"כשחלמתי רחוק מדי, זלזלתי במקום שלי"

ממש עוד מעט, נבחרת ישראל בכדורסל תצא לדרך. שלוש שנים אחרי האכזבה באליפות אירופה הקודמת, אריאל בית הלחמי והשחקנים שלו יעלו ליורובאסקט 2025 - במטרה להגיע הכי רחוק שאפשר. רגע לפני המשימה הראשונה והמשחק נגד איסלנד, סנטר הנבחרת רומן סורקין התיישב לראיון מיוחד עם מירי נבו - על הילדות, מכבי תל אביב, הנבחרת, דני אבדיה וגם חלום ה-NBA - שנשאר בחיים.

חגגת יום הולדת 29 לפני בערך שבוע וחצי. לא הכל הלך חלק בקריירה, אבל היום יש קונצנזוס שאתה הגבוה הישראלי הכי טוב בהיסטוריה.
"אני בנאדם צנוע, לא אוהב להגיד שאני הכי טוב. שמח שאם מישהו אומר את זה, עשיתי משהו טוב".

אתה מזל אריה. אתה מנהיג באופן טבעי?
"זה לא הכל אני. יש אנשים שיותר טובים בזה. לא בושה להודות - יש אנשים קולניים יותר, שטובים יותר בלגבש את כולם. אני מנסה להשתלב חלק ולא להפריע, אבל גם לעזור".

"לא באתי מבית של ספורט"

הסיפור שלך קצת פחות שגרתי. הגעת בגיל שנתיים עם אמא שלך ואביך הביולוגי. מה קורה אתכם?
"ההורים שלי התגרשו כשהייתי בכיתה ג'. היה לנו תקופה כלכלית פחות טובה, עברו כמה שנים ואמא שלי הכירה את בעלה ז"ל - הרמן. תמיד היה אהבה. בתור ילד אתה לא מרגיש חוסר. עם השנים בכדורסל, כשלו יש מאמן אישי והוא יוצא להתאמן, אז תמיכה יותר טובה היתה עוזרת מאוד". 

"אמא שלי היתה עסוקה בפרנסה, היא היתה יכולה לצאת ב-7 בבוקר, ולחזור ב-10 או 11 בלילה. יכולתי להיות כל היום לבד. היא דאגה, הכינה אוכל והתקשרה. לא הרגשתי שחסר לי כלום מהבחינה בבית, אמא שלי נתנה את כל האהבה האפשרית ואבא גם היה איתנו בקשר".

"הוא לא היה איתנו בארץ, אבל הוא כן תמך ושלח כסף ועזר לאמא שלי. גם הוא לא היה הכי אמיד בעולם, אבל ניסה לעזור בדרכו. הוא היה רחוק, אין לי טענות - אבל זה היה יותר קשה מאחרים, אבל אני מודה על הכל".

"לא באתי מבית של ספורט. איך הגעתי לכדורסל? דוד שלי היה מאמן נבחרת בלארוס בכדורסל, רציתי לשחק כדורגל ואמרו לי שאני תמיד אבעט עם החלק הפנימי כי אני גבוה. הוא אמר לי - תעבור לכדורסל, עדיף לך. ושני חברי ילדות, שעד היום הם הכי טובים, שי ויאיר שיחקו כדורסל - ואבא של יאיר לקח אותי והתחלתי לשחק כדורסל. ככה זה התחיל". 

"אמא שלי גם רשמה אותי לכדורסל. היא אמרה: במקום שתהיה כל הזמן בשכונה ותחפש לעשות בעיות, תלך לשחק כדורסל אחר הצהריים זה משהו שיתרום לך. באותה מידה, זה היה יכול להיות גם כדורגל או ג'ודו".

"הייתי אמור ללכת לפנימייה אחרת לכדורסל, טסתי לבלארוס ביקרתי את אבא שלי בקיץ - ופתאום מתקשרים מהארץ. בזמנו השיחות מחו"ל היו יקרות מאוד, אמא שלי אמרה אל תענה ולא עניתי".

