תגיות: באיירן מינכן, דניאל פרץ, הליגה הגרמנית
לא סחבק, מנהיגמנואל נוייר בן ה-38 הוא לא מה שהיה בעבר. אחד השוערים הגדולים ביותר שידע המשחק, ובוודאות אחד האנשים ששינו לחלוטין את העמדה, כבר לא אתלט כפי שהיה בעבר. זה משפיע עליו, מה שהוביל בין היתר לאדום באותה יציאה לא הכרחית מול לברקוזן, וגם לרביעייה שספג מברצלונה או שלושת השערים שספג ב-3:3 מול פרנקפורט.למרות זאת, נוייר עדיין שוער מצוין ולו רק בזכות היכולת שלו להנהיג את ההגנה של באיירן. אותה יכולת סידרה לו מעמד כמעט מיתי במועדון, הובילה לכך שהבווארים היו מוכנים למכור את יאן סומר אחרי חצי עונה טובה ואחרי פציעה מוזרה בתאונת סקי של הקפטן, ותאפשר לו לעמוד בין הקורות של קבוצת פאר עד גיל 40.כל חוליית הגנה טובה צריכה מנהיג. בחלק מהמקרים (כמו וירג'יל ואן דייק או מיגל ויטור) זה הבלם, במקרה של באיירן זה השוער שגם מניע כדור בעצמו. קים מין ג'ה ודאיוט אופקאמנו לא באמת בלמים לרמות הגבוהות, ואותו "חוסר שקט" התבטא גם בהרכבים. אמנם אותה חוליית הגנה שיחקה מול מיינץ ושחטאר, אך בשני המקרים ראינו חילופים אחרי פחות משעה. אריק דייר שהחליף את אופקמנו אחרי הטעויות מול היידנהיים החזיק 64 דקות בהרכב מול מיינץ ולא צפוי לפתוח, ואלפונסו דייויס נעדר גם הוא. הירוקי איטו ויוסיפ סטאניצ'יץ', אחרי עונות טובות בשטוטגרט ובלברקוזן, פצועים וטרם שיחקו העונה בליגה.כל זה משאיר את באיירן במין ואקום, עם הגנה פחות טובה ממה שהייתה אמורה להיות לה ובעיקר עם מחסור גדול במי שידע לכוון את ההגנה, כשאיטו היה יכול לסייע בכך. לתוך כל הקדחת הזאת נכנס פרץ, כאמור בלי שבוע מלא של אימונים וכשהוא צריך ללמוד את זה תוך כדי תנועה. גם אם הוא מנהיג פחות גדול מנוייר, קשה לבוא אליו בטענות על הספיגות או על זה שהגיע למצבים כמעט בלתי אפשריים של אחד על אחד. מפלס הלחץ של חבריו להגנה עלה כשאין את הרוגע של נוייר מאחוריהם, ויכול להיות שהבווארים גם היו צריכים לשחק כדורגל מעט פחות הרפתקני, בטח מול מיינץ, כשאין את הגרמני בשער.
זווית טובה על אותה המנהיגות מחכה לכם כאן, בתיעוד המיוחד של ארבל עשת מהמשחק של פרץ מול שחטאר באלופות >>>