תגיות: יוסי בניון, ליגת ווינר, מכבי חיפה
השערים, הטאץ', האנרגיה ושפת הגוף. חייבים להודות – זה עונג אמיתי לראות את יוסי בניון בחודש האחרון. כלפי חוץ הוא אולי משדר שתמיד הכל היה אצלו אותו הדבר, אבל לדעתי, בניון שינה קצת גישה וסגנון משחק וגורם לי להוריד בפניו את הכובע, בפעם המאה בקריירה שלו.
במהלך העונה שעברה, כשקפטן מכבי חיפה הגיע למצב שבו הוא מתעמת עם אוהדים בסכנין, כשהוא רחוק שנות אור מכושרו הנוכחי, וכשהקבוצה הייתה מפורקת, חשבתי שעדיף לו להיות מנהל מקצועי במקום להיגרר למקומות שישכיחו את הקריירה המפוארת שלו. כמו לראות את הנולד, בתחילת העונה הזו הגיעו הפיצוצים הזכורים מול רוני לוי והקהל, השמועות והשאלות על מעורבותו בניהול שחקנים מחוץ למגרש ומלחמות בפייסבוק מול אוהדים.בניון הבין שהוא בצומת דרכים, ובחוכמה, לקח צעד אחורה. גם במלחמות בתקשורת וגם במעמד שלו במגרש. הוא התחיל לעלות מהספסל כשחקן ה-12 ונכנס בטירוף כאילו אלה הדקות שיקבעו את הקריירה שלו. כשבניון משחק ככה, הווינר על המגרש יוצא החוצה. הנחישות שלו להוכיח לכל העולם היא זו שמבדילה אותו מרוב השחקנים. זה ממש לא רק הכישרון. הדריבל כבר לא אותו דריבל, הקושי יותר גדול - אבל התשוקה, הרצון והדרייב לנצח את כל מי ומה שעומד בדרכו גורמות לו לרוץ כמו משוגע, בטח יחסית לגילו.