"אבל אז אני רואה בהודעה: היי, זה יעקב ג'ינו, תחזור אליי. זה היה מהאקדמיה של איגוד הכדורסל. ממש התרגשתי, אמרתי שאני חייב לענות - ברחתי הצידה, עניתי בלי שתדע. ג'ינו אמר לי: תקשיב, כולם אמרו לא, אנחנו בשיחות אחרונות אם אתה רוצה אתה מוזמן לאקדמיה. אמרתי: בטח"

בתור ילד, היית בטירוף על כדורסל?
"הייתי הולך ברחוב עם תנועות כאילו יש לי כדור. התאהבתי בזה, היה שלב שזה כל מה שראיתי. כדור וכדורסל, זה החיים".

הרגשת שאתה בא ממקום אחר?
"הייתי קצת פריק. שמעתי פעם את עידן זלמנסון בראיון שהוא בכיתה ט' הוא הלך לישון כל יום בעשר והוא גבה. אז הייתי הולך לישון כל יום בתשע וחצי, לא משנה מה. אם אני אשן בעשר וחצי, אז אני קם שעה מאוחר יותר. המצאתי תירוצים לאמא שלי שביטלו את השעה הראשונה. היא היתה אומרת: בסדר, ואז כועסת כשהיא היתה מגלה"..

אתה מפרנס את המשפחה שלך?
"אני מנסה לעזור להורים ולאמא שלי. אני לא מפרנס, אמא שלי עובדת, אני מרוויח קצת יותר אז אני שמח לעזור לה. זה אחד השיקולים, אם שיחקתי בליגת הקיץ יכולתי ללכת לחוזה לא מובטח ולנסות - אבל ויתרתי. חלק מזה היה לעזור לאנשים שעזרו לי להגיע עד לפה. אני ממש לא שבע ומקווה להמשיך ולהרוויח יותר, להיות יותר טוב - אבל אני שמח שיכול גם קצת לעזור".

מה השתנה בך עם המוות של אבא?
"אי אפשר להתכונן למשהו כזה. זה באמת בא משום מקום. לא ידעתי מאיפה זה מגיע, אני עדיין אפילו מעכל את זה. מרגיש עליות וירידות, אני יכול לבכות ולחשוב על זה, ויכול להיות שמח. בשנים האחרונות היו שיחות יותר. כשהייתי ילד, ההורים לא הבינו בספורט - אף אחד לא שיחק. זה היה תחביב, כמו חוג. כשהלכתי למכללות, אז הלכתי ללמוד - אבל כשחתמתי במכבי חיפה, פתאום ראו את זה בטלוויזיה ורואים את המשחקים שלי".

זה לא זופי אבדיה?
"לא (צוחק). נהיה חיבור כיפי של פתאום באים למשחקים ומתעמקים - שמעתי אותך ברדיו שאמרו עליך. זה היה טהור, כולם רק התחילו להבין כדורסל אז זה היה כיף. זה מאוד חסר".

"רציתי להיות מוביל, פעם אחת בחיים"

כשחתמת על חוזה חדש במכבי ת"א, דיברו על זה שההצעה הגיעה בגלל עופר ינאי. זה מעצבן?
"לא חשבתי על זה אף פעם. אני פחות מתעסק בדברים האלה, ההצעות והדיבורים הן עניין של הסוכן שלי. ניסיתי לעשות מה שאני יכול לעשות כדי למקסם את כל האופציות. ינאי אמר ש"עזרתי לחבר מהפריפריה"? שמעתי את זה, זה הצחיק אותי".

