בין תקנון לפוליטיקה: האם איום ההרחקה של ישראל מהכדורגל ממשי?

היחס לתקדימי העבר, התפנית שהביאה להחמרת המצב של ישראל, ההתערבות של בנימין נתניהו וכיצד השאיפות של נשיא פיפ"א עשויות לשרת אותנו? תמונת המצב המלאה

מערכת אתר ערוץ הספורט
מערכת אתר ערוץ הספורט   28.09.25 - 17:31

תגיות: אופא, בנימין נתניהו, ג'אני אינפנטינו, דונלד טראמפ, מוקדמות מונדיאל 2026 אירופה

Getting your Trinity Audio player ready...
(Getty)
(Getty)
השאלה האם ישראל תושעה מפעילות בינלאומית בכדורגל עולה בשבועות האחרונים לכותרות וכבר לא מדובר בשמועה שולית, אלא בדיון ממשי שמתקיים במסדרונות אופ"א ופיפ"א, ומזכיר לרבים את ההשעיה הדרמטית של רוסיה בשנת 2022. אז האם יש בסיס משפטי לכך, מה התקדימים, ואיך הקשרים הפוליטיים של ראשי פיפ"א וההתאחדות הישראלית משחקים תפקיד? העיתונאי רומן מולינה התייחס להחלטה שעשויה לשנות לחלוטין את הכדורגל הישראלי.

התקנון: מה אומר החוק?
עיון בחוקת פיפ"א מגלה תמונה מפתיעה: אין אף סעיף שמתייחס ישירות למצב מלחמה או להרס תשתיות ספורט. כלומר, עצם המלחמה או פגיעה באצטדיונים אינה עילה אוטומטית להשעיה. פיפ"א אוהבת להציג עצמה כגוף "א-פוליטי", ולכן אינה מכניסה סעיפים כאלה.

עם זאת, קיימים כמה סעיפים כלליים שניתן להיאחז בהם: חובת כיבוד זכויות האדם, מאבק בגזענות ובכל צורה של אפליה ואיסור על מועדונים השייכים להתאחדות אחת לשחק בשטחה של התאחדות אחרת ללא אישור.

הנקודה האחרונה היא הטיעון המרכזי של ההתאחדות הפלסטינית: כיום ישנם לפחות שמונה מועדונים ישראליים המשחקים בשטחים שהאו"ם מגדיר כ"כבושים". הפלסטינים טוענים שמעולם לא נתנו אישור לכך, ומבחינתם מדובר בהפרה ישירה של התקנון.
נבחרת ישראל: הסכנה ממשית? (Grzegorz Wajda/SOPA Images/LightRocket via Getty Images)
נבחרת ישראל: הסכנה ממשית? (Grzegorz Wajda/SOPA Images/LightRocket via Getty Images)
תקדימים: רוסיה כן, אחרים לא
המקרה המפורסם ביותר הוא כמובן רוסיה, שהושעתה ב-2022 ימים ספורים לאחר פלישתה לאוקראינה. אבל כאן יש פרט חשוב: פיפ"א לא הסתמכה על שום סעיף בתקנון. ההשעיה הגיעה בעקבות איום חריף מצד יותר מ-40 התאחדויות ברחבי העולם שדרשו להדיר את רוסיה מהמשחקים - אחרת יחרימו בעצמן.

מנגד, קיימות דוגמאות הפוכות: אזרבייג'ן לא הושעתה למרות המלחמה בנגורנו-קרבאך, סעודיה לא הושעתה למרות התקיפות בתימן, רואנדה לא נענשה למרות טענות על פגיעה ספורטיבית במלחמות אזוריות ועוד ועוד.

כלומר, במילים אחרות: ההיסטוריה מראה שמה שקובע הוא לא התקנון - אלא כוח פוליטי ולובי בינלאומי.

היחסים וההיסטוריה בין ישראל לפיפ"א
לאורך השנים, ההתאחדות הפלסטינית פנתה שוב ושוב לפיפ"א בדרישה להשעות את ישראל. ב-2015 אף מונתה ועדת חקירה פנימית בפיפ"א, שהגיעה למסקנה כי ישראל אכן מפרה סעיפים ויש מקום להשעיה. אלא שהנשיא דאז, ספ בלאטר, קבר את ההמלצות ללא הסבר רשמי. בלאטר, שנחשב לנשיא שבתקופתו פלסטין קיבלה לראשונה חברות מלאה בפיפ"א, סימן בכך עידן חדש עבור הפלסטינים. לטענת גורמים שונים, יורשו אינפנטינו רואה עצמו כמי שמאזן את מורשת בלאטר, מה שהוביל לגישה זהירה יותר כלפי דרישות הפלסטינים.

