפשר לבנות שוב על 19 כדורים חוזרים בהתקפה, כפי שנטלה מול פינלנד, מול החבורה הבינונית אך האתלטית של הולנד.
- סוף שבוע רגוע. נכון לעכשיו, מתנקז כל היורובסקט של נבחרת ישראל אל תוך יומיים, אל שישי-שבת. נצחון על הולנד הוא הכרחי. ולמרות ההפתעה הפולנית מול צ'כיה, נצחון על הולנד יקרב אותנו מאוד להבטחת המקום הרביעי. לפחות. היידה.