אתה נחשב היום לגבוה הישראלי הכי טוב בהיסטוריה. זה די מדהים כשמסתכלים עליך, כאחד שלא הכול הלך לו חלק בקריירה. הגעת למכבי ת"א כשחקן משלים.
"כן, אפילו פחות ממשלים (צוחק). אמרתי לא שנה לפני, מה השתנה? אף פעם לא הייתי שחקן מוביל, בשום שנה שלי - קטסל ילדים נערים - לא הייתי שחקן מוביל. בשנה שאמרתי לא למכבי ת"א, זו הייתה השנה שבמכבי חיפה ידעתי שאני אהיה ה-שחקן. תהיה לי הזדמנות להיות מוביל פעם אחת בחיים. בסוף, כל אחד רוצה להיות מוביל במה שהוא עושה - אם הוא תחרותי. אמרתי אם לא עכשיו אז מתי". 

"לא משחצנות - האמנתי שגם שנה אחרי יהיה לי את מכבי תל אביב. החלטתי שאם אני יום אחד אהיה מוביל במכבי ת"א, שזה לא יהיה חדש בשבילי, שלא יהיו לי כאבי גדילה במועדון כמו מכבי ת"א - כי זה יותר קשה. אתה משחק ביורוליג והציפייה היא לזכות ביורוליג. אם לא זוכים בכל מסגרת שמשחקים בה, זה כישלון. זו מכבי ת"א".

העונה הקודמת היתה מאוד טובה - פיתחת יכולות בשנה הזאת. איך נהיית קלע מחוץ לקשת?
"תמיד קלעתי. הייתי זורק ותמיד הייתי קלעי, במכללות הגעתי והשוו אותי לקייל קולבר, זה מצחיק. אמרו לי שאם לא היית קולע שלשות, אז לא היית אפילו בדיוויז'ן 2. זה הטיקט שלך. כשהייתי במכבי חיפה קלעתי שלשות, אבל בעונה הראשונה במכבי הרגשתי שזה החיים - יש לי דקה, ואני צריך להוכיח בדקה הזאת שאני שווה עוד דקה".

זה אלמנט של בשלות, או שזה עוד עבודה שאתה עושה עם עצמך?
"זה שילוב של השניים. אני עם עודד המון שנים, אז זו מין הבנה של מה הוא רוצה ממני ולמידה. עודד לימד אותי המון בשנים האלה. מבחינת הכדורסל לא חוויתי משהו כזה, זה שונה - יש את הכדורסל של עודד. זה משהו שהוא שונה. הוא גורם לך לראות את המשחק בצורה שונה, לא יכול באמת להסביר. ההשתפרות שלי נובעת מההבנה של מה אני צריך לעשות במגרש, בגרות וגם חיבור - אני מבין את הכדורסל שלו בעיניים עצומות. רפי אמר לי באימון - זה לא עודד, אתה צריך לשחק אחרת. אני משחק לפעמים על אוטומט, יודע מה הוא רוצה ממני".

שנים במכבי ת"א חיפשו גבוה. לא רק שאתה ה-גבוה של מכבי ת"א, אתה גם ישראלי. להפוך לישראלי הכי בכיר במכבי ת"א, גם הישראלי הכי גבוה במכבי ת"א - זה חתיכת דבר.
"לא אוהב שקוראים לי בכיר. אני משמעותי לקבוצה, שמח שהגעתי למצב הזה, שמח שמאמינים בי. אבל כל עונה צריך להוכיח את זה מחדש".

איך אתה חווה את שינוי הסגנון ממכבי ת"א לנבחרת?
"קצת יותר קל לי כי חוויתי קיץ עם אריאל, והיה לי את ים שהוא די דומיננטי פה. עברתי קיץ עם דני ואני חבר של דני ושל כולם. זה מה שעוזר לנו, שכולנו חברים טובים, כולנו עברנו איתו משהו ויודעים מה לצפות. זה היתרון הכי גדול - גם אם אין איתו הרבה זמן, אנחנו יודעים מה הוא רוצה, יכולים להיות מאוד מדויקים במה שהוא רוצה, לעמוד בעמדות נכונות. כשאנחנו לא, הוא יודע לצעוק עלינו ומדגיש את זה" (צוחק).

