"גדולי הדור": מי השוער הטוב בדור האחרון?

לא האמנו, אבל עוד מעט זה נגמר: 25 שנה מאז תחילת המילניום, ואפשר להתחיל לסכם. הדור האחרון של הכדורגל הישראלי הוא הדור שאחרי - זה שניסה להרים את מה שתור הזהב של סוף שנות התשעים לא הצליח. ועכשיו, הגיע הזמן שתהיה לו גם נבחרת - בפרויקט חדש של ערוץ הספורט, אנו מנסים לגבש את "נבחרת הדור" - 11 השחקנים הגדולים ביותר בכדורגל הישראלי ב-25 השנים האחרונות.

וכידוע, כל קבוצה מתחילה בשוער. לפניכם 11 שוערים שבלטו בדור האחרון, כל אחד בדרכו - וההזדמנות שלכם להצביע ולקבוע: מי היה הטוב ביותר?

מה הבדיל את השוערים שבחרנו מכל היתר? קריטריון ראשון היה תארים - עד כמה השוערים עזרו לקבוצות שלהם לנצח. השני הוא הופעות בנבחרת, והשלישי היה השפעה - עד כמה הם נחקקו בזיכרון הקולקטיבי כשוערים גדולים. העשירייה לפניכם, וההזדמנות להצביע ולהשפיע.

אזכור של כבוד: דני איימוס - שוער ששינה משהו, לא רק על המגרש. על הדשא, הוא היה שותף להיסטוריה - זכה רק באליפות אחת, אבל כנראה הסנסציה הגדולה של הדור הזה - האליפות של עירוני קריית שמונה ב-2012 (בעונה שגם זכה בתואר שחקן העונה). גם מחוץ למגרש, נשא את דגל הקהילה הגאה - והמלחמה בהומופוביה, במאבק עיקש שגם נשא פירות. השלל: אליפות אחת.

שביט אלימלך - הילד התל אביבי שבכלל גדל במכבי, אבל הפך למלך של הפועל. בדור הזה, שביט הספיק להוביל את האדומים מתל אביב לדאבל (כולל שתי הצלות בדו קרב הפנדלים מול בית"ר בגמר הגביע), ובדרך גם להיות כוכב מרכזי בקמפיין האגדי של האדומים בגביע אופ"א 2002 - כולל תצוגת שוערות אדירה מול צ'לסי. השלל: 14 הופעות בנבחרת, אליפות אחת וארבעה גביעי מדינה.

ניר דוידוביץ' - סמל ירוק, שהיה אחד הסממנים המובהקים למילניום המוצלח של מכבי חיפה. עבר לא מעט פציעות, אבל הצליח להשתקם ולהפוך לאייקון בין הקורות של הירוקים. אחראי לאחת מתצוגות השוערות האדירות בוולנסיה, שהעניקה לו את הכינוי "התמנון". השלל: 51 הופעות בנבחרת, שבע אליפויות עם מכבי חיפה.

דודו אוואט - השוער הישראלי שהגיע הכי רחוק. אוואט הספיק עוד לזכות בתארים בישראל, אבל את עיקר הדרך עשה באירופה - כאשר שיחק במשך יותר מעשור כשוער בכיר בליגה הספרדית, בקבוצות כמו ראסינג סנטאנדר, לה קורוניה ומאיורקה. השלל: 78 הופעות בנבחרת, אליפות עם מכבי חיפה.

איציק קורנפיין - השוער שגדל ברמת גן והפך לאייקון בית"רי. מי שהיה גיבור בשנות התשעים המשיך עם בית"ר ירושלים גם לשנות האלפיים, ואפילו סגר מעגל עם תואר אליפות. השלל: חמש הופעות בנבחרת, אליפות אחת.

אריאל הרוש - שוער שהיה במחלוקת. הילד שגדל בבית"ר ירושלים, אבל הפך לשנוא נפשם של "לה פמיליה" לאחר התייצבותו לצד סדאייב וקדאייב. בהמשך, היה חתום גם על רגעי שפל - כמו הירידות עם מכבי נתניה והפועל תל אביב, אבל הצליח להיות שוער ראשון בנבחרת וגם לזכות בתארים. השלל: 20 הופעות בנבחרת, אליפות ושלושה גביעים.

אופיר מרציאנו - ילד מאשדוד, שהגיע רחוק. מרציאנו שגדל במ.ס. אשדוד, התפתח להיות שוער יוצא דופן - וגם יצא לאירופה, כששיחק בהיברניאן וגם בפיינורד ההולנדית (כולל שותפות מסוימת לאליפות הולנד). מרציאנו חזר להפועל ב"ש, וגם הוביל אותה ממש לא מזמן לזכייה בגביע - כשהוא עומד בין הקורות. השלל: 40 הופעות בנבחרת, אליפות וגביע.

גיא חיימוב - גדל במכבי תל אביב, אבל הפך לשוער המזוהה עם תור הזהב של ב"ש. חיימוב התפתח בעירוני קריית שמונה, אותה הוביל בין היתר לזכייה בגביע המדינה - ואחר כך גם עבר לבאר שבע עם ברק בכר, שם הוא זכה בעוד שתי אליפויות מדהימות. פרש בנסיבות מצערות ב-2020, אבל היה חתום על כמה רגעי תהילה. השלל: שלוש הופעות בנבחרת, שתי אליפויות וגביע.

לירן שטראובר - אחד השוערים הדומיננטיים של הדור, שעלה לגדולה בשתי קדנציות שונות במכבי תל אביב - איתה זכה באליפות ובשלושה גביעים, כולל הופעה בשלב הבתים של ליגת האלופות. השלל: שמונה הופעות בנבחרת, אליפות אחת, שלושה גביעים.

דודו גורש - השוער שגדל בעכו, הגיע רחוק מאוד. גורש הגיע ב-2015 להפועל באר שבע, והיה שותף לשלוש האליפויות - כשבעונה הראשונה גם היה השוער הבכיר, ושותף לאליפות ההיסטורית אחרי 40 שנה. בהמשך, הגיע גם לנבחרת ישראל - ופרש במדי בית"ר ירושלים. השלל: שבע הופעות בנבחרת, שלוש אליפויות.

דניאל פרץ - העתיד כבר כאן. אין לו יותר מדי הישגים (בינתיים), אבל הוא בהחלט ראוי לאזכור של כבוד. פרץ שגדל במכבי תל אביב, הספיק להיכנס אל בין הקורות, להרשים ולעבור ללא אחרת מאשר באיירן מינכן; שם הוא נמצא היום. המשך הדרך שלו לוט בערפל, אבל הוא הספיק לרשום הופעות נהדרות בנבחרת (כולל הופעה היסטורית ב-0:0 עם נבחרת צרפת), וגם בנבחרת הצעירה אותה הוביל לחצי גמר היורו. השלל: שש הופעות בנבחרת, 11 בנבחרת הצעירה, גביע ואליפות עם באיירן.