"לא האמינו שנגיע לכאן, מאכזב אם לא נעלה"

קנג'י גורה ואביו בראיון מרתק בהולנד, לקראת המשחק המכריע של קורסאו. שחקן העבר שנתן השראה ("תמיד אמר שנעפיל למונדיאל"), התנאים בעבר ("טסנו במטוסים ישנים עם 6 מקומות") ואיך הרגיש כששיחק לראשונה בנבחרת ("רגש טהור")

מערכת אתר ערוץ הספורט
מערכת אתר ערוץ הספורט   16.11.25 - 17:22
Getting your Trinity Audio player ready...
(Photo by Lyndsay Radnedge/ISI Photos/Getty Images)
(Photo by Lyndsay Radnedge/ISI Photos/Getty Images)

קרובה מתמיד. נבחרת קורסאו נמצאת במרחק נגיעה מההעפלה היסטורית למונדיאל הקרוב, כשמולה אתגר אחד אחרון. אם לא תפסיד לג’מייקה במשחקה הקרוב, היא תעפיל לראשונה למונדיאל. במקרה כזה, קוראסאו תהפוך למדינה בעלת האוכלוסייה הקטנה ביותר בפער גדול (פחות מ-200 אלף תושבים) שתשתתף אי פעם בטורניר העולמי.

הנבחרת מלאה בשחקנים מקצוענים שנולדו בהולנד, שגדלו במחלקות הנוער של המועדונים הגדולים. מאמן הנבחרת, הוא דיק אדבוקאט המנוסה, אך הוא, ככל הנראה, לא יעמוד על הקווים במשחק המכריע. מי שצפוי לאמן את הנבחרת הוא לא אחר מאשר אביו של קנג'י גורה, שחקנה של מכבי חיפה והנבחרת.

בהולנד, עסקו בהרחבה בנושא וקיימו ראיון עם השניים. המשפחה היא חלק גדול בנבחרת, כאשר אביב של קנג'י, דין, משמש גם כמנהל הטכני שלה בשלוש השנים האחרונות. "אני אוהב לעזור, במיוחד כשמשהו נראה בלתי אפשרי", סיפר דין. "בהתחלה אף אחד לא האמין שנוכל להגיע למצב של העפלה, רק קבוצה קטנה של מאמינים, כולל אנחנו. עכשיו אני כבר יודע שכל אנשי האי יתאכזבו אם לא נעלה".

קנג'י ודין סיפרו גם על ההשראה שלהם: "יש לנו קמע - שרשרת של ז'אירזיניו פייטר". פייטר היה השוער המחליף של הנבחרת במשך שנים רבות, ונחשב ל-'מנוע' שלה. "פייטר עזר לי המון", אמר השחקן, "לא הכרתי את האי כשהצטרפתי ב-2019, אבל השחקנים המקומיים הראו לי הכל. פייטר במיוחד היה נלהב ועוזר לכולם. הוא באמת האמין שנגיע למונדיאל".

"הוא תמיד אמר: ‘אנחנו הולכים למונדיאל!’ אחרים היו ספקניים וצחקו קצת. אבל הוא האמין באחדות שלנו, הוא חיבר אותנו, והוא דאג שהמקצוענים ההולנדים ירגישו בבית ויתקבלו, כי יותר ויותר דחקנו החוצה את השחקנים המקומיים". לצערם של השניים, פייטר לקה בדום לב בספטמבר 2019 - אירוע שלפי קנג'י היה 'טראומטי', והפך לאחד מהמניעים הכי גדולים להגיע למונדיאל ולהגשים את 'החזון' שלו.

לסיום, סיפרו השניים גם על התנאים בהם שיחקו לאורך השנים: "פעם, מחוסר כסף, טסנו לאי מרטיניק במטוס קטן של שישה מושבים בלבד. הטייס היה צריך לעשות ארבע טיסות הלוך וחזור. טסנו במטוסי פרופלור ישנים ושיחקנו לפעמים במגרשים גרועים, עם חדרי הלבשה איומים. לפעמים לא היה אוכל, אז שיחקנו על כמה חטיפים שקנינו בשדה התעופה".

"זה היה הרבה יותר פרימיטיבי, אבל גם הרבה יותר טהור ממה שהכרתי. הרבה יותר שמח, הרבה יותר ריקודים וצחוק. האפשרות לחוות כדורגל ככה פתחה לי את העיניים", סיכם שחקן הכנף.