תגיות: טאלב טוואטחה, ליגת העל ווינר
אתה מרגיש שהעריכו אותך בכדורגל הישראלי?"אני לא מחכה שמישהו יעריך אותי. אני באתי מהמקום הכי נמוך. לא גדלתי בסביון, לא בהרצליה ולא בתל אביב, לא בחיפה ולא בבנימינה שאני גר עכשיו. כל שחקן ישראלי שיגדל במקום שאני גדלתי, יהיה לו מאוד קשה להגיע לאן שהגעתי. אפילו לבוגרים של מכבי חיפה. זה עשה אותי חזק מנטלית. אני לא מחכה שמישהו יעריך אותי. אני שלם עם עצמי, מעריך את עצמי מאוד. למדתי הרבה בחיים ואני עדיין לומד. לילד מג'אסר יש עוד חלומות בכדורגל הישראלי והעולמי. כמו שחלמתי להיות שחקן, יש לי עוד שאיפות. הרבה אנשים בכפר צחקו עליי כשהחלום שלי היה להיות כדורגלן. עכשיו הרבה אנשים צחקו ואמרו שאחרי הפרישה אעלם. אני אוהב אתגרים. אני לא התחלתי מאפס, התחלתי ממינוס והגעתי לטופ. עוד פעם אני מתחיל ממינוס. אשאר בכדורגל. מי שאוהב את הכדורגל, בחיים לא ייצא מזה".
איך זה לנהל שגרה כשיש ילד על הרצף"זה דבר כיפי. התרגלנו. אני מאוד מחובר אליו. הוא ה'בראקה' של הבית. תמיד שמח, תמיד עושה אווירה טובה, כולם אוהבים אותו. הוא החיים. כשאני מסתכל עליו, אני רואה את החיים אחרת. כשהייתי חוזר מהאימונים והוא מחכה לי, מבסוט שאני פה ושמח. זה מוציא אותי מעולם אחד לעולם אחר. יותר שלווה ויותר שקט. אני מתגאה בו. הוא מספר 1 בשבילי בחיים. כל האנשים בארץ ובעולם בכלל צריכים להיות גאים בילדים האלה. אלוהים נותן ילדים כאלה לאנשים טובים, לאנשים שיכולים לעזור לילדים כאלה. מאז שחוויתי מה זה ילד על הרצף, החיבור שלי לילדים באופן כללי הפך למשהו אחר. כל ילד שאני רואה ברחוב או נפגש איתו, אני מנסה לתת לו את כל הטוב בעולם. הוא לא אוהב כדורגל כי יש רעש, אבל כשהוא ראה אותי משחק בטלוויזיה, הוא הצביע ואמר 'הנה אבא'. אנשים לא יודעים, אבל כשחזרתי לארץ היו לי הצעות ממכבי חיפה ומהפועל ב"ש וב"ש היו בשיא. העדפתי את מכבי חיפה כי אנחנו גרים באזור ולא רציתי שיהיה לו רחוק". לא בכית לרגע אחד מאז הפרישה?"בסרטון שעשיתי היה קטע מהפציעה והרגשתי עצוב. אולי מרוב שאני גאה במה שעשיתי. מאיפה באתי ולאן שהגעתי... אני גאה, אבל אני בן 32 ויש לי עוד חלומות. יום אחרי הפרישה התחלתי לחלום חלום חדש".