כך אוחנה נבחר לשחקן הצעיר של השנה בעולם

רגע לפני שהכוכבים הגדולים בעולם יילחמו על כדור הזהב והגולדן בוי, חזרנו ליום בו שחקנה של מכלן הבלגית זכה בפרס היוקרתי של המגזין האיטלקי "גווארין ספורטיבו" - פרס "בראבו"'

אבישי סלע
אבישי סלע   27.10.24 - 21:34

תגיות: אלי אוחנה, כדור הזהב, מכלן

Getting your Trinity Audio player ready...
אגדי. אוחנה במדי מכלן (GETTY)
אגדי. אוחנה במדי מכלן (GETTY)
היום, בדיעבד, כמעט בלתי אפשרי לדמיין את זה: שחקן ישראלי שעומד על פסגת הכדורגל, שהוא הכי טוב בעולם במקצוע שלו. בחור מישראל שעוקף את כל האנגלים והברזילאים והספרדים - ונבחר ע"י מגזין כדורגל נחשב לתואר "הטוב בעולם". ובכן, בשנה אחת בהיסטוריה זה קרה. ולכדורגלן אחד, שאי אפשר לשכוח.

מדובר באלי אוחנה, שבשנת 1988 גרף את פרס "בראבו" - פרס שהוענק ע"י מגזין כדורגל איטלקי בשם "גווארין ספורטיבו" (כפי שכדור הזהב נבחר ע"י מגזין "פראנס פוטבול"), לבחירת הכדורגלן הצעיר הטוב בעולם. הפרס לא קיים היום, אבל באותה התקופה מדובר היה בפרס נחשב במיוחד. כמה נחשב? צריך להביט ברשימת הזוכים, לפניו ואחריו.

בשנת 1987, שנה לפני הזכייה של אוחנה, זכה בפרס מרקו ואן באסטן. ב-1989 זכה בתואר פאולו מאלדיני. לאורך השנים זכו בפרס שחקנים כמו פפ גווארדיולה, ריאן גיגס, רונאלדו הברזילאי (פעמיים), ג'יאנלואיג'י בופון, איקר קסיאס, כריסטיאנו רונאלדו, כרים בנזמה וליונל מסי. וביניהם, אלי אוחנה מישראל - עד אז, הכדורגלן הראשון מחוץ לאירופה שזכה בתואר (ישראל, אז, לא היתה חלק מאירופה, כזכור).

אז איך אוחנה הגיע לשם? בשביל זה צריך ללכת לסיפור של אוחנה, ולפרק משמעותי בתוכו: אירופה. בשנת 1987, אחרי האליפות ההיסטורית שזכה בה עם בית"ר ירושלים ויחד עם אורי מלמיליאן ודרור קשטן, אוחנה נמכר לקבוצה בלגית צנועה בשם מכלן. בהיסטוריה שלה היו רק שלוש אליפויות, כולן הושגו בשנות הארבעים. אבל החיבור עם אוחנה הפך אותה לאימפריה של ממש.
אימפריה של ממש. אוחנה ושחקני מכלן (GETTY)
אימפריה של ממש. אוחנה ושחקני מכלן (GETTY)
היום, שחקנים ישראלים הם לרוב שחקנים משלימים. לפעמים, הם כאלה שמצליחים להפתיע לטובה. אבל לפחות עד העידן של אייל ברקוביץ' וחיים רביבו, נדיר היה לראות שחקן ישראלי שהוא הכוכב - השחקן שעליו קמה ונופלת הקבוצה. וכזה היה אוחנה, בעיקר בקמפיין גביע המחזיקות.

בעונת 1986/87, מכלן הצנועה הצליחה לזכות בגביע הבלגי - הפתעה של ממש במונחים של אז. ובעונת 1987/88, כנציגתה של בלגיה - היא נשלחה לגביע המחזיקות האירופאי (מפעל שגם הוא כבר לא קיים היום, אחרי שנבלע בתוך גביע אופ"א). במפעל שיחקו הקבוצות שזכו בגביע בכל המדינות, או אלה שהגיעו לגמר (במקרים שבהם הזוכה בגביע היתה גם אלופה).

