תגיות: לופא קדוש
בדיעבד, משחק החוץ של הפועל קטמון ירושלים מול הפועל ר"ג בסוף חודש ינואר, בדיוק לפני שלושה חודשים, הייתה הפעם האחרונה שפגשתי את לופא קדוש במיטבו. מה זה אומר במיטבו? קודם כל רכבו חונה במקום הכי טוב שמגרש החניה של וינטר יכול לספק, ליד הקופות, כאילו שמור עבורו, למרות שקהל לא קטן הגיע ונותרה פחות מרבע שעה לשריקה. מהרכב יוצא האיש הגבוה והחסון, מגניב חצי חיוך, מדליק סיגריה ופותח בשיחה על הנושא האהוב עליו ביותר. כדורגל ישראלי. הרבה שיחות היו לי עם האיש, בוודאי שלא מספיק, בטח שלא כמו הרבה מהקולגות שלי, בטח אלה שמבוגרים ממני.
עוד לפני שניגע באיש הכדורגל, אי אפשר להתעלם מהאדם – הדבר שלפני הכל הפך את לופא קדוש לאגדה. לא משנה באיזו שעה או מה רצית, האיש תמיד היה שם עבורך. מספק מענה, חם וקשוב לצרכיך. הדברים הללו נכונים לכל אחד. קולגה, שחקן, או עיתונאי ממקומון שכבר לא קיים כמו שאני הייתי. בין אם נדרש להתייחסות לקבוצתו שבמשבר, או אם זה ראיון קצר בכל נושא שלא יהיה. הוא תמיד התמסר. וכשזה הגיע לתוכן, הדברים קיבלו משנה תוקף. בניגוד לרבים בענף, אצל לופא לא היה קיים גרגר של מרמור. ביקורת כן, שאיפה לאתגר גדול יותר בוודאי שכן, אבל בסופו של יום שמח בחלקו. גאה במקום ממנו הוא בא, ומכבד עוד יותר את המקום בו הוא נמצא כעת.