תגיות: ליגת העל ווינר, מכבי תל אביב, ערן זהבי
פותח הכל. ערן זהבי התראיין אמש (שבת) לפודקאסט המוג'ו של בן בן ברוך, אחד הפודקאסטים המובילים בישראל שחגג את הפרק ה-300. מפרשת החדר, דרך התקופה בסין ועד החיים האישיים, זהבי מחכה לכם ללא פילטרים.
"היו לי הרבה רגעים לא טובים השנה. מה שהכי איכזב אותי זה הרגע עם סרט הקפטן בנבחרת, כששרקו לי בוז וזרקתי אותו. התאכזבתי ששרקו לי בוז למרות שאני נותן את כל כולי. נבחרת ישראל הייתה פסגת הקריירה שלי. בצבא רציתי לעזוב כי דברים לא הסתדרו. הגעתי לאימונים גמור. אמא שלי לא הרשתה לי בגלל נבחרת ישראל. לא אוכל לשחק שם בלי לסיים צבא. אני חשבתי 'אני כולה ברמה"ש ואיזה נבחרת?' היא האמינה בי. מה שהיה עם בניון והחדר היה קשור למקצוענות שלי. אצלם זה היה קשור לאגו, אצלי למקצוענות. לא הייתי היחיד שישן לבד והם החליטו לשנות ושכולם צריכים להיות בחדר זוגי".
"שברתי כל שיא אפשרי בנבחרת ולא קיבלתי את זה כי לא לכולם יש 400 גולים בקריירה ולא כולם עשו מה שאני עשיתי וברמת המקצוענות שלי. זו הדרך בה אני מכין את עצמי למשחק. במכבי הייתי לבד, בסין, באיינדהובן, 15 שנה אני לבד. אני מכיר את הנפשות הפועלות וידעתי שזה מהרבה אגו ומניסיון לייצר 'שוויון' שכולם אותו דבר. בדרך כלל בקבוצות מהסוג הזה כולם נשארים בינוניים ומתרסקים. למה בכל חברה יש בעלים, מנכ"ל וסמנכ"ל? זה הדרך שלי ואני יודע מה אני צריך לעשות. אם אהיה מנהל מקצועי ויהיה שחקן שהוא דיווה ונותן הנחות גם במגרש, לא הייתי נותן לו את ההטבות האלה. אבל שחקן כמוני, שמגיע ראשון והלך אחרון והוא הכי מקצועי שיש, אני בחיים לא אלך איתו ראש בראש. אנסה לתת לו את התנאים הכי טובים שאני יכול. אתה רוצה את התנאים האלה? תן תוצאות. במקום זה אומרים 'לא, הוא הגיע לאן שהגיע, נוריד אותו, כולם צריכים להיות אותו דבר'. בסוף ויתרתי בגלל המלחמה ואמרתי שאני אוריד מהאגו. הדבר שאני הכי מתחרט עליו זה שוויתרתי על האגו שלי".
"חשבתי לעבור לבית"ר. לא יכולתי לעשות זאת לקהל של מכבי ת"א""אם אני רוצה, אני יכול להמשיך לשחק גם עוד שנתיים, זה מה שאני מרגיש. אבל הרוטינה כבר קצת כבדה עליי. אני מרגיש איפשהו שלפעמים צריך לעצור ולהגיד 'די'. יש לי לפעמים תשוקה להתחיל הרבה דברים אחרים - אם זה עסקים ואם זה תחומי עניין אחרים. אני 30 שנה בלו"ז, אם שולחים הודעה שצריך להיות ב-17, צריך להיות ב-17, אני שכיר. יש לי משכורות, בא מתי שאומרים לי, צריך לדעת איך להתמודד בלי. אולי הראש יפתח לדברים אחרים, אני רוצה לאתגר את עצמי בדברים שכרגע אני לא רואה. יכול להיות שעוד חמש שנים אני אגיד לעצמי 'בואנה, איך יכולתי לחיות ככה בכדורגל?'". "איך הייתי רוצה להיזכר? אני חושב שהייתי רוצה להזכר כמישהו שריגש אנשים במגרש, וכל הזמן נתן את הכי טוב שהוא היה יכול במקצוע והשפיע על הרבה ילדים בדרך שלהם להיות שחקני כדורגל טובים יותר. היה לי חשוב לאורך הדרך לתת דוגמה אישית טובה ולהיות שם הכי טוב שאפשר. היה לי מנטור, יגאל הילל, הוא אמר לי לעבוד הכי קשה שאני יכול, ובגיל 36 לא אצטרך לעבוד עוד יום בחיים. לקחתי את המשפט הזה איתי ואמרתי שאעבוד הכי קשה בכל אימון, כל משחק וכל דקה. כל דבר ב-100% ובסוף יש קארמה מסוימת שאתה נותן כל כך הרבה למשהו, האנרגיה חוזרת אליך".
"חלמתי לשחק באייאקס ומילאן. ויתרתי על הצעה מאייאקס והלכתי לאיינדהובן. לפני שחתמתי בסין פטר בוס אימן את אייאקס ורצה אותי מאוד, זה לא הסתדר כי המנהל המקצועי פסל אותי בגלל שהייתי בן 29. כשסיימתי בסין דיברנו עם אייאקס. רוג'ר שמידט רצה אותי עוד בבייג'ין. כמעט עברתי לשנגחאי, היו עוד מעברים הזויים שכמעט קרו. איינדהובן נתנו לי שנתיים, אייאקס שנה. יש לי שיחה מוקלטת עם טן האח. הייתי במחשבות על מעבר לבית"ר, אבל לא יכולתי לעשות את זה לקהל של מכבי ת"א. הפועל לא רצו אותי חזרה. זה לא שם. לא היה אותו יחס".