תגיות: אבי נימני, ליגת העל ווינר, עומר אצילי
אוהדי בית"ר ירושלים לא ידעו את נפשם. זה היה רגע מאושר, שעליו הם לא חלמו - לראות את השחקן הטוב בכדורגל הישראלי, לובש צהוב-שחור. הוא יצא עם המדים החדשים, מתקבל על ידי אלפים של אוהדים שקוראים בשמו. אבל עם כל הכבוד לקבלות הפנים ולאימונים, הכל היה מוכן לקראת הרגע שבו סוף סוף יעלה על הדשא בפעם הראשונה. בטדי, ביום שבת, מול אצטדיון מלא באוהדים נרגשים.אני דיברתי על אבי נמני. על מי חשבתם?סאגת עומר אצילי תיגמר באופן רשמי בעוד רגע, כאשר בית"ר ירושלים תארח את מכבי בני ריינה במחזור ה-18, ואצילי - אחרי הגלות באיחוד האמירויות וקפריסין - יחזור לכדורגל הישראלי בפעם השלישית. אבל כבר היתה פעם אחת שאצטדיון שלם בירושלים התמלא לכבוד שחקן אחד, שעורך את הופעת הבכורה. אז, זה היה נמני. זמן לחזור ל-22 בנובמבר, 2003.קיץ 2003 היה קיץ מסעיר בכדורגל הישראלי, בעיקר בזכות מסיבת עיתונאים אחת, בלתי נשכחת, ב-13 באוגוסט בקריית שלום. זה קרה כשניר קלינגר, מאמן מכבי תל אביב, הטיל את הפצצה - והודיע על שחרורם של שני שחקני המפתח שלו, טל בנין ואבי נמני. הסמל של מכבי ת"א, השחקן שסביבו התאחד כל הקהל, כבר לא בקבוצת נעוריו. מחאה גדולה התפרצה בקרב הקהל, שלא הסכים לקבל את רוע הגזרה. נמני היה צריך לקבל החלטות.לא מעט קבוצות גיששו בכיוון שלו. מכבי חיפה ויענקל'ה שחר היו קרובים מאוד, אפילו בהפועל תל אביב - אז עם קבוצת הבעלות בראשות משה תאומים - ניסו לבצע את המעבר הבלתי נתפס. אבל דווקא בית"ר ירושלים, אז צנועה ביכולות הכלכליות שלה - וכמה שנים בלבד אחרי הקפאת הליכים והפירוק, שהובילו לרכישה ע"י מאיר פניג'ל וחבורת אנשי העסקים שסביבו - גרמה לנמני להתלהב.