איתמר נוי: "גם בליגה א' האמנתי שאני שייך לרמות הגבוהות"

הדמיון לקניקובסקי ("כינו אותי 'גבי'), החיבור לרומי גונן ("דמעות, אושר מטורף"), החלום על ברצלונה והסטיגמה על כדורגלנים ("לא כולם טפשים"). רגע לפני המעבר למכבי, איתמר נוי מדבר

הדר יעקבי
הדר יעקבי   30.05.25 - 19:13
Getting your Trinity Audio player ready...

איתמר נוי כבר בן 24, אבל רק בשנתיים האחרונות הוא נכנס עמוק לתודעה. הקשר היה חלק מההצלחה של הפועל חיפה העונה, ככל הנראה בדרך למעבר למכבי תל אביב שם סיכם את תנאיו, אבל את ההכרה הגדולה קיבל אחרי ה-7.10. יחד עם מנשה זלקה, הוא היה אחד משני שחקנים פעילים בליגת העל שיצאו למילואים והוכיחו שיש דברים גדולים יותר מהספורט. כעת הוא מתפנה לסכם את 2024/25 בראיון לערוץ הספורט ולספר על הדרך שעשה בכדורגל והשאיפות הגבוהות שעדיין יש לו. 

איך עברה עליך העונה האחרונה?
"הייתה רכבת הרים לא קטנה. היו תקופות פחות טובות, היו תקופות יותר טובות. בסוף אני חושב שעשינו, גם באופן אישי גם באופן קבוצתי, עונה מאוד טובה. פלייאוף עליון וגם בפלייאוף הרבה משחקים טובים והרבה ניצחונות גדולים".

אתה מגדיר את זה כעונת פריצה שלך?
"כן, חד משמעית. אני חושב שזאת עונה ששמה אותי יחסית בפוקוס בכדורגל שלנו. אני חושב שגם השם שלי יותר מוכר, שעשיתי הופעות טובות. אני רוצה להמשיך להתקדם".

אתה מרגיש את זה ברחוב? ברשתות?
"כן כן, חד משמעית. יש לי הרבה יותר אנשים שפונים שמדברים, שאוהבים, שולחים הודעות. כיף גדול".

זה מה שחלמת?
"כן, ברור".

איך הגעת להפועל חיפה?
"שיחקתי בליגה השני באוסטריה, הפועל חיפה התעניינה, היו עוד כמה הצעות, אבל זה היה נראה לי מקום מאוד טוב להתפתחות. גם אם זה רוני, כמו שדיברנו עליו, הצוות. היה נראה לי מקום שאני אוכל להתפתח בו כשחקן ובאמת לעשות את ההתקדמות שרציתי".

ועשית התקדמות מאוד מהירה לאורך הקריירה. הגעת מליגות נמוכות מהר מאוד לצמרת הכדורגל הישראלי
"כן. אני תמיד שואף להתקדם ולהשתפר ואני עובד קשה בשביל זה. גם כשהייתי בליגה א', האמנתי בעצמי שאני שייך לרמות הגבוהות וגם עם כל הסיבוכים והקשיים שמגיעים בכל קריירה של כדורגלן, תמיד האמנתי. שמח שלא ויתרתי לעצמי ולא מצאתי איזה מקום טוב באמצע שנוח בו. אלא תמיד שאפתי גבוה יותר והאמנתי שאני יכול להגיע לשם".

היה לך מסע קריירה מעניין
"כן, היה לי קריירה לא הכי טיפוסית, קריירה מיוחדת. עליתי לבוגרים, היו לי כמה הופעות בבני לוד, גדלתי בבני לוד. עוד כשהייתי בשנה ראשונה בנוער. אחרי זה עוד טיילתי קצת, אבל את עונת הבוגרים המלאה שלי עשיתי בליגה א׳, בבני לוד. אפילו הייתי קפטן בגיל 19. המועדון נקלע קצת לקשיים בזמנו והיו קצת סיבוכים. נשארנו בליגה א׳ במשחקי מבחן. כמעט ירדנו לליגה ב'. משם הלכתי למבחנים באדומים אשדוד והתקבלתי. תחילת העונה הייתה קצת קשה, כי ילד שמגיע מליגה א׳ ופחות מכירים אותו... הייתה שם עונת פריצה רצינית, הרבה בזכות שני מאמנים בזמנו שהיו - עידן שריקי ויאיר אזולאי. קיבלתי את תואר תגלית העונה באותה עונה. משם יצאתי לאוסטריה, ליגה שניה. בחרתי לוותר על ליגת העל, לעשות איזה אתגר בחו״ל. קצת פחות הסתדר. ואז היו הצעות טובות מליגת העל והרגשתי שזה עוד לא הזמן שלי לצאת לגמרי. קודם כל לחזור ולהשאיר חותם בליגת העל והגעתי להפועל חיפה ועכשיו אני מסיים שנה שניה כבר. עשינו שנתיים טובות מאוד שנתיים בפלייאוף העליון והיה היה כיף גדול".

