אריק שוראנוב: "ראיתי טילים עפים, פחדתי על החיים שלי"

אקס חיפה, אריק שוראנוב, מתחיל מחדש בליגה ה-3 בגרמניה והתייחס לראשונה לתקופה בירוק בתקשורת המקומית: "דמיינתי את המעבר לישראל אחרת. רוצה להיות במקום שעומד מאחוריי"

ליאת ביתן
ליאת ביתן   11.07.25 - 15:55

תגיות: אריק שוראנוב, הליגה הגרמנית

Getting your Trinity Audio player ready...
מכבי חיפה הפתיעה בקיץ 2023 עם החתמתו של אריק שוראנוב, שחקן נבחרת גרמניה הצעירה ואחד החלוצים המבטיחים בכדורגל הגרמני, תמורת מיליון יורו. שוראנוב פתח טוב את הקדנציה בירוק, אבל פציעה בשריר הירך האחורי שהשביתה אותו לתקופה ארוכה וחזרה איטית לכושר משחק הביאו את הירוקים לשחרר אותו אחרי שנתיים בהם לא תרם הרבה. 

כעת שוראנוב מתחיל מחדש בגיל 23 בשוויינפורט מהליגה השלישית בגרמניה ובראיון שערך ל-"mainpost" הגרמני סיפר שוראנוב על התקופה במכבי חיפה ובעיקר על הפחד בו הוא חי במהלך המלחמה.

"כמובן שדמיינתי את המעבר לישראל אחרת", אמר בפתיחה, "מכבי חיפה שיחקה במפעלים בינלאומיים, בליגת האלופות. זה קסם לי מאוד. לשחק בחו"ל זה תמיד מעניין. אבל תחילה קרע בשריר הירך האחורי לקח אותי אחורה ולאחר מכן למועדון היו תכניות אחרות. אני עדיין צעיר, אז עבורי הדבר הכי חשוב כרגע הוא לשחק. אני אוהב את התפקיד שיש לי פה".

שוראנוב, כך על פי התקשורת הגרמנית, ויתר על הרבה כסף כדי לחתום בשוויינפורט: "הפכתי לכדורגלן כי אני נהנה מזה. כמובן שבמקצוע הזה יש הרבה כסף על השולחן, אבל אנחנו השחקנים לא צריכים להתעסק בזה. זו תופעת לוואי. לא באתי לשוויינפורט בשביל הכסף. אני רוצה ליהנות ולהצליח. אני גם רוצה להרגיש נוח כי אני יודע שהמאמן והמועדון מאחורי. זה יעשה לי טוב להיות קרוב לבית בנירנברג. באווירה משפחתית".

"חשוב להרגיש נוח", המשיך שוראנוב, "ראיתי איך דברים יכולים להיראות כשהמצב שונה. בישראל, לא הסתדר למשפחה שלי להגיע למדינה. לא הייתי יכול להיפגש איתם. פה בשוויינפורט, ההורים שלי יכולים להיות באצטדיון, ואני מאוד שמח על כך. אנחנו משפחה אוקראינית אמיתית. בבית, אנחנו מדברים רק רוסית. גדלתי על הערכים האלה. אבל המשפחה כולה גרה בגרמניה. עם זאת, אני מרגיש מחובר לאוקראינה ואפילו שיחקתי בנבחרת הצעירה. כמובן שאני עוקב אחרי המלחמה שם. זה נורא. אני רק רוצה שיהיה שלום ושלכולם יהיה טוב. זו שנת 2025 ועדיין יש מלחמות בכל העולם. זה מעציב אותי".

שוראנוב לא התבטא בעבר על התחושה שלו כזר בישראל בזמן המלחמה, אבל כעת הוא חושף כי זו היתה אחת הסיבות שהחליט לעזוב: "זה היה נורא. תקופה קשה מבחינה אישית. אתה מגיע למדינה כדי לשחק כדורגל ופתאום צריך להתמודד עם דברים אחרים. ראיתי טילים עפים ושמעתי אזעקות מייללות. לא ידעתי איך להגיב. אתה מפחד על החיים שלך. אם אתה במקום הלא נכון, טיל יכול לפגוע בך. זה מפחיד, אי אפשר להימנע מזה. אני מאחל מכל הלב ששני הצדדים יכולים למצוא פתרון לסכסוך ושיהיה שלום. אני שמח מכך שאני בריא ויכול לשחק כדורגל בתנאים שונים".

על ההתחלה החדשה בליגה השלישית הוסיף: "המועדון הזה היה צריך לחכות 23 שנים כדי לחזור לכדורגל מקצועני. עבור מחוז שלם, מה שקורה פה הוא ברמה עולמית. אני רוצה לתרום מהניסיון שלי ולהבטיח שלמועדון יהיה תפקיד בליגה. אני חושב שזה ריאלי. יש לנו סגל חזק ועשינו כמה העברות טובות. עבורי כחלוץ חשוב לשחק כמה שיותר משחקים ולכבוש כמה שיותר שערים. כמובן שהמטרה היא להישאר בליגה, אבל למה לא לקוות לעונה ללא דאגות? אם מועדונים אחרים יזלזלו בנו ואנחנו נהיה מאוחדים, אנחנו יכולים להפתיע. בכדורגל דברים משתנים מהר. גם עבורי. עונה אחת טובה והכל יכול להשתנות".