ומשם, המסע המדהים של אוחנה התחיל. אחרי שעברה בקלות בסיבוב הראשון את דינמו בוקרשט מרומניה, בסיבוב השני היא פגשה את סנט מירן הסקוטית. המשחק הראשון בבלגיה הסתיים ב-0:0, ובגומלין מכלן ניצחה 0:2 - אוחנה כבש את שני השערים. רבע הגמר זימן לה מפגש מול דינמו מינסק (היום בלארוס, אז ברית המועצות). היא ניצחה 0:1 במשחק הראשון בבלגיה, אבל שוב היתה צריכה לשחק בחוץ את הגומלין. בשלג הכבד של בלארוס, אוחנה כבש במבצע אישי נהדר בדקה ה-29 - מינסק השוותה, אבל זה לא הספיק. מכלן העפילה לחצי הגמר.

היריבה בחצי הגמר היתה חזקה מאוד - אטאלנטה האיטלקית. במשחק הראשון במכלן, אוחנה כבש כבר בדקה השביעית; אטאלנטה השוותה דקה לאחר מכן, אבל פיט דן בור (שם שעוד יחזור ויופיע כאן) כבש בדקה ה-83 והעניק למכלן 1:2. בגומלין, מכלן ניצחה גם כן 1:2 - ורשמה הופעה בגמר.

גמר גביע אירופה למחזיקות גביע הפגיש את מכלן הצנועה עם מועדון שתמיד קשה לעבור - אייאקס. אימפריה של ממש, שבהרכבה שיחקו שמות כמו ארון וינטר ודני בלינד, ומהספסל אפילו עלה כישרון צעיר בשם דניס ברגקמפ. אבל מכלן הגיעה לשטרסבורג חמושה בקהל שלה, ובילד צעיר עם החולצה מספר 10.
מסע מדהים. אוחנה (GETTY)
מסע מדהים. אוחנה (GETTY)
בדקה ה-53 קיבל אלי אוחנה את הכדור באגף השמאלי, היתל בבלם שמולו ועבר אותו, בדרך להגבהה מדויקת. זוכרים את פיט דן בור? אז הוא היה שם כדי לשים את הראש, כמו שאומרים שדרי כדורגל, במקום הנכון. מכלן הדהימה את אייאקס - ועלתה ל-0:1, שהחזיק מעמד עד הסיום. הגביע נסע לקבוצה הקטנה מבלגיה, בזכותו של כוכב ישראלי.

היום, כמעט בלתי אפשרי לדמיין את זה - אבל זה קרה. קמפיין אירופי של ארבעה שערים ובישול בתשעה משחקים בלבד, שלב אחרי שלב, שבו אלי אוחנה לוקח על הגב את הקבוצה שלו לזכייה בתואר אירופי. בסוף אותה עונה, ב-1988, "גווארין ספורטיבו" בחרו בו להיות הטוב בעולם לגילו.

אחרי הזכייה, אוחנה נשאר עוד עונה במכלן - ושיחק הרבה פחות, למרות שהקבוצה זכתה באליפות. היו לו פלירטים עם אירופה - בשנת 1990 הוא נבחן בלידס יונייטד, יחד עם אגדה אחרת ושמה שלום תקווה, והיו גם שמועות על מעבר לאותה אטאלנטה - שהתבטל, כך טוענים, מסיבות אנטישמיות. את סוף הדרך האירופית שלו, הוא העביר בבראגה הפורטוגלית - שם לא הותיר חותם, עד החזרה בקיץ 1991 הביתה - לבית"ר ירושלים, אותה הוביל לעליית ליגה תוך שנה, ואחר כך גם לזכייה באליפות ישראל.

הסיפור של אלי אוחנה, היום, הוא כמעט בלתי נתפס. ישראל אפילו לא היתה חברה באופ"א באותן שנים, וכדורגלנים ישראלים שבכלל יצאו מהמדינה לשחק באירופה - היו מצרך נדיר. עכשיו תחשבו על שחקן שגם מגיע לשם, וגם עושה עם הקבוצה שלו את הבלתי ייאמן - זוכה איתה בתואר אירופי, כשהוא שחקן המפתח, מבשל בגמר, וגם נבחר לתואר הטוב בעולם בגילו. סיפור לא ייאמן, משחקן חד פעמי.