כאן נכנס הממד הפוליטי: ישראל השקיעה מאמצי לובי מסיביים, בעיקר באפריקה ובדרום אמריקה. קשרים קרובים נרקמו עם פרגוואי וקונמבול (התאחדות הכדורגל הדרום אמריקאית), כולל הסכמי שיתוף פעולה. בספטמבר 2023 אף הגיע נשיא קונמבול אלחנדרו דומינגס לישראל ונפגש אישית עם בנימין נתניהו, ואף הבטיח להביא לישראל נבחרות צעירות מארגנטינה, אולי אפילו עם מסי. בסוף השבוע האחרון הופיע נשיא פרגוואי לצדו של נתניהו באו"ם, אירוע שנתפס כעדות לקרבה המדינית והספורטיבית בין המדינות.




גם ג'אני אינפנטינו, נשיא פיפ"א מאז 2016, נחשב ידיד קרוב של ישראל, ביקר כאן לא פעם ואף קושר לשיחות על "משחק שלום" בין ישראל לפלסטין. במקביל, הוא שמר על קשרים הדוקים עם טראמפ ועם מנהיגים נוספים המזוהים עם ישראל, מה שהקשה על כל ניסיון בינלאומי לקדם סנקציות. בנוסף אף נטען כי אינפנטינו נחשב קרוב במיוחד לנשיא ארה"ב, עד כדי כך שבכנס פיפ"א האחרון איחר את הופעתו משום שבילה שעות קודם לכן במחיצת טראמפ.

נתניהו היה חלק מהקשר הזה: במסמך מצוין כי אינפנטינו מילא תפקיד מסוים גם בהסכמי אברהם, תהליך שנתניהו הוביל מדינית, באמצעות יצירת שיתופי פעולה ספורטיביים עם מדינות ערביות. מעבר לכך, במסדרונות פיפ"א נטען לא פעם כי אינפנטינו עצמו מטפח שאיפות חורגות מעולם הכדורגל - מהחלום לקבל את פרס נובל לשלום ועד שאיפה עתידית לכהן כמזכ"ל האו"ם. השילוב הזה, בין אינטרסים אישיים ליחסים פוליטיים, מוסיף מורכבות להבנת החלטותיו.
אינפנטינו. שאיפות הרבה מעבר לכדורגל (Alex Grimm/Getty Images)
אינפנטינו. שאיפות הרבה מעבר לכדורגל (Alex Grimm/Getty Images)
הלחץ הנוכחי: מה השתנה?
הגורם ששינה את המצב הוא קטאר. אם בעבר היא נמנעה מעיסוק אקטיבי, הרי שלאחר התקיפה הישראלית בשטחה שנועדה לחסל את בכירי חמאס, היא הפעילה לובי חזק באופ"א בדרישה להרחיק את ישראל. אליה הצטרפו טורקיה, ירדן, ועשרות התאחדויות ערביות ואסיאתיות.

כעת, על הפרק עומדת הצבעה בוועד המנהל של אופ"א. כדי שתעבור השעיה, דרוש רוב של 11 מתוך 20 חברים. אם ההצבעה תהיה חיובית, ההחלטה תצטרך לעבור לאישור פיפ"א - שם יחסי הכוחות פוליטיים אפילו יותר.

במקביל, הממשל האמריקני בהובלת טראמפ כבר אותת שיעשה הכל כדי למנוע השעיה, במיוחד לקראת מוקדמות המונדיאל הקרוב שייערך בארה"ב. המשמעות: גם אם אופ"א תצביע בעד, בפיפ"א צפויה התנגשות בין גושים פוליטיים. במקביל, ישראל מנסה להישען גם על הבריתות האישיות שטיפח נתניהו עם מנהיגים מדרום אמריקה, מה שמעניק לה בסיס תמיכה חשוב בזירה שבה היא חלשה באופן מסורתי - אירופה.

השורה התחתונה
מבחינה תקנונית יבשה, כאמור, אין כיום בסיס מוצק להשעיה של ישראל וגם הסעיפים הקיימים נוטים להתפרש באופן גמיש מאוד, כפי שנראה במקרים אחרים.

אלא שמבחינה פוליטית, ישראל נמצאת במאבק לובי חריף: מצד אחד, קטאר ומדינות ערב מפעילות לחץ חסר תקדים; בעוד מצד שני, ישראל נשענת על קשרים קרובים עם נשיא פיפ"א, על מעורבותו של נתניהו בהסכמים מדיניים-ספורטיביים ועל בעלות בריתה בדרום אמריקה ובארה"ב.

התוצאה הסופית תושפע פחות מהתקנון ויותר מכוח פוליטי נטו. נכון להיום, הסיכוי להשעיה מלאה של ישראל קיים - אך אינו ודאי, ותלוי בהחלטות אופ"א ובהמשך במהלכים של אינפנטינו בפיפ"א. אם יש מסקנה אחת ברורה: כדורגל בינלאומי הוא קודם כל זירה גיאופוליטית, ורק אחר כך ספורט.