“חלמתי על זה“ (צילום: דני מרון)
“חלמתי על זה“ (צילום: דני מרון)
היו רגעים בדרך שאמרת "זה לא הולך לכיוון של קריירה, זה תחביב״?
"לא, לא, אף פעם לא היה לי... למרות שאנשים מהסביבה שלי אמרו לי את זה לא מעט. אני זוכר כילד שאמרו לי 'אף אחד לא יצא שחקן מהמחלקת נוער של בני לוד'. כאילו, זו לא מכבי תל אביב, מכבי חיפה... זה לא המקום. ואני האמנתי בעצמי מאוד כל הזמן. היו הרבה הרבה קשיים בדרך. כן, זה אף פעם לא פשוט לבוא משום מקום ולנסות לפלס את הדרך. אבל תמיד האמנתי שאני יכול, ולמרות האמירות מסביב, ידעתי מה אני שווה ואני שמח שכרגע אני מצליח בזה".

זה לא היה קל לא רק מבחינה מקצועית, היו שם גם כל מיני התנגשויות מבחינת הדת
"זה יותר בנוער, האמת. הייתי משחק בלוד כל השנים בגלל שזה המועדון צו פיוס. אני בא מבית דתי... מועדון שלא משחק בשבת, אלא או בימי שישי או באמצע השבוע. הרבה קשיים בדרך, אפילו הייתה איזה תקופה שבני לוד הפסיק להיות צו פיוס ואז אני מוצא את עצמי איזה כמה חודשים בלי קבוצה כילד, באזור כיתה ז׳ נגיד. אבא שלי מצא לי איזה קבוצה בבן שמן שהיו מתאמנים בכלל בלפיד, 50 דקות נסיעה מהבית. הוא היה לוקח אותי 4 פעמים בשבוע, 50 דקות נסיעה לכל כיוון. אחרי זה לוד חזרו להיות צו פיוס. חזרתי ללוד. וגם כשעליתי לנוער, אז כבר כל הקבוצות משחקות בשבת. היו הרבה קשיים. הייתי הולך ברגל למשחקים בבית ובמשחקי חוץ. אבא שלי ואחי באים איתי, היינו עושים שבתות בכל הארץ. הייתה שבת לא פשוטה, אבל מגבשת, מגבשת מאוד".

ואיך המשפחה תופסת את זה שהיום אתה משחק בימי שבת?
"היה לא קל. בסוף קיבלתי החלטה שהיא שלי. בסוף אני כבר בן אדם בוגר ואני מחליט את הכיוונים שלי. היום אני יכול להגיד שיש לי את המשפחה הכי תומכת בעולם. כל משחק שהוא לא בשבת, אין סיכוי שבאים פחות מחמישה-שישה אנשים. אבא שלי, אחי, אחיות שלי. היום הכי תומכים והכי דוחפים אותי בעולם".

באופן כללי עברה עליך שנה מוצלחת. התחתנת גם לאחרונה
"אנחנו המון המון שנים ביחד. מכיתה י״א. 7 שנים כבר. אז החיים לא השתנו דרמטית, אבל כיף, מאושר מאוד".

