תגיות: עומרי אפק, מכבי תל אביב, מכבי חיפה, ליגת העל
אם ניקח את המשחק בבלומפילד כדוגמא - אז יש לנו יופי של כדורגל פה. יש לנו משחקים באווירה מדהימה, יש לנו שופטים שיכולים לנהל משחק לחוץ, יש לנו קהל שיודע לתת שואו במפגן עידוד מרשים ויש לנו משחקים שיכולים לתת תמורה מלאה לכרטיס. לעומת זאת, אם ניקח את אירועי סוף השבוע, כמו האלימות המזעזעת במגרשים, חוסר היכולת וחוסר האונים לטפל בה, מופע העסקנות המביך סביב מינוי מאמן נבחרת ישראל ועל הדרך גם עוד הופעה של הקרקס הנודד בניהול של הפועל תל אביב אפשר באמת להבין למה הכדורגל מרחיק הרבה אוהדים שלו מהאהבה שלהם.
אני מעדיף להאמין שאפשר וצריך לקבל הרבה יותר מהכדורגל שלנו כמו שקיבלנו, בדיוק כמו בבלומפילד. אוהדי שתי הקבוצות הרימו את האצטדיון לגבהים חדשים ובעיקר הרימו את ברק יצחקי לגעת בשמיים ולהבקיע שער ענק במספרת, כזה שייכנס לקלאסיקה של עונת האליפות המתקרבת. מי שלא מכיר אותו עוד עלול לחשוב שזה מקרי, אך אני יכול להעיד ממקור ראשון כאחד ששיחק והתאמן איתו שהוא הבקיע לא מעט כאלה. העוצמה, הטאץ' והטיימינג שלו בעליה למספרות ולנגיחות (כמו בשער נגד פרנקפורט) הוא פשוט מדהים. ולמי שפספס - תאמינו או לא - אפילו פאולו סוזה ניער את התדמית היהירה שלו, השתולל אחרי השער, קרא מרחוק ליצחקי והשתחווה בפניו שלוש פעמים מרוב שהיה בהלם. רגע מיוחד שהמצלמות החמיצו וחבל.