תגיות: ליגת העל ווינר, מכבי חיפה
התרופה הבדוקה והבטוחה לתחושת באסה ומפח הנפש אחרי הפסד היא ניצחון. כשמדובר בשני הפסדים ברצף, ועוד ליריבות להן הפסדנו, הצורך בתרופה הזו הופך לקריטי. למעשה, מכבי חיפה עלתה אתמול למשחק ה"בית" בבאר שבע מתוך הבנה ברורה שכל דבר מלבד ניצחון מול חדרה ישלח אותה וכפועל יוצא, גם אותנו, אל חוף הים בשלהי אוקטובר.
המפגש המחודש עם הקהל, ושינוי המערך ההכרחי של בכר, הוכיחו את עצמם במחצית הראשונה, כששני ביצועים מעולם החלומות, של השלישייה דין דוד-סבע-רפאלוב, העלו את מכבי חיפה ליתרון מבטיח ומוצדק מאוד, 0:2 על סף המחצית. על פניו, מבוא לתבוסה והצגת כדורגל נוספת.מה שקוף יותר, מה יותר ברור וצפוי בעולם הזה מאשר זה שמכבי חיפה תבצע איזו טעות שתחזיר את חדרה למשחק מכלום? הפעם, הייתה ידו של פדראו במעל, כשבהכשלה רכה מאוד, הפיל חדרתי ברחבה והעניק לה ביד רחבה את צינור החמצן שהייתה צריכה עם פנדל מדויק. מחצית שהייתה צריכה להסתיים ב-0:4 נגמרת עם 1:2.כאן, מגיע שוב לידי ביטוי הפן המנטלי, כשמכבי חיפה איבדה ריכוז ובדקות הראשונות של המחצית השנייה, אפשרה עוד צמד מהיר, שלישי בשלושת המשחקים האחרונים, עם טעות משולבת של מרכז ההגנה (עמדו גבוה מדי) וכיסוי נוראי של מאור קנדיל, ושוויון חדרתי מביך מאוד. עם כל הכבוד, זה איציק שולמייסטר, לא קיליאן אמבפה שקיבל את הכדור. קנדיל היה חייב לייצר תאקל הרבה יותר איכותי ולחלץ את הכדור ממנו בניסיון הראשון.בניגוד למשחק הקודם, המפולת המנטלית נעצרה, לא מעט בגלל ניהול המשחק של בכר והחילופים שהגיעו בזמן ובדיוק - חזיזה וסברינה הפיחו את הרוח השנייה שהקבוצה הייתה צריכה, הכניסו מהירות ומרץ באגפים ויחד עם גדי קינדה, שנכנס מצויין מעט לאחר מכן, לא הפסיקו לדחוף קדימה, עד לפריצת הסכר.לחטוף שבעה שערים בשלושה משחקים זה הרבה הרבה מעבר למה שמכבי חיפה יכולה להרשות לעצמה. יש כאן שילוב של חוסר תיאום בין חלקי ההגנה החדשים, יכולת חלשה מקצועית, כדור שלג מנטלי וגם חוסר אחריות ואובר הרפתקנות של השחקנים בחוליה האחורית.