"NBA? אם אהיה טוב, הכל יגיע בסוף"

הבהרת כל הזמן שאתה אף פעם לא שבע. מה עם חלום ה-NBA?
"אם אני אהיה טוב, הכל יגיע בסוף. אם אני אהיה שחקן מרכזי בקבוצה מנצחת ואוכיח שאני שווה את המקום הזה, אני גם מאמין שיקראו לי ויגידו - בוא, חביבי, אתה שייך לפה. לא כל יום אני קם ואומר - אני צריך להגיע לנבא, המוטיבציה היא לעשות כל יום הכי טוב שאני יכול כדי להתקדם".

יש שחקנים שזה החלום שלהם.
"כן, ולי זה די הפריע בחיים - לחלום יותר מדי קדימה. התרכזתי יותר מדי באיפה אני רוצה להיות, ושכחתי איפה אני נמצא. קצת זלזלתי באיפה שאני נמצא. אני מסתכל על כאן ועכשיו - לתרגיל הזה, ולסט הזה, ולאימון הזה ולשבוע הזה ולמשחק הזה. לא הייתי נוכח. לפעמים אמרתי: למה אני פה ולא שם? אבל אם אני לא אהיה טוב פה, אני גם לא אהיה שם. חלום ה-NBA קיים, אבל הוא לא הכוח המניע? כן. כרגע החלום הוא לנצח את איסלנד".

יהיו לך הרבה חברים חדשים במכבי תל אביב.
"מתרגשים, יש משימה חדשה. יש פה אנשים מדהימים שלא מדברים עליהם מספיק. הגרעין במועדון הוא אותו גרעין - הבעלים, עמי שהוא הכי טוב במה שהוא עושה. יש משהו מאוד משפחתי במכבי ת"א שלא מדברים עליו מספיק, אנחנו מדינת ישראל - וכשהצוות ישראלי... קלאודיו לא ישראלי - אבל הוא אחלה, הוא היה פה במלחמה והתבאסתי בשבילו שזו החוויה שלו בארץ".

"יש גרעין ישראלי - שזה גם האופי של המדינה שלנו. זה מאוד ביתי. אם לעבור את התקופה הזאת, של הנסיעות ושל כל העליהום וכל הדברים - אז לעבור איתם. זה רק יכול לעזור ולחבר את כולם, וליהנות ממה שאנחנו עושים".

לא תהיו לבד ביורוליג. יש גם את הפועל ת"א.
"כן, גם הם יעשו את הדבר הזה. בהצלחה עם זה, זה לא הדבר הכי קל בעולם. יש המון שיחות עם תומר גינת, מדברים על היורוליג ואיך זה לשחק מול ההוא. אני ותומר גינת נעשה שלום בסוף (צוחק)".

אתה הנציג היחיד של מכבי ת"א בנבחרת.
"יש חמישה מהפועל, גם המאמן כושר מהפועל. אבל אנחנו משחקים עם כחול ולבן, משחקים עם הנבחרת, זה לא משנה מאיפה אתה. פה זה נבחרת ישראל".

על החדרים: "אני הייתי עם דני. דני וים היו בעתודה ביחד, והוא רוצה להיות איתו ביחד שוב - ים היה עם תומר, ואני הלכתי עם תומר. ארבעתנו כל היום אחד בתחת של השני. אין פה פרשת החדר, אם כבר זה הפוך - אנחנו ארבעה בחדר".

מה לאחל לכם?
"רוצים להגיע הכי גבוה שאפשר, שבסוף תתגאו בנו ותיזכרו איזה כיף היה. שתהיה שמחה פה במדינה, ושכל החטופים יחזרו, ושנחזור לשלווה שהיתה פה. זה מה שחשוב, שכולנו נהיה בריאים".