אבא של רומי גונן היה מאלה שאמרו את 7 הברכות. ספר לי על הקשר ביניכם
"אז את איתן זכינו להכיר. לצערנו, מכורח הנסיבות, אבל זכינו להכיר בן אדם מדהים. באמת, אני לא יכול לתאר את העוצמות. הוא ואשתו ומירב, אמא של רומי. משפחה.. שלא נדבר על אחות של רומי. באמת משפחה שקשה להסביר במילים את העוצמות והאופטימיות והאנרגיות הטובות. ובאמת אז היינו.. הוא היה מגיע אלינו כל משחק, הוא היה מדבר איתנו מדי פעם. אני אישית ועוד כמה שחקנים נקשרנו אליו באופן אישי, היינו הולכים לכל מיני שיחות שהוא היה עושה פה בצפון, היינו יושבים איתו לאכול מדי פעם. באמת בן אדם מדהים. ולפני החתונה אמרנו... כאילו אנחנו מתחתנים והכל זה מאוד שמח, אבל יש מלחמה וצריך להזכיר את החטופים. האופציה שנשמעה לנו הכי הגיונית זה באמת לשאול את איתן אם זה בסדר. איתן אמר שהוא לא הולך לחתונות כל עוד רומי הייתה בשבי, אבל הוא הסכים להגיע. הוא אמר לנו 'אני אגיע, אני אעלה, אני אברך, אנחנו נתפלל כולנו למען רומי ואיך שתיגמר החופה, אני אלך'. באמת ככה היה".

הוא התרגש? 
"הוא התרגש מאוד. הוא באמת זה בן אדם שכולו לב. חודשיים בדיוק אחרי אותו יום רומי חזרה וזה היה שמחה שאנחנו לא.... קשה. קשה להסביר".

איך קיבלת את ההודעה שהיא חוזרת?
"היו דיבורים כבר על העסקה. אני זוכר שישבתי עם אשתי בבית וראינו, וממש... דמעות בעיניים, אושר מטורף. אני זוכר ששלחנו לאיתן סרטונים שלנו מורידים את המדבקות מהאוטו, מהבית והכל. הייתה התרגשות. התפללנו שזה יקרה וכמובן שכל מי שעדיין חטוף, שיחזור".

דיברת עם רומי?
"כן בטח. רומי הגיעה לכמה משחקים. בהתחלה ניסינו לתת מרחק כי זה לא פשוט, אבל היא הגיעה לכמה משחקים והיא מדהימה וחייכנית. היא גם איחלה לנו המון בהצלחה במשחקים ודיברנו. באמת בחורה מדהימה".
“התפללנו שזה יקרה“. רומי ואיתן גונן יחד (צילום: אלן שיבר)
“התפללנו שזה יקרה“. רומי ואיתן גונן יחד (צילום: אלן שיבר)
וזה לא הקשר היחיד שלך לכל מה שקורה עכשיו במדינה, וזה גם קצת מפתיע שכל הפריצה שלך מתרחשת במקביל למלחמה, כשאתה חייל מילואים. קודם כל, מה אתה עושה במילואים?
"אני נמצא בגדוד רפואה בצפון שעוזר להלומי קרב, לנפגעי טראומה להשתקם. אז נמצאים איתי המון המון פסיכולוגים ופסיכיאטרים. ממש מהטובים בארץ. זכיתי להיות בחברה של אנשים באמת מהטופ של הטופ. אני ראיתי אותם. איך שהם טיפלו ועזרו. לחבר'ה שבאו מהלחימה וחוו אירועים קשים, כמה חבר'ה שבאו מהנובה ממש ישר אחרי, שבוע אחרי הנובה. זו גם הייתה חוויה מדהימה. קראו לי לבוא, הגעתי. אמרו לי שצריך מישהו שיעשה פעילות גופנית עם האנשים שבטראומה. אומרים שספורט זה מרכיב מאוד מאוד חשוב. באו אלינו אנשים מאוד סגורים מאוד. לא ממש לא רצו לצאת מהמיטה. אני זוכר סיפור ספציפי שאני אומר למישהו שמגיע... הוא היה בלחימה בלבנון ועלו לו כל מיני תחושות לא טובות. באמת הוא היה נראה במצב לא הכי טוב ואני זוכר שבא אליי, הפסיכיאטר שאחראי עליו הוא אומר לי 'אני רוצה שתיקח אותו טיפה, תזיז אותו'. ניסיתי, אמרתי לו 'אתה רוצה שנלך טיפה, יש לנו פה כדורים'. הוא עונה 'איך אני יכול לשחק עכשיו? אני חברים שלי נלחמים ואני יכול לשחק'. אמרתי לו 'אתה צודק, בוא נעשה ריצה, אני ואתה, חצי שעה-40 דקות. הוא אומר לי 'וואלה, זה אין לי בעיה'. תוך כדי הריצה אנחנו פתאום מדברים ופתאום הבן אדם נפתח ואתה רואה את מצב הרוח שלו מאוד משתפר. זו הייתה באמת זכות גדולה לעזור בהכי מעט שיכולתי. קיבלתי גם פידבקים טובים מאותו פסיכיאטר שאומר שמצב הרוח שלו מאוד השתפר והוא פתאום נפתח והיה יותר חיובי לסביבה. זו זכות גדולה. לא מובן מאליו בכלל".

היו מחשבות? כי אתה סוף סוף בקבוצה בליגת העל, סוף סוף מגיע לאן שחלמת. עכשיו לצאת למילואים? להחסיר אימונים?
"קודם כל, זה קרה ישר אחרי השביעי באוקטובר, אני הוקפצתי בשמיני באוקטובר. אני מזכיר לך את החיים שלנו פה בשמיני לאוקטובר. אף אחד לא ידע איך החיים הולכים להיראות. ובלי קשר, החברים הכי טובים שלי נמצאים בקרבי. היום בלילה חבר שלי יצא שוב מעזה. לא באמת הייתה יותר מדי מחשבה או שאלה. מבחינתי, קראו לי, אז אני מגיע. לא ידעתי לאן אני מגיע, כי השתחררתי לא לפני הרבה זמן וזו פעם ראשונה שלי במילואים. אני רואה את זה כזכות גדולה. לא משנה באמת מה התפקיד, אלא לבוא ולתרום במה שאפשר. זה תמיד זכות גדולה".

מה הוביל להתקדמות שלך בעונה האחרונה?
"יש כמה גורמים. אני עונה שניה בליגת העל ואני בגיל שאני יותר בשל ומבין יותר את הדברים, איך הם מתנהלים ומה צריך לעשות ומתי. אבל בסוף אני חושב שזה באמת הצטברות של עבודה לאורך הרבה שנים. תמיד ניסיתי לדחוף את עצמי ותמיד ניסיתי להיות בהתקדמות. ולעשות עוד אימונים מעבר. באמת לנסות ולהגיע הכי רחוק שאני יכול. ולא מתכנן לעצור פה. רוצה להתקדם עוד".

אם אתה צריך לשים את האצבע על העונה של הפועל חיפה, מה גרם לה להיות כל כך מוצלחת באופן יחסי?
"אנחנו השחקנים מדברים קודם כל על חדר ההלבשה. יש חבורה מיוחדת של אנשים. הבסיס שלה היה גם שנה שעברה, כשעשינו פלייאוף עליון. קבוצה של אנשים מאוד מאוד טובה. חדר הלבשה מאוד מאוד מגובש. צוות אימון, כמובן. שדחף אותנו קדימה ועזר לנו, ואני באמת חושב שיש לנו שחקנים טובים וכשהשחקנים טובים והצוות טוב, כולם ביחד, אז יוצאים דברים טובים".

מה הרגע הכי גדול מבחינתך העונת?
"ה-1:5 בדרבי היה באמת איזו חותמת על העונה הזאת. שלא סתם התפלחנו לפלייאוף העליון, אלא אנחנו ראויים ואנחנו עושים תוצאות טובות וזה באמת היה משחק ש... גם שימח את האוהדים בצורה לא רגילה וגם באמת שם איזו חותמת של 'הלו, אנחנו קבוצה רצינית'".

אני חייבת להגיד שאתה מאוד מזכיר לי מישהו בסיפור שלך. מי אתה חושב? 
"מאז שאני ילד קראו לי 'גבי קניקובסקי'. עוד לפני שידעתי מי זה גבי, אני חושב שהוא שיחק בהפועל עכו בזמנו לדעתי, בליגה לאומית. אז כבר כשעליתי לבוגרים קראו לי 'גבי'. אני לא מכיר את גבי אישית האמת, רק מסיפורים על איזה בן אדם הוא. אם יש מישהו נראה לי להידמות אליו, זה גבי. נראה לי זו אחלה אופציה". 

בוא נדבר על העתיד. מה התוכניות, מה השאיפות, מה החלומות?
"השאיפות קודם כל היא לעבור לקבוצה גדולה באמת. אני חושב שאני בשל להיות בקבוצה שמתמודדת על תארים, שרצה חזק, משחקת באירופה".
“חותמת על העונה“. נוי חוגג את ה-1:5 בדרבי (צילום: מאור אלקסלסי)
“חותמת על העונה“. נוי חוגג את ה-1:5 בדרבי (צילום: מאור אלקסלסי)

אנחנו שומעים שקבוצות גדולות מתעניינות בך. כמה זה מחמיא?
"זה מחמיא מאוד, לא מובן מאליו. זה משהו שהוא תמיד מחמיא ותמיד משמח וגם. היו תקופות פחות טובות, שאתה לא תמיד רואה את זה מגיע עכשיו. וברגע שזה מגיע, זה באמת כיף גדול והתרגשות גדולה. מחכה לזה מאוד. אני חושב שאני ראוי להגיע לשם ואני רוצה את זה. אני רוצה להתחרות ברמות הכי גבוהות שיש. מחכה לזה מאד".

אם אנחנו נפגשים כאן עוד 5 שנים, איפה אתה נמצא בקריירה? איפה אתה רוצה להיות?
"קודם כל, אני רוצה להיות שחקן מוביל בנבחרת. זה חלום ילדות של כולם. אני מאמין. לקחת את הנבחרת לטורניר גדול, להיות שחקן מוביל, זה חלום של כל ילד. אני חושב שעוד 5 שנים אני ארצה להיות בליגה טובה באירופה. אני מקווה שאני אגיע לשם, אבל יש עוד שלבים בדרך".

לא ויתרת עדיין על החלום, על חו"ל
"ממש לא, אני בן 24. היום שחקנים משחקים עד גילאים מאוד מאוחרים".

כי כבר הייתה לך קדנציה
"הייתה לי איזו טעימה קטנה, שגם ממנה למדתי הרבה. גם ברגעים פחות טובים יש הרבה דברים ללמוד וגם כבן אדם, פתאום לגור בחו"ל עם אשתי, פתאום אנחנו גרים לבד במדינה זרה, אנשים זרים, חלקם אפילו לא ידעו אנגלית, מדברים רק גרמנית שם. אז הייתה חוויה טובה ומפתחת. אבל חד משמעית השאיפה בסוף זה להגיע לרמות הגבוהות בחו"ל".

תן לי שם של מועדון. שאתה מעריץ
"חלום חיי זו ברצלונה, כמו הרבה מהשחקנים מהילדים בגיל שלי. זה היה החלום הכי גדול. אני מקווה שנצליח להגשים אותו יום אחד. כרגע זה קצת רחוק".

מי ההשראה שלך? הדמות לחיקוי שלך בכדורגל?
"כילד, כמובן מסי ואינייסטה וצ׳אבי. היום אני מאוד מאוד אוהב לראות את פדרי. אנחנו גם משחקים פחות או יותר באותה עמדה. זה כרגע מישהו שאני מסתכל עליו ומאוד נהנה לראות אותו".

ובישראל? לאו דווקא פעיל
"אז ערן זהבי זו דמות שכילד מאוד אהבתי. אנחנו מאוד שונים בסגנון, אבל משהו בווינריות ובטירוף הזה וברעב... זה משהו שתמיד היה מדהים בעיניי. הרצון להשיג עוד ועוד, זה חד משמעית מודל לחיקוי".

מה אנחנו לא יודעים על איתמר נוי?
"בחור פשוט. שחקן שחמט טוב. אני 1,700 באפליקציה למי שמכיר. אבל זה רק לחנונים שמשחקים".

אני לא מכירה הרבה שחקני כדורגל שמה שהם עושים זה כתחביב זה שחמט.
"יש לנו בחדר הלבשה כמה. אנשים יופתעו. לא כל הכדורגלנים טיפשים".

מי מתחרה איתך בשחמט?
"ירין סרדל בחדר הלבשה. אני חייב להגיד שהבאנו שחמט לחדר הלבשה, זו הייתה שבירת מוסכמות. אם מוציאים את השש בש מהחדר ההלבשה, זה לא מקובל, אבל היו כמה משחקים שצדו לאנשים את העין ואנשים נהנו מאוד. הסטיגמה על כדורגלנים קצת משתנה היום. יש היום הרבה שחקני כדורגל שיפתיעו אותך מאוד. שיהיו לא לפי הסטריאוטיפ".