שופוני יאניס: נבחרת ישראל היתה יכולה לעשות יותר

הדומיננטיות המפלצתית של לוקה דונצ׳יץ׳ ויאניס אנטטוקומפו בשני המשחקים האחרונים של נבחרת ישראל ביורובאסקט היו ממתקים נאים לעיניים של כל חובב כדורסל. אבל רגע לפני שהדברים שוקעים ונבחרת ישראל עולה על המטוס הביתה, כבר יש המנסים להשתמש בדומיננטיות של כוכבי העל האלה כדי להפוך אותן לגלולת רעל של הסחת דעת. יאניס ולוקה נתנו הצגות שהדיחו את נבחרת ישראל מהיורובאסקט אבל אסור, בשום צורה או פנים, שזה יקנה חסינות לצורה בה הופיעה נבחרת ישראל בשני המשחקים האלה בפרט וביורובאסקט בכלל. בסיום שני המשחקים הללו נותרנו עם תחושה חמוצה שניתן היה לעשות יותר. בשני המשחקים האלה משפטים של ״אין מה לעשות מולו״ֿ, ״הוא מפלצת״, היו נכונים עובדתית וסטטיסטית, אבל נטולי הקשר לצורה בה המשחק התפתח ומה הנבחרת יכולה הייתה לעשות עם סט הכלים שנמצא בארגז שלה ושל המאמן שלה.

אם נבחרת ישראל רוצה לבדוק את עצמה באמת, היא חייבת לשאול את עצמה שאלות קשות על בחירת הסגל, על סגנון המשחק, על חלוקת הדקות, על בחירת המתאזרח. כי עבור רבים, נבחרת ישראל היא צה״ל עם גופיית משחק ומכנס קצר. היא מייצגת אותנו בשדה הקרב הספורטיבי, היא מוודאת שיש לנו מקום תחת השמש ועל הפרקט, היא גורמת לנו להתרגש בהמנון. אבל הרגש העיקרי שנותרנו איתו אתמול הוא בעיקר קנאה - בגיאורגיה, פולין ופינלנד. ברוח שהם הביאו, במיצוי הפוטנציאל, ביכולת שלהם לייצר מהפך של אנדרדוג בזמן אמת. זו לא הייתה הופעה מבזה של הנבחרת, זו גם לא הייתה הצלחה גדולה. זו הייתה הופעה שבעיקר הותירה שאלות על האם אריאל בית הלחמי הוא האיש הנכון לעמוד על הקווים של נבחרת ישראל.

נדמה שיותר מכל, דני אבדיה נתן הצצה לשבלוניות של בית לחמי בראיון אחרי ההפסד לסלובניה. אבדיה ביטא פומבית, באמירה חסרת תקדים שלא קיבלה את הנפח הראוי לה בגלל אתרוג יתר של המאמן הלאומי ואמר ש״לא היינו צריכים להביא טראפ על דונצ׳יץ׳״. זה משפט מפיל לסתות שאסור שייאמר בפומבי על ידי שחקן על המאמן שלו, משפט שמאיין את המנהיגות של בית הלחמי בחדר ההלבשה. אבל אבדיה הוא לא תמיר בלאט. נראה את בית הלחמי מתעסק איתו.

בשורה התחתונה בית הלחמי ניצח את מעצמות הכדורסל מאיסלנד ובלגיה, הפסיד לפולין הביתית במשחק זוועות שהיה חייב להיגמר בניצחון ישראלי ובמשחק מול צרפת הוא בכלל התכוון להשתמש כדי לתת מנוחה ולהאריך רוטציה, וזה מה שבסופו של דבר ניצח לו את המשחק. הוא הביט בעיניים של גרופית בלוקה דונצ׳יץ׳, לא הכווין את המשחק להוציא ממנו עבירה חמישית, ואפשר להופעה אנמית של העוזרים של אנטטקומפו להספיק לעלות לרבע הגמר. במשחקים בהם ישראל הייתה אנדרדוג לא נעשתה כמעט שום פעולה מקורית שתנסה לחפות על החולשות הללו ותצמצם פערים, ואלו שנעשו היו צפויות ושבלוניות. דני אבדיה היה כן מספיק כדי לספר על זה